לכל בני הקהילה הקדושה שבוע טוב ובשורות טובות.
הנה נכנסים לעוד שבוע בעל משמעות גדולה בדברי הימים, ולכן עלינו להיות בגדר ״חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֺת״ וכל מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. כי בכל מצוה יש כח סגולי וכח לשנות את חיי האדם, וכן כח להשפיע על האדם השפעה עצומה, ואין אתה יודע שכרן של מצות. אנחנו לא מבינים מה טמון ומה נמצא בכל מצוה, וכן מה המשמעות של כל מצוה ברגע מסויים וכמה יכולה להשפיע עליו ועל העולם.
והנה ניקח מצוה אחת של ללוות את חברו. שזה נראה מצוה, אבל אין אנחנו יודעים את הערך שלה, והערך שלה עצום ויכול לשנות חיים שלמים, ונבאר הדברים.
״וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם, וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא, כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה״
והנה רבנו ה״אור החיים״ הקדוש זצוק״ל מקשה, מדוע ויהי, הרי אין ויהי, אלא לשון צער, ואיזה צער יש פה. הרי יוצאים ממצרים אחרי מאתיים ועשר שנים של שיעבוד קשה ביותר, ואיזה צער יש פה. ומדוע התורה שכל דבריה אמת ומדוייקים, אומרת על יציאת מצרים ויהי לשון צער, איזה צער יש ביציאת בני ישראל ממצרים.
והנה רבנו זצוק״ל מבאר כמה ביאורים, ואחד מן הביאורים הוא יסוד גדול.
דהנה פרעה ליווה את בני ישראל בצאתם ממצרים, וידוע שאדם שמלווה את חברו, מתחבר עם חברו ושותף איתו בדרך ובמעשים אשר עושה. והנה לווית פרעה את עם ישראל הייתה צער גדול, משום שלקח חלק ושותפות וחיבור עם עם ישראל, על ידי שליווה את בני ישראל, ולכן רבנו מבאר שנאמר לשון צער ויהי.
אבל התורה ממשיכה, ״וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים״ והנה הדרך הקרובה מארץ מצרים לארץ ישראל, היא דרך ארץ פלישתים, זו היא דרך קצרה. אבל משום שפרעה ליווה את בני ישראל, נהיה פרעה שותף של בני ישראל ביציאתם, ואם הוא שותף, יש לו חלק. והחלק הזה הוא צער, ולכן הקב״ה כדי לקלקל ולעצור השותפות הזאת, משנה הדרך, כי זהו איבוד גדול.
כאשר האדם מלווה את חברו, הכח של הלוויה והשותפות בלוויה אם המלווה יודע להבין בדיוק הולך האדם. אבל אם המלווה חושב שהאדם הולך למקום ובסוף הולך למקום אחר, אין כח ושותפות בלוויה.
וכך מצאנו אצל יעקב, שליווה את יוסף לדותן אבל יוסף המשיך לשכם לחפש את אחיו, ולכן כל הלוויה של יעקב לא עמדה עם יוסף. וזהו יסוד שטמון בו סודות עצומים, שהשותפות והכח רק בידיעת המלווה, ממקום ההליכה.
והנה הקב״ה שינה את הדרך לא ללכת דרך ארץ פלישתים. ומדוע, כי פרעה ליווה את בני ישראל, ושלא יהיה לו כח ושותפות ביציאת מצרים, לכן הקב״ה משנה את כל המסלול של היציאה ממצרים, שלא יהיה כח לפרעה ושותפות עם עם ישראל.
הנה כמה כח יש למצווה שעושים אותה כתיקונה, וכמה השפעה מושפע האדם מדרך נכונה ואמיתית. אנחנו חיים בעולם שהכל בערך, ולבערך אין ערך. וכאשר עושים מצוה בלי ידיעה ברורה, ודאי שמקבלים שכר על ההשתדלות, על הרצון, אבל להגיע לשלמות במצווה, בתורה, בתיקון העולמות, לא משׂיגים בחצאי מצוות ובכוונות ורצונות טובים.
העולם הולך מיום ליום לעולם של שטחיות. הכל מלמעלה, הכל בערך, הכל בלי עמקות, הכל טלאי על טלאי. וזה מתחיל ממצוות לא מושלמות וראיה על החיים לא מושלמת. ולכן כל אחד חייב לתפוס את עצמו בידים, וללכת בצורה רוחבית מתחילה עד הסוף. נגמר העולם השטחי, נגמר העולם החלקי, נגמר עולם של בערך.
