דברי תורה מפי כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו שליט״א • יום שני כ״ט שבט תשפ״ו :
״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״
והנה רבנו ה״אור החיים״ הקדוש מקשה, מדוע צריך לומר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דהרי ודאי אם הקב״ה רוצה שעם ישראל יתנו תרומה לבנות המשכן, צריך לדבר עם בני ישראל לבקש תרומה. אם דבר השם היה אל משה בענין זה, ודאי שמיד משה צריך ללכת ולהודיע על דבר השם, וזריזים מקדימים.
ומתרץ רבנו על דרך שאמרו בגמרא (יומא ד:) מנין שהאומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר, שנאמר ״וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר״.
הנה הגמרא ביומא דורשת, שאדם שיושב עם חבירו, וחבירו מספר לו דבר, יש איסור גמור ללכת ולספר את מה שחבירו סיפר לו, רק אם חבירו הודיע לו לפני כן, שאפשר לספר את מה שהוא אמר לו.
והגמרא קורא לזה בבל תאמר.
והנה כמה אנשים יושבים, מדברים בינם לבין עצמם, לפעמים פורקים את ליבם עם חבר, לפעמים נמצאים בשמחה ומוציאים מליבם דברים. אבל זה נאמר לך ולא לאדם אחר. והנה יש דין של לשון הרע ויש עוד איסור של בל יאמר, שגם זה איסור.
יאמר האדם, לא עשיתי כלום לא דיברתי לשון הרע ולא כלום למה יענש, מה עשה. חברי סיפר, דיבר איתי דבר, ואמרתי את האמת, את מה שסיפר לי. זה לא רכילות, זה לא לשון הרע, זה רק לחזור בדיוק על מה שאמרו לי.
אבל התורה הקדושה אוסרת את זה איסור גמור, בל יאמר זה איסור גמור. ומור זקני רבנו יאשיהו פינטו זצוק״ל מבאר, שכל דיבור של אדם זה עולם של האדם, ושייך לאדם. וכל דיבור הוא בעל כח, ושייך לשורש האדם ובונה עולמות. והדיבור הוא מספירת המלכות, וכאשר האדם אומר דבר זה שלו, שנמצא אצלך, ואם אתה בלי רשות אומר את מה שאמר לך, אתה שובר וסודק את הכלים, ומביא את הכלים שהכל נוזל מהם, ופוגע בשורש נשמתו.
והנה על האדם לדעת, שדיבור של אחר הוא שייך לאחר, ואין לך שום קשר לדברי חברך. אפילו שהם אצלך, הם לא שלך. הם אולי ברשותך, אבל הם לא שלך, זה כעין גזל. זה לא גזל במובן של גזל, אבל זה גזל רוחני. וכאשר אתה לוקח את הדברים ומעביר, לקחת דבר ששייך לשורש נשמתו של חברך, ופגעת בו.
ומור זקני מזהיר, שדבר זה גורם מחלוקת ופירוד גדול בעולם, וגורם ללשון הרע וחורבן גדול.
הנה בעוונות הרבים כמה חורבנות האדם גורם בעולם, וברבות הימים בכלל לא מבין למה השפע פסק ממנו, למה הפרנסה נעצרה לו, למה דברים קשים באים עליו. והתשובה היא פשוטה, יש עבירות שאדם דש בהם והם שוברים וסודקים את הצינורות ואת הכלים בשמים.
וזה רק ענין אחד, בל יאמר. הוא רק אמר, רק דיבר. לא לשון הרע, לא רכילות, רק אמר את מה שחברו אמר לו, הוא גרם בזה הרס עצום בשמים והשפע יורד ממנו.
אל תדבר דברים שלא שלך, אל תיקח דברים שלא שלך. אתה לא יודע באיזה מצב של חברך הדברים נאמרו לך. אם לא קיבלת רשות מפורשת מחברך, אין לך רשות לדבר על הדברים.
והנה משה רבנו, רבנן של כל ישראל, הקב״ה אומר לו דברים מן השמים. הוא לא הולך לספר לבני ישראל, אפילו שאלו דברים חשובים ביותר, להביא תרומה לבניית המשכן. משה לא מדבר כלום, עד שמקבל רשות לומר לבני ישראל.
כמה עולמות אנשים גדולים איבדו, מדיבור שלא נצטוו לדבר. דואג האדומי היה ״אביר הרועים״ הגדול שבכולם בתורה. איבד את כל עולמו ונשתכחה ממנו כל תורתו, משום שדיבר דברים שלא היה צריך לדבר, כאשר דוד המלך ברח לנוב עיר הכהנים, מרדיפת שאול המלך.
