פרשת ואתחנן

המלחמה של הדור האחרון
בפרשה זו מלמד אותנו רעיא מהימנא, משה רבנו, מה
הכח של ההתמדה של התפילה.
משה רבנו שידע שתכלית הבריאה טמונה בכניסתו לארץ ישראל , מתפלל ומתחנן לקב״ה
לזכות להיכנס לארץ הקודש.
ובפרשה מספר משה רבנו על ״ואתחנן״ חמש מאות וחמש עשרה תפילות שמתפלל לקב״ה
לזכות להיכנס לארץ ישראל, עד שהקב״ה עוצר בעדו ואומר לו: ״רַׁב לָךְ אַׁל תוֹסֶף דַׁבֵר אֵלַׁי
עוֹד בַׁדָבָר הַׁזֶה״ ומשה רבנו מקבל את הדין ולא מבקש יותר.
הנה משה רבנו הוא רבנן של כל ישראל, והוא הדמות הגדולה ביותר שעל כל יהודי לשים מול
עיניו. יש לעם ישראל שבעה רועים: אברהם, יצחק ויעקוב מצד אחד, משה רבנו באמצע, דוד
יוסף ואהרון מצד שני. וכל השישה נוטים לכיון משה רבנו , משום שהוא כח וסוד תורתנו
הקדושה.
וזו אחת מהסיבות שספר דברים הוא בעל כוחות עצומים, כי ממנו ישתו כולם חכמה, בינה,
קדושה, יראה ודעה.
ומשה רבנו מלמד אותנו, גם שאתה גדול וקרוב לקב״ה יותר מכל בריה, ויש לך רצונות
גשמיים או ודאי רוחניים והקב״ה מונע ממך את הרצונות, ככל שתחשוב שהצדק איתך
ותשפוט בעצמך שמגיע לך וזה לטובת העולם, יש שופט כל הארץ שהוא יודע את האמת
הצרופה מה טוב ומה נכון, והוא בעל הרחמים.
גם מתי שנראה לאדם שנגרמים לו אסונות ודברים קשים, את הסדר של העולם רק הקב״ה
יודע, ובמופלא ממך אל תדרוש . וכך הקב״ה מנהיג את עולמו בהשגחה פרטית ואנחנו לא
נדע מה עומק כל דבר ודבר הבא לפנינו.
וידע האדם שבמרוצת החיים יש דברים שהוא בא להשלים, גלגולים קודמים. ויש זמנים
שהוא פוגש אנשים שהם קליפה קשה שיונקים מקליפת נוגה והנזק שלהם חמור וההרס
שלהם קשה ביותר .
והנה מובא מעשה ברבי יהודה פתיה זצוק״ל, על אדם אחד שעבודתו היתה לרפא אנשים
שסובלים בכאבים בעצמותיהם. וכך היה מכין מרקחת יקרה ומושח את החולים הסובלים
בכאבים בעצמותיהם בעבור תשלום רב, והיה מרפא את כל החולים שהיו באים אליו,
ופרנסתו היתה ברווח גדול וכך היתה לו אפשרות ללמוד תורה, לעשות חסד וכו׳.
באחד הימים חלם את אביו שנפטר שנים קודם, שמבקש ממנו שיבוא אליו ושהוא סובל
מאוד, וכך החלום חזר על עצמו כמה פעמים. פחד הרופא פחד גדול מהחלום, משום
שכשנפטר קורא בחלום לאדם, בדרך כלל אינו מסמן על חלום טוב.
בפחד ואימה הלך לרבי יהודה פתיה שהיה קדוש עליון ויודע ומומחה בכל הענינים האלו,
ושפך לפניו את כאבו ואת החלום המוזר שחלם.
חשב טוב ובדק את הדברים וענה ואמר לרופא : אביך חזר בגלגול לעולם הזה וסובל הוא
מכאבי רגלים קשים. ואתה רופא שלוקח יקר על מלאכתך ואין לו כסף לשלם לך , ונשמתו
עלתה לשמים בלי ידיעתו ובקשה רחמים שירמזו לך לרפא אותו חינם אין כסף, ונתנו לנשמתו
אישור משמים לבוא אלך שתרפא אותו.