בין אדם לחברו חייב להיות מושלם, אין מציאות שאחד בפה ואחד בלב. בין אדם לאשתו חייב עולם מושלם, אין מציאות שחיי האדם ואשתו יהיו חיים שאינם מושלמים. חיי האדם בעבודתו, אין מציאות של חלקיות וחוסר שלמות ובערך. עולם בערך ולא מושלם הוא עולם מסוכן ביותר בדור הזה.
הדור רוצה חוסר סדר, הדור רוצה חוסר החלטה, כי שם השטן נכנס. ובמקום שאין ראש, השטן נהיה ראש. כל מצווה צריכה להיות שלמה, בלי למחצה, לשליש ולרביע. העולם בפני זעזועים שישנו ומשנים את העולם לנצח. זה לא דברים שיום קשה, חודש לא נוח. אנחנו נכנסים לתקופה של עולם אחר.
והנה כפי שדברנו ואמרנו, מהמגיפה של הקורונה אנחנו נמצאים בשינוי מוחלט של העולם בתהליכים. והתהליכים האלו מואצים מיום ליום. ואחד מהכוחות לשמור על הדרך הנכונה ולא להאבד, היא לשמור על שלמות, מושלמות. אין חצאי דברים, אין דברים לא מושלמים.
הקב״ה מוציא את בני ישראל ממצרים, זה זמן עצום, הכנה לדורות ולגאולה השלמה שתהיה כעין יציאת בני ישראל ממצרים. כולם שמחים אחרי שיעבוד קשה, העיקר מהר לצאת. נו, אז פרעה ליווה, אז יתנו לו שכר כנבוכדנצאר שהלך שלושה צעדים, על זה להתעכב ולשנות את כל המסלול.
כן, כי חצי דרך, דבר לא מושלם, הוא נזק מתגלגל וחמור וקשה.
אנו חיים את הימים בצורה עמוקה, זוכרים את חילופי הדורות בדור של בבא סאלי, בבא מאיר והגדולים של הדור ההוא. לאחר מכן את הגדולים של הדור הקודם, ועכשיו חילופי דורות עם ירידת הדורות בצורה לא מובנת וקשה להבנה, ובמהירות ובזריזות שלא היתה מדורי דורות, שינוי מוחלט שהתחיל.
העולם לא יהיה מה שהיה. מתפתחים בעולם כוחות ומציאויות שונות לגמרי, שרק בעוד חמש ועשר שנים נבין אותם. כי חמש שנים של היום, הם בעלי משקל של חמישים שנה של הדורות הקודמים. העולם, המציאות, ההבנה, החינוך, הדרך ארץ, הכל נהיה והולך להיות עולם חדש.
נצטרך להכין את עצמנו לחשוב על החיים בצורה שונה. צריכים כלים לחינוך הילדים, כלים חדשים. (כבר בדור הזה, בימים האלו, מעטים יודעים איך לחנך את ילדיהם ורק תפילות ודמעות עומדות עם האדם) כלים חדשים לפרנסה, הפרנסה משתנה. כלים חדשים לקשר אמיתי עם בני אדם, עם משפחה. מציאות חדשה של חברוּתיות, שותפויות.
ואחד הסודות, הכלים לעבור את הזמן הזה, הוא השלמות, העמידה על הדברים. הקימה בבוקר מוקדם, העמידה על סדר יום מסודר, הדייקנות בכל דבר. העולם של בערך מסוכן מאוד. העולם של הזילזול מסוכן מאוד. העולם של לסמוך על שותף, אחים, חברים, מסוכן מאוד. העולם של יהיה טוב, מסוכן מאוד. העולם החדש הוא לא שם. הכל צריך להיות מושלם, אין מצווה בערך, אין חשבון בערך, אין חברים בערך, אין בערך. הכל בשלמות ודייקנות, וזה אחד מן הכלים להיכנס לעולם החדש שאנחנו בפיתחו, ובימים הקרובים נהיה ממש בתוכו.
הקב״ה יזכה את כל בני הקהילה, שגם בתוך הישיבה נזכה להכניס את הכל לסדר אמיתי, בדרך השם באמת, בלי מחשבות של קטנות הדעת. כי צרוּת הדעת וחור אחד באוניה, יכולה להביא אוניה שלמה לטבוע, ואדם קרוב אצל עצמו שהוא יודע וצודק והכל נגדו ולפגוע בו, אבל זו עצת היצר הרע ונזק לרבים.
נזכה לגאולה שלמה במהרה,
שבוע טוב,
ע״ה יאשיהו יוסף. נכתב בדברי האדמו״ר מיום ו׳ שבט תשפ״ו מוצש״ק פרשת בא