ובנוב נתנו לדוד לחם לאכול, ואת חרב גוליית והלך וסיפר את זה לשאול המלך. התוצאה של זה הייתה הרסנית. שאול המלך הרג שמונים וחמישה נביאים, וחורבן גדול נגרר מזה. מדוע סיפרת, מי רצה בזה, מה יצא לך מזה הדיבור שאינו שלך, הדבר ששייך לחברך ואתה לוקח אותו משתמש בו. אתה לוקח דבר שהוא לא שלך ואתה מביא חורבן, ולחסימת ושבירת הצינורות של השפע מהשמים.
על חנה נאמר: ״רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ״ הנה חנה היתה בצער גדול. לא זכתה לילדים, היתה מרת נפש. אישה אחרת שמצטערת על ילדים או כל אדם שיש לו צער, הולך ומספר לאנשים על הצער הפוקד אותו, ומפרסם הצער. אבל ידע האדם, יש זמנים שלשמור את הצער שעובר עליך בינך לבין עצמך, זה כח לישועה יותר מאשר לצעוק על הבעיה שאתה נמצא בה.
״רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת״ רק היא דיברה עם עצמה על הצרה והבעיה שלה, אבל ״וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ״ לא סיפרה את הצרה שלה לשום אדם, ולכן זכתה בבן כשמואל הנביא. השתיקה מחזקת את חכמת הלב. השתיקה פותחת פתח גדול בשמים. ״וַיִּשְׂמְחוּ כִי יִשְׁתֹּקוּ״ לדיבור יש כח גדול.
מור זקני ״אביר יעקב״ זצוק״ל מבאר, שהאותיות שיוצאות מפה האדם, יכולות להתחבר בשמים וליצור ייחודים אחרים, ולגרום חורבן והרס גדול.
וכבר מצאנו בגמרא על אותו אמורא, שידע על תלמיד חכם שהוא חשוד על עבירה ושתק. והרי כאשר האדם יודע דבר שפלוני חשוד, שלושה דברים לפניו, ללכת ולדבר עם כולם ולריב ולצעוק או ללכת להוכיח אותו בשקט בדברי נועם או לשתוק.
והאדם כלפי שמים אסור לו לבחור את הדרך הראשונה שהיא הרסנית, ללכת ולצעוק. צריך הוא ללכת ולחשוב, האם זה בגדר שאם ראית תלמיד חכם שחטא, אל תהרהר אחריו שמא עשה תשובה, או שאתה נגוע בדבר ויש לך כעס על אותו אדם. ממה נובע הכח והרצון שלך לצעוק, להעיר לדבר. ואותו אמורא העדיף את השתיקה. ואם הגמרא מביאה את המעשה הזה ללמוד, סימן שזו היתה הדרך הטובה והישרה והנכונה לנהוג בה.
האדם צריך לחשוב על פי ההלכה האמיתית ולא על פי דחפיו, מה נכון ומה טוב לעשות. ואותו אמורא זכור לטוב ששתק, כי הדיבור הוא חורבן בפעמים רבות. וכן הגמרא ממשיכה על אותו אמורא, שידע על אדם חשוב שירד מנכסיו ושתק, ולא סיפר זה לחבריו. והנה הגמרא מזכירה אותו לטובה.
והנה דרך העולם בעוונות, לספר ולדבר. זה התעשר, זה נפל, זה המצב שלו קשה.
מה אתה אומר בזה, האם חברך הרשה לך לומר את זה. אתה בדיבורך מחריב עולמות. הדיבור הזה שובר לך את כל הצינורות של השפע. אותו דיבור בלי שאתה יודע, מוריד דינים לעולם, מוריד את הברכה מהעולם. מה יצא לך מהדיבור הזה. מה זה שייך לשורש נשמתך, מה זה שייך לך, זה רשות אחרת משלך, זה שורש נשמה של חברך, ואתה נכנס למקום שלא שלך.
ונמשול את זה לאדם שנכנס לביתו של חברו, ועושה שם כבשלו. כך כאשר אתה נכנס לדברים של חברך, ולוקח דברים שחברך לא אמר לך לומר, אתה לוקח דבר שלא שלך. וכך גם בחנה ושבעת בניה. המלך ביקש שיעבדו עבודה זרה, וכך הוציא להורג אחד מבניה, והיא שתקה לא דיברה מאומה.
הדיבור הוא הרס ומידת הדין גדולה. וגם אם לא במקום רואים את התוצאות של הדיבור, אבל הרע שהדיבור שלא במקומו גורם, מי ישורנו. הדיבור הוא הכלי של הנשמה. כלי של כוחות הרוחניים של האדם, והוא יכול להזיק נזק חמור וקשה שאין לו שני.
והנה בימים אלו היצר הרע בא בדרכים חדשות ומחודשות איך להביא את העולם להיות מעורער, עם נפשות מעורערות, ומשנה את מבנה העולם ואת מבנה הנפשות של העולם. ואחד מהכלים הוא ב״בל יאמר״. פתח את הכל, כן תאמר, תדבר, זה לא לשון הרע ואפילו לא רכילות. אבל זה ״בל יאמר״. האדם יאמר לא עשיתי בזה כלום. כן, זה בל יאמר.
