בניין מלכותו יתברך ביום ראש השנה,
כל יהודי ויהודי עובד על עצמו ומשתדל בחודש אלול להכין את עצמו ליום הדין, ליום ראש
השנה וליום הכפורים. וחושב ומשתדל איך יזכה להיכתב לחיים טובים ברוחניות ובגשמיות,
ומנצל את כל העצות את כל הסגולות העומדים לרשותו, תפילה ותשובה וצדקה סליחה
וכפרה בכדי שבבית דין של מעלה לא יוכלו לגזור עליו גזרות רעות חלילה .
אך עלינו להבין דבר שהשתבש במרוצת הדורות ומעול הגלות, שבראש השנה יש עבודה
עיקרית שהיא הסוד והקשר עם הכתיבה והחתימה הטובה של האדם ביום הדין, וזה ״אמרו
לפני מלכויות בכדי שתמלכוני עליכם״.
ועלינו לדעת שראש השנה הוא יום של בנין המלכות, ועל האדם מוטל לבקש ולהתפלל
שיתגלה כבוד מלכותו, וכך כל עבודת היום הקדוש והנורא.
תקנו לנו רבותינו במהלך בדורות לחזק ולגדל את מלכותו יתברך בעולם. וכך הבנין מתחיל
בראש השנה , ממשיך בעשרת ימי תשובה וביום הכפורים . והבניה של המלכות ממשיכה
ובחג הסוכות ובהושענא רבה מושלמת מלכות שמים.
אם כן, האדם שחושב שכל עבודתו ביום ראש השנה ויום הכפורים היא על הגשמיות שלו
בלבד, טועה בעצם ההבנה היסודית של היום הקדוש והנורא ראש השנה, וכן טועה בהמשך
ההבנה של כל הימים הנוראים שבירח האיתנים.
והנה מובא במגיד ממעזריטש זצוק״ל )תורת המגיד פ ויגש(: ״וַׁיִּגַׁש אֵלָיו יְהוּדָה״ כלומר איש
ישראל הנקרא על שם איש יהודי, )אסתר ב ה( בעומדו להתפלל לפני השם יתברך ככה
יתנהג רצונו, לומר שתהיה כל כונת תפילתו להשפיע בשכינת עוזו.
וזה שאמרו בגמרא )ברכות ל(, אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. היינו, כובד של
רישא דלכל רישין, אף שמבקש בקשת צרכי עצמו תהיה כוונתו שלא יחסר הדבר לעילא ח״ו,
כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל והיא אבר מאברי השכינה.
וזהו עיקר הבקשה שימלא וישפיע לעילא, ובוודאי בזה תפילתו רצויה ואין שטן מקטרג עליו,
ולא כאותן דעבדין לגרמייהו דצווחין הב הב כדאיתא בספר הזוהר הקדוש , עכ״ד.
והנה כל יהודי ירא שמים, שמע או למד שבראש השנה צריך להתפלל על כבוד שמיים, אך
רבים חושבים שזה עבודה של צדיקים וחסידים ואנשי מעשה, אך טעות גדולה היא.
והנה מובא בספר הקדוש מאור ושמש )רמזי הושענה רבה( וזה לשונו: דהנה בימים
הקדושים שעברו מראש השנה עד הושענה רבה, הזמן הוא להעלות המלכות שמים שיתגלה
מלכותו במהרה על כל העולמות. ובימים האלו הוא הזמן להתעלות, שאז הוא היקף השנה
וצריכים אנו להעלותה כמו שהיה בעת הבריאה. והנה בזמן היקף השנה אז המשפט ,
והמשפט הוא אם כונת האדם בלתי לה׳ לבדו, לבנות קומת השכינה או חס ושלום להנאתו,
עכ״ל.
הנה יוצא מדברי רבותינו הקדושים שהמשפט של הימים הנוראים הוא בצורה כזאת, הקב״ה
רואה ובוחן מי ומה ואיך הוסיף או מוסיף למלכותו יתברך. ואם יקבל את כל מבוקשו איך זה
יועיל למלכות שמיים ואיך נהג עם השפע שקיבל בשנה שעברה בפרנסה, בבריאות, בכל
מבוקשו.
ועל פי מה שנהג ומה שמקבל עליו עכשיו, על פי ההקרבה לבנין מלכותו יתברך, כך עונים לו
מן השמים ועל פי זה משפיעים עליו שפע מן השמים. אם כן כל העבודה של הימים הללו
תלויה במלכות שמים ובקבלות האמיתיות של האדם לכבודו יתברך.
ולכן האדם שמרכז וממקד את כל בקשותיו לעצמו, לגשמיות ולרצונות שלו, מאבד את מהות
היום ואת קדושת ומעלת הימים הנוראים והנשגבים. ולכן עלינו ללמוד איך ומה מבקשים
מהקב״ה בימים אלו, ואיך מביאים את הרצונות הגשמיים שלנו שיהיו כלי לבנית מלכות
שמיים.
וככל שנחדד ונבין ונכין את עצמנו לימים האלו, לנהוג בהם כפי שהקב״ה מצפה מאיתנו וכפי
שתקנו לנו רבותינו, כך הסיכוי שנצא לאורה ולחתימה טובה גדול יותר, ולא ח״ו כיהודים שגם
אם מקבלים דבר שנראה טוב, הוא לא מהצד הטוב של השמים והוא ח״ו בגדר עושר שמור
לבעליו לרעה.
״וְהַׁחַׁי יִּתֵן אֶל לִּבוֹ״ להיות כלי קיבול ובעל ידיעה, להגדיל את מלכות שמיים בעולם.
ע״ה יאשיהו יוסף.