יום שלישי ט׳ שבט תשפ״ו.
״וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה׳ בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה׳, וַיַּאֲמִינוּ בַּה׳ וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ״.
והנה רבנו ה״אור החיים״ הקדוש זצוק״ל פירש, יראת הרוממות. אבל יראת העונש, מן הסתם היתה להם קודם במצרים, ע״כ.
והנה דברי רבנו זצוק״ל מפחידים. יראת הרוממות נכנסה בעם ישראל, להיות מוטבעת בעם ישראל בקריעת ים סוף. מה המיוחד בקריעת ים סוף, יותר מכל הניסים הגדולים שעם ישראל ראה בארץ מצרים, הרי ראינו אותות ומופתים עצומים. וכן לצאת מארץ ששום עבד לא יכל לברוח ממנה, מה הביא אותנו ליראת הרוממות.
והנה צריכים לדעת יסוד גדול בחיים, שכאשר הכל הולך ומסתדר לאדם בחיים כמו שחושב, כמו שרוצה, ורואה את יד השם בדברים של מעל הטבע וניסים ונפלאות, מדברים אלו מתפתחת יראת העונש. בשונה ממה שחושבים העולם, שברבות הטובה תגדל אהבה, זו אהבה שיש בה פחד מיראת העונש. שיראת העונש היא פחותה בדרגה, מיראת הרוממות. יראת הרוממות היא הגדולה והחשובה ביותר, שיראים אנו מהקב״ה ומגדולתו.
והנה כאשר הכל מצליח וטוב לאדם, מתפתחת אצלו יראת העונש לא לאבד את הכל, שח״ו דברים לא ישתבשו. וודאי שמדברים אנו באנשים שהבסיס ודרך השם עליהם. אבל כאשר החיים של האדם הם בעליה ובאתגרים, ויש גם את הטוב וגם את הקושי יחד ושניהם מנת חלקו, שם האדם בונה ויכול להגיע ליראת הרוממות. כי חי עם שני הקצוות יחד, חי עם הישועה מצד אחד ומצד שני חי עם הפחד והמורא של התמודדויות.
וכאשר האדם משכיל ומתעלה בזמנים שטוב לו מצד אחד, אבל באותו משקל סכנה מרחפת עליו ויודע לחשוב ולעלות את עצמו במחשבה והעצה הנכונה, יוכל להשיג את יראת הרוממות שהיא הגדולה מכולם.
והנה כל העשר מכות במצרים וכל מה שהיה מסורת לבני ישראל מאבותם, הביאה אותם ליראת העונש. אבל בקריעת ים סוף, שמצד אחד יצאו מהשעבוד הקשה ביותר ומהמקום הקשה ביותר, אבל מצד שני פחד, מה יהיה איתם הלאה, לאן ילכו.
ים סוף מצד אחד, מצרים מצד שני, מדבר מצד שלישי, סגר עליהם המדבר.
ועוד, הקב״ה מצוה אותם שישובו ויסעו חזרה פתאום לכיוון מצרים, כל ההנהגה האלוהית היתה הנהגה שנראית סותרת את עצמה.
בכאלו מצבים, מי שיודע להחזיק את עצמו ולהתעלות על עצמו ברובד העמוק, לרדת לעומק נשמתו ולא לעשות את הדברים שטחי, אלא לצלול לעומקי נשמתו, שזו מלחמה קשה בדור הזה, שהכל הוא שטחי הכל הוא אמונה מהירה, זריזה. קיום מצוות מהיר, זריז. לימוד תורה מהיר, זריז ולא התעמקות לעומק.
המעשים לעומק, הלימוד לעומק, כאשר יורדים לעומק נהיים ״כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל״ אז עם העמקות מגעים לחוזקה נפשית אמיתית, ולהבנה בהירה ששם הדרך ליראת הרוממות, שהיא היראה הגדולה והמעולה ביותר. שאני מאמין וירא מהקב״ה לא מעונש, לא מצרות ולא מפחד מבעיות. אלא מרוממות השם ומגדולתו של הבורא. ולשם כל יהודי צריך לשאוף להגיע, ליראת הרוממות. וליראה הזאת מגיעים מזמנים מורכבים.
