דברי תורה מפי כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו שליט״א ~ יום השישי י״ב שבט תשפ״ו
״וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד, וַיָּבֹאוּ כׇּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה׳ מָחָר, אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כׇּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר״
והנה יש מחלוקת באחרונים, האם נבואה שנביא התנבא, האם חייב לומר אותה מיד או רק שהגיע הזמן והצורך לומר את הנבואה.
במנחת חינוך (מצוה תקטז) דעתו שאסור לנביא לכבוש נבואתו, אינו אלא מזמן שהנביא נצרך להיאמר, אך אם לא הגיע זמנה וממתין אחר שמתנבא מלאומרה אינו עובר על האיסור, אלא רק מבטל זריזין מקדימין למצות.
ורבנו ה״אור החיים״ הקדוש זצוק״ל (פרשת בלק) דעתו על ענין הנבואה, שהנביא חייב לומר מיד את נבואתו. ומביא בענין בלעם, שהיה מחוייב לומר מיד את נבואתו.
והנה בענין הגדול והחשוב, שבת קודש והפרנסה של עם ישראל שזה המן, אנחנו מוצאים דבר פלא. הקב״ה מיידע את משה רבנו על המן שירד כל יום, דבר יום ביומו. ובשבת קודש, ירד לחם משנה, כפול, כי ביום השבת לא יורד מן ואסור לצאת לחפש מן, כי לא ירד. ומשה רבנו לא מיידע את עם ישראל בנבואה זו.
והנה ביום השישי, בני ישראל יוצאים לאסוף את המן, ומוצאים כפול ליום שישי ולשבת קודש, ובאים למשה רבנו ושואלים אותו מדוע המן שונה מכל הימים, והיום כפול. ומשה מודיע להם, זה מה שאמר לי הקב״ה שבשבת יורד כפול, ליום שישי וליום השבת.
והנה מקשה רבנו ה״אור החיים״ הקדוש כמה שאלות, ובעזרת השם נראה לבאר ולחזק ולהתחזק על פי יסודות רבנו ורבותינו הקדושים זצוק״ל.
קושיה ראשונה, משה רבנו קיבל נבואה בענין המן, ומדוע לא מודיע לעם ישראל. היה צריך מהר להודיע, בדין נביא הכובש נבואתו או בדין זריזין מקדימים למצות.
וזה יסוד גדול, שהוא נר לרגלנו. כל בשורה טובה או דבר שיכול לשמח את חברך, מקפידים אנו מיד ליידע את החבר, לא למנוע טוב מבעליו. שמעת בשורה משמחת על חברך, תודיע לו מהר. אתה רוצה לעזור לחברך, אל תמתין, תיידע אותו מיד.
עוד רגע שחברך יהיה בשמחה, זו שמחה בשמים. פה זה נבואה, ענין יסודי שבשבת אין עבודה, אין פרנסה, אין שום ענין של חול ולא יורד מָן מִן השמים.
ארבעים שנה יורד מן, חוץ מיום אחד, יום השבת. שבת מעבר לכל ענין, מעבר לפרנסה, מעבר לכל דבר בחיי האדם.
אם כן, מדוע משה רבנו כובש את נבואתו ולא אומרה מיד, וממתין כמה ימים או שבוע ימים. תכין את בני ישראל שיבינו, ויכינו את עצמם מה זה שבת, שהמן, הכל נעצר לכבוד שבת.
אבל משה לא אומר כלום, ואין קפידה על משה רבנו שמונע נבואה והקב״ה מסכים איתו בדבר זה. וצריך להבין על פי דברי רבנו זצוק״ל, מה טמון במעשה זה, ומה אנו צריכים ללמוד מוסר ודרך לחיינו.
ומתרץ רבנו זצוק״ל, דדברי משה רבנו הם: ״הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ״ וזה לשונו כאן. ובנועם דבריו השמיט תיבת ״לאמר״ רמז, כי לא דבר לו ה׳ לומר להם, ע״כ.
והנה יש הבדל גדול לדבר הנאמר על ידי שליח, ששליח בא ומצווה דבר בשם השם, או דבר שאדם רואה בחוש ומבין ויודע שזה בא מהקב״ה. דבר הנאמר על ידי שליח, יכול האדם ח״ו לשאול שאלות, להבין הבנות שלו, וברבות הימים לרדת באמונה שלמה.
כאן יש עוד יסוד. יש דין בתורה של ״בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ״ וביאור הדברים, האדם מחוייב לשלם לפועל שלו ביום את שכרו, ולא לדחות אותו. אבל עובד שעובד אצל אדם על ידי שליח, אז האיסור הוא לא קשה כאדם פרטי ואישי, שלקח פועל.
ולכן, כל התורה נאמרה על ידי שליח שזה משה רבנו, חוץ ממצות האמונה ״אָנֹכִי ה׳ אֱלֹהֶיךָ״. לכל עשרת הדברות יש שליח, משה שהיה בינינו לבין הקב״ה. אבל אנכי ה׳ היה מפי הגבורה. ולכן, על כל המצות יש שכר בעולם הבא, כי אין דין שביומו תתן, כי אנחנו מקיימים את המצוות בשליחות משה רבנו, חוץ ממצות האמונה.
והנה משה רבנו רצה להשׂיג כמה דברים בענין המן. דבר ראשון, שבענין הפרנסה וענין שבת שלא לטרוח, ולשׂים מבטחו על הקב״ה. זה נאמר בידי הקב״ה, לא משה רבנו ציווה אותנו ללקוט מן יום אחד, אלא הלכו בני ישראל בלי ידיעה לאסוף מן ולדאוג למחייתם, כמו כל הימים הקודמים.
והנה יש ונמצא כפול, ואז לא מבינים הם, מה זה ועל מה זה. באים למשה כשכבר כפול בידם, ושם מבינים שזה לא ציווי ממשה, אלא דבר השם. ועל דבר השם מקבלים שכר בעולם הזה וזה לא על ידי שליח, אלא כמצות האמונה שמקבלים שכר בעולם הזה.
והנה משה רבנו, רבנן של כל ישראל, השיג בזה גם שראינו בחוּש על השבת ולא ציוונו על ידי שליח, ולא גם שזה בדבר השם ישיר לבני ישראל, שנקבל על זה בדין פועל שבעל הבית מחויב ״ביומו תיתן שכרו״.
והנה עלינו לדעת יסוד גדול, שכל הברכה של השבוע וכל מה שקורה לאדם במשך השבוע, נגרר ונמשך מכח שבת קודש. שבת היא מקור הברכה וכל רגע בשבת, מכוון כנגד זמן במשך השבוע. ומי שמדקדק בשבת גם במחשבה, וכל רגע לא הולך לבטלה אלא לקדושה, זוכה לדברים עצומים בימי השבוע ברוחניות ובגשמיות מקודשת, שבאה ממקור הברכה.
ולכן המיוחדות והכח של ספר דברים בשבת קודש זה כוחו של משה רבנו, רבנן של כל ישראל. כח של לימוד ה״אור החיים״ הקדוש כל רגע, מקודש מכל ימים.
בע״ה נזכה לאור גדול בלימוד, בהנהגות של הקהילה הקדושה, מנהגים בדרך אבותינו ורבותינו הקדושים זצוק״ל ובע״ה במוצאי שבת קודש נתפלל על כל כלל עם ישראל, וכל בני הקהילה, ובפרט כל המוסרים נפש לחיות את הדרך ולהנחילה לכלל ונזכה לגאולה שלמה.
בברכת שבת שלום ואהבה עצומה,
ע״ה יאשיהו יוסף.