אנחנו רואים אנשים שמקפידים בתורה ובמצות, אבל מידת הדין מתוחה עליהם וצרה רודפת צרה והם לא מבינים ממה ולמה. אבל הכל נמצא בדבר אחד, ב״בל יאמר״. הם מדברים לא לשון הרע, אלא דברים שאמרים להם ולא הירשו להם לומר.
משה רבנו לא יכול לומר דבר אפילו שהוא לעם ישראל, עד שמקבל רשות. זה איסור רוחני ואף איסור הילכתי לפי החפץ חיים ועוד פוסקים. המחלוקת שפתאום נוצרת לך עם אדם, ואתה לא יודע למה. השלום בית שנחרב, הבעיות שנוצרו מ״בל יאמר״, נפתחות צרות ובעיות שהשורש שלהם ״בל יאמר״.
כמה אנשים פתחו פתח של רע בדיבור, ויצרו מלאכים רעים. לפעמים אותם מלאכים מציקים להם יום יום, ולפעמים המלאכים שותקים וממתינים שנים, וברגע אחד נכנסים באדם שהולך ועושה לאדם מעשה רע וקשה. אבל העולם והאדם לא יודעים, שאת הצרה הזאת והבעיה הזאת הוא יצר, הוא ברא בבל יאמר או בדיבור אחר.
מבקשים אנו מכל בני הקהילה הקדושה, להעמיק ולהבין שהטבעים הרעים והבניה הנפשית הלא נכונה, והרצון להיות מעניין ולהראות שיודעים הכל, ומשתמשים בכל מידע ובכל ידע ששמעו, שלא שלהם, הוא ההרס של החיים שלך.
תתבונן מה קשה לך. פרנסה, זיווג, ילדים, תלך לעבירה הזאת ״בל יאמר״ ותחפש האם אתה עובר על זה יום יום. תקבל עליך תשובה על העבר, קבלות חזקות על העתיד, עד שיעיד עליך יודע תעלומות ששבת בתשובה, ותראה איך הכל מתיישר לך.
הקב״ה לא ברא את האדם לסבול. הקב״ה ברא את האדם למטרה מסויימת, והאדם בונה לו סבל ותקלות. לכן כמה שהשתיקה טובה, וגם וגם בשעת מחלוקת, אין דבר גדול מהשתיקה.
הנה לפני כמה שבועות ראינו סימן מהקב״ה. היה ענין שחשבנו מה צריך לעשות בו, והנה משמים, בתוך הלימוד, עלה מול עינינו פירוש של מור זקני הרב המוסמך, רבנו יאשיהו פינטו זצוק״ל על הגמרא (שבת פח:) ת"ר הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ".
ומקשה מור זקננו, מה הפירוש ומה העומק ״וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ״ הנה פגעו בי, הנה ציערו אותי, אני רוצה לענות ולהשיב. אבל פה מלמד ומגלה רבנו, שהנה השמש יוצאת בגבורה כל יום, וכל מה שיש בעולם וקיים בעולם לא יכול לעמוד בפני כוחה של השמש. היא הדבר החזק שברא הקב״ה בבריאה, והיא מכניעה את הכל.
ולכן כאשר האדם שותק ולא מדבר, הכח שלו שהוא לא מרבה את מידת הדין. כי כאשר האדם עולב בך או פוגע בך, אתה עונה וממשיך להגדיל את הדינים. ואפילו שאתה צודק, אבל הדינים מתרבים ונוצרת מידת הדין שמי ישורנה.
אבל כאשר אתה שותק, הדין יורד. והשכר שלך שהורדת את מידת הדין, שהאמת שלך תתגבר כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ. שמנצחת את הכל וכלום לא עומד ליד השמש, כך כלום לא יעמוד לידך. ככה השמש שיוצאת בגבורה וזה שכר על זה שהורדת את הדין ולא ענית.
הנה הימים עוברים, הטבעים מוטבעים יותר ויותר באדם, והטבעים הרעים נהיים חלק מחיי האדם. והאדם רואה אותם כדבר מובן מאליו, והם נהיים טבע וחיים של האדם, והם ההרס והחורבן של האדם שלוקחים אותו לאבדון.
הקב״ה יזכה אותנו להבין ולרדת לעומק נפשנו, ולתקן את כל הצינורות שניזוקו בעבר, ולתקן את כל הכלים השבורים, ולחזור בתשובה שלמה במהרה.
ע״ה יאשיהו יוסף.
בבקשה מכל הצדיקים ללמוד ולחיות את התורות ולהפיץ אותם חזק מאוד מאוד