יוסף הצדיק היה במצב כזה. כל צער ואפילו הקשה ביותר שהיה לו, ומצד שני הקב״ה היה שם להקל עליו, ואפילו במשהו. מכרו אותו לישמעאלים, שעבודתם להעמיס על הגמלים שמן ונפט שהריח קשה, ובאותו היום העבירו בשמים. זו צרה קשה כשנמכר לעבד, יוסף בן מלך ואהוב על אביו, אבל מצד שני הקב״ה היה שם. נמכר לעבד בבית פוטיפר, מצד שני הקב״ה היה שם שמצא חן בעיני אדוניו. הורידהו לבור בית האסורים, הקב״ה היה שם ונשא חן בעיני שר בית הסוהר.
וכך כל אדם שנמצא בצרה, והצרות הן מנת חלקו של כל אדם בעולם. אדם לעמל יולד וכל אחד הצרות והבעיות באות אליו בצורה אחרת. ״בַּמֵּתִים חׇפְשִׁי״ בחיי האדם אין שלווה. יעקב ביקש לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף.
והגדולה של האדם בתוך הצרה, בתוך הניסיון, לראות את השם שמשגיח עליו, וכך נבנה קומה אחר קומה, שהאדם מגיע מתוך הצרה, ומצד שני שרואה את הקב״ה גם אם בדברים קטנים זו הדרך והמקום לעלות עוד שלב ליראת הרוממות.
ולכן, רק אחרי שעברו את הבילבול וחוסר ההבנה אחרי יציאת מצרים ולפני קריעת ים סוף, שם הגיעו לדרגה של יראת הרוממות.
והנה יש מרבותינו שביארו, שישנם שלושה סוגי יראות, ואחת גדולה מחברתה. ובכדי להגיע ליראת הרוממות, צריך האדם לעבור מאחת לשניה.
היראה הראשונה היא יראה עילאה, וכן יש יראה תתאה וזה יראת הרוממות, הגבוהה ויראת העונש היא הנמוכה. אבל יש יראה שהיא בין יראת הרוממות ליראת העונש, והיא יראת תלמידי חכמים. כדברי הגמרא (בבא קמא מא) ״אֶת ה׳ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא״ בא לרבות תלמידי חכמים.
והנה יראה מתלמידי חכמים, היא היראה שבין יראת החטא ליראת הרוממות. וכל עוד אין לאדם יראה מתלמידי חכמים אמיתית, וכן הוא יכול לפחד מיראת העונש, אבל יראת תלמידי חכמים נשחקה. ולאט לאט אפילו נהייתה מאוסה עליו, מהעבודה של היצר הרע ששוחק ונלחם עם האדם שלא יגיע לשלמות ולא יגיע לתכלית.
ואז היצר הרע שובר לו את יראת תלמידי חכמים, והסולם לעלות ליראת הרוממות נסגר בפניו. וכך נשאר רק ביראת העונש, וגם שם לאט לאט שוחק היצר הרע את יראת העונש, ועובר האדם חיים שלמים במקום לתקן ולעלות ולהתעלות, נשאר האדם משחק בינו לבין עצמו במדרגה נמוכה, עם גאוה שהוא בגדוּלה הגדוֹלה, וכל גדולתו ומעלתו היא בדמיון, והוא צדיק יסוד עולם בדמיון שלו, ובדמיון המפותח של היצר הרע של הדור, בדמיון של אחרים והוא בשחיקה יומית וירידה גם ביראת העונש, כי הוא איבד מה זה יראת השם אמיתית. הוא עובד את הקב״ה בשיתוף, שזו עבודה של עבודה זרה ובהרגשה של צדקות, נהיה מרכבה לסטרא אחרא ולוקח ומוביל אחריו את בני ביתו, ובעוונות גם אחרים.
ולכן אמרו רבותינו, שהיצר הרע נלחם מלחמה קשה עם חזנים, מוהלים, גבאים ומלמדי תינוקות. כי אם אותם הוא מפיל ולוקח בשבי, ובונה אותם מרכבה לסטרא אחרא, הם יביאו לו לבד את כל מי שאיתם.
ולכן ככל שהימים עוברים, והניתוק מהערכים האמיתים של תורתינו הקדושה משתבשת על ידי למידה מהגויים, ועל ידי הערב רב שמהול בתוך בני ישראל, וכל אחד שומע דבר ומספר דבר, ויש חופש של מחשבות והפקר בדברים שהיו דברים שלא חושבים עליהם והיו מחוץ לתחום של מחשבה של יהודי, הכל נהיה הפקר. ואדם מדבר מה שרוצה, ושומע דברים שלא יעלו על הדעת, ורואה דברים שלא יעלו על הדעת, והעולם נהיה עולם מסוכן רוחנית.