והנה לך האות, בימים הקרובים יבוא אליך אדם עם כאבי רגלים ויבקש רפואה , ויצטער
ויתלונן שאין לו כסף. ולסימן שזה אביך בגלגול שני, תשמע ממנו על מצוה שאתה זוכר שהיה
מקיים כל חייו הראשונים, שעדיין מקיים אותה בדקדוק .
ושאלו רבי יהודה פתיה, איזה מצוה אביך היה מקפיד בה ביותר. ענה ואמר לו, אבי היה
מזכה הרבים גדול בתפילין.
וכך הלך לו הרופא לביתו.
והנה באותו שבוע הגיע אליו אדם עם כאבים קשים ברגליו וביקש רפואה, והצטער שאין לו
כסף לשלם. מיד חשד הרופא והתחיל לטפל בו בכל כוחו במסירות עצומה, וכך בתוך הטיפול
האדם מספר לרופא שהיה לו בית מלאכה גדול ואת כל כספו תרם לזיכוי הרבים במצות
תפילין…
והרופא חזר לרבי יהודה פתיה בפחד ואימה.
הנה הרבה דברים שעוברים וקורים לנו בחיינו הם תיקונים וגילגולים שאין לאדם הבנה בהם,
ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה, ואי אתה יודע מתן שכרם של מצות. ואת החשבונות של
הקב״ה אין אנו יודעים.
ויותר בדור האחרון שאנו נמצאים בו, שכל הנשמות צריכות לבוא בתיקון לפני ביאת המשיח.
ולכן הכל רץ מהר וכל יום דחוס בתוכו ימים וחודשים רבים, להשלים את הזמן ולהגיע לתיקון
של גאולה לפני שהעולם יכנס לנ׳ שערים של טומאה, שמשם אין יציאה ח״ו.
ולכן כל דבר הבא לידך , אם הוא על פי התורה הקדושה תנהג במידת החסד ובמידת
הרחמים, ואת התמונה הכללית אין אנו יודעים.
וכן כאשר אדם רואה אדם שהוא עשה עימו חסד ורחמים, וברבות הימים האדם מצא שהאדם
ההוא הגדיל עליו עקב , וחילל כל השמנים והרס והחריב חיים שלמים של אדם שעשה עימו
רק חסד, וכל ההתרים שהתיר לעצמו הם התרים של ״יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין
בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא״ )סנהדרין ס״ג:(
העומק של הדברים הוא שכל המרד שמרדו בני ישראל בעשית העגל , היה לפרוק עול תורה
ולהתיר את העריות, שזו היתה המטרה שהיתה אחרי העגל.
וכך אנשים בונים סיפור לעצמם ומזה לומדים קל וחומר וגזרה שווה, ומתירים לעצמם לעבור
על כל חוקי התורה וחוקי המוסר. אך הקב״ה אוסף אותם במקום אחד ומביא אותם על
עונשם.
ומשה רבנו ככל שהיה הגדול שבגדולים, התפלל וביקש לזכות להיכנס לארץ ישראל . וכאשר
הקב״ה אמר לו די לך, עם כל הצער קיבל משה רבנו את גזרת הקב״ה , משום שהאדם לא
יודע מה טמון בכל דבר ודבר. וכך גם האדם שבא לבקש ממך צדקה, אולי זה אביך מגלגול
קודם או בנך .
ועוד יסוד המובא בדברי רבותינו, הנה הקב״ה אסר על העריות. אדם לא יכול להתחתן עם
אמו וכן עם קרוביו. אבל כאשר הנשמה עולה לשמים ויש סוג של תיקון שצריכים לרדת
לעולם, יש מצבים שאדם יורד לעולם בגילגול שני והאמא יורדת והוא צריך להתחתן בגילגול
שני עם אמו.
ולכן מוצאים נשים שמלבד הקשר בין בעל לאשתו, האישה עומדת ופוקדת על האדם פקודות,
והאדם לא מקבל את הפקודות האלו משום שמרגיש נשלט. אבל על האדם להבין ולדעת
שזה לא בא ממדות רעות, אלא בשורש הנשמה של האישה, היא אימו מגלגול קודם, ונפשה
רגילה לדאוג לפקוד פקודות על בנה, והבעל רואה זאת כבעיה והאישה רואה זו כציווי מוסרי
ודאגה בכל נפשה.
ולכן על חשבונות של הקב״ה אין לנו הבנה ומושג, ועלינו ללכת בתמימות גדולה עם הקב״ה.
וגם דברים שמציקים לאדם ומפריעים לו, על האדם לדעת לגבור עליהם בכח האמונה
התמימה.
והסוד הגדול להבין, זה להשליך את השכל וללכת בתמימות ובאמונה זכה ותמה. ואת
הלימוד הזה לימד אותנו משה רבנו בפרשת ואתחנן, לקבל את דבר השם בלי עוררים ולהיות
יציב ושמח בחלקו, ולדעת שאנו חוליה בשרשרת הדורות וקומה בבנין הנבנה.
וביותר בדור האחרון, דור של משיח, עלינו לדעת שהמלחמה עם היצר הרע מרה וקשה.
בדורות קודמים המלחמה היתה בחרב, מי שלומד תורה הוציאו אותו להריגה כרבי עקיבא
וחבריו. מאותם ימים המלחמה השתנתה, והמלחמה בתוך עם ישראל עם אנשים שכח הרע
שולט בהם, ונלחמים לאבד כל זכר של תורה וקדושה ולהרבות ספקות בעם ישראל. וגם
אנשים שנראים יראי השם ויונקים את כוחם מקליפת נוגה, הם חלק מהמלחמה בתמימות
ובאמונה.
ועל האדם בערב ראש חודש אלול , שזה זמן שהקב״ה קרוב לכל קוראיו באמת, למשוך ידו
מקליפת נוגה ולברור את מעשיו, ולשקול את כל דרכיו.
כי בימי חודש אלול זה הזמן של רצון, ביאור הדברים: בחודש תשרי נברא העולם וכל דבר
שנברא, קדם לו רצון. והרצון לברוא את העולם החל אצל הקב״ה בחודש אלול.
ולכן הוטבע בחודש אלול כח הרצון, וביותר בשעת מנחה של שבת, רעווא דרעווין. ועם כח
הרצון הנמצא באוויר בחודש אלול, האדם יכול לתקן ולצאת ממסגר נפשי, להודות לשמך.
נכנס לשבת קודש פרשת ואתחנן בתחינה ובתשובה שלמה, ונקבל עלינו את מצות התשובה.
ונרבה בצדקה ״וצדקה תציל ממות״, ונחזק הלימוד בספר דברים אשר ״מֹשֶה יְדַׁבֵר וְהָאֱלֹהִּים
יַׁעֲנֶנּוּ בְקוֹל״ כל לימוד ספר דברים משמח את משה רבנו שמחה מרובה.
משה רבנו נפטר מהעולם בצער בז׳ באדר, כל לימוד ספר דברים בשמחה, גורם שמחה
בפמליה של מעלה, ומשה רבנו מלמד זכות על הכלל ועל הפרט . אנו בדור שאין לנו על מי
להישען, אלא על אבינו שבשמים. האמת נעדרת, והתפילה העמוקה הצמח לנו ישועה וגאולה
בקרוב ממש.
מבקשים אנו מכל בני הקהילה הקדושה להעתיר בעדנו לרפואה ולכח, להמשיך מלאכת
הקודש ולהשלים את כל ״נדרי להשם אשלם״.
באהבה רבה ובתפילה, רפאינו השם ונרפא, שבת היא מלזעוק וישועה קרובה לבוא,
יאשיהו יוסף.