דברי תורה מפי כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו שליט״א • יום שלישי ל׳ שבט תשפ״ו:
״כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כׇּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ״
הנה מובא ברבנו ה״אור החיים״ הקדוש: בפסיקתא אמרו, כשאמר ה׳ למשה "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" נבהל משה ואמר לפניו: ״הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ״ (דברי הימים ב, ו, יח) עד שאמר לו הקב״ה, לא כמו שאתה סובר אלא עשרים קרשים וכו׳ ע״כ.
ומקשה רבנו, מי עמד בסוד ה׳ ומשה עבדו, לדעת כל הדברים שעברו ביניהם, והגם שכל דבריהם דברי קבלה הם, עם כל זה לא יבצר דבר מהכתובים, עכ.
הנה דברים אלו מפחידים את הרעיון, ונכלול יחד יסודות מדברי אבותינו ורבותינו הקדושים, ונשתדל ליישר את ההבנה על טהרת הקודש ולזכך הדברים, בכדי שנבין ונדע איך לתקן ולא ח״ו לקלקל, ואיך לקשור את העולמות העליונים יחד עם העולמות התחתונים.
ובכדי להתחיל להבין את הדברים הקדושים עלינו לדעת, הנה מובא בזוהר הקדוש שהעולם היה לפני מתן תורה מחולק. האור העליון נמצא למעלה, ולמטה עולם החומר. במתן תורה נשבר המחסום הזה, והיום היה יום נשגב, יום שהקב״ה וכל פמלייתו ירדו לעולם הזה וחיברו את האור בשמים יחד עם העולם הזה. האור העליון נמצא בעולם הזה במצוות, באותיות, בחפצים שעושים בהם מצוות.
ויום מתן תורה נקרא יום חתונתו, זה היה יום של חיבור בין העליונים לתחתונים. ומיום מתן תורה כל התפיסה וההנהגה בעולם השתנתה. הקב״ה נמצא פה, נמצא איתנו, ולא היתה יותר את ההפרדה בין השמים לארץ, בכל מקום הקב״ה נמצא.
ועלינו לקיים