יש איומים רוחניים קשים מאוד, ובעוונות אנשי אמונה אבדו, ואין לנו גדולים וקדושים כבדורות הקודמים. וכך אנחנו רואים דברים שקורים בעם ישראל בדור הזה, וחושבים בנפשנו אם זה היה קורה בדור הקודם לפני עשרים שנים, איך הקדושים והצדיקים היו יוצאים במלחמה להשם. אבל היום, רוב הדור בנוי על העתקים וחצאי דברים ושברירי שלמות, ולכן מידה כנגד מידה, העולם פרץ את היסודות שלא עלו בדעת יהודי לחשוב עליהם. העולם פרץ יסודות שיהודי לא העלה בדעתו לדבר עליהם, כך הקב״ה מידה כנגד מידה, פרץ את כל הפחדים והדאגות שלא יעלו על הדעת.
יותר מל״ב שנים אנחנו שומעים ורואים אנשים וראינו ושמענו הכל מכל כל, ברוב העולם ובכל סוגי האנשים. הגזירות, המחלות והבעיות והפחדים והקושי שאנו רואים וחיים בזמן הזה, לא היה זמן כזה.
והנה היינו צריכים להיות עולם של שמחה, עולם של שלווה, הרפואה המתקדמת מבריאת העולם, כל העולם נהיה קרוב מקצה לקצה, אריכות חיים. אם כן, מדוע כל הפחדים והצער והיגון, וכל יום נהיה קשה מחברו, וחרב של מלחמה וחורבן מרחפים על העולם. אלא העולם פרץ את הגדרים, הקב״ה במידה כנגד מידה, פרץ את הגדרים שהיו מקובלים בעולם.
וכך ככל שיפרצו הגדרים והכל יהיה הפקר, כך גם העולם והקושי והבעיות יפרצו, והכל יהיה מידה כנגד מידה.
ולכן בימים אלו, שהם ימים של הכנה וכניסה למציאות חדשה, וזמן של סיום תקופה של עשרות שנים, וכניסה לתקופה שונה לגמרי בעולם בכל המובנים ובכל התחומים. מחיי הפרט עד חיי הכלל. מחיי הפרנסה, חיי הבטחון, חיי הבריאות, עולם חדש.
חייבים אנחנו לחדד את היסודות ששמרו עלינו ממתן תורה, ורק הם עמדו איתנו.
ולכן מבקשים אנו מבני הקהילה הקדושה, לחדד הדברים אשר משתדלים אנחנו להתחזק בהם, ולחיות אותם רגע רגע, ולהניח את הדברים חזק על ליבנו, ולעורר אחרים לזכּותם לדרך האמת.
ולכן נחזק את יראת החטא, ונמשיך לדעת שבלי יראת תלמידי חכמים, אין מציאות להגיע ליראת הרוממות, וזו עצת היצר הרע הקשה ביותר, חוסר כבוד לתלמידי חכמים. ולפגוע בסתר או בגלוי ברבך.
יהיה ״וּמוֹרָא רַבְּךָ, כְּמוֹרָא שָׁמַיִם״ ואז תגיע ליראת הרוממות.
השבר שבדור הזה, שהשטן מכניס על כבוד רבך, הוא שבר קשה ומסוכן. תלמיד קם על רבו זה סיום המרכבה לסטרא אחרא, שמשם אותו תלמיד נהיה מרכבה לס״מ והדרך קצרה לחורבן.
לפעמים הדרך קצרה וארוכה, ולפעמים ארוכה וקצרה.
נעלה ונתעלה ונזכה לישועה אמיתית.
באהבה רבה,
ע״ה יאשיהו יוסף.
בבקשה צדיקים לחיות את התורות את הדרך של שובה ישראל זו דרך אחרת מאחרים זו תורה מחשבה תפיסה שונה אנחנו מבקשים לשמור על היחודיות הטהרה של הדרך לא לערבב בה דעות אחרות זה דרך של מי להשם אלי לא שום מחשבה ורבב של מחשבה ללכת בדבקות כולנו יחד בתמימות אמיתית למסירות נפש אמיתית באדם החדש שהתקרב האדם ששלושים שנה קרוב הרבנים התלמידים הדרך היא ברורה וזכות התורה תגן שנעבור חבלי משיח בשמירה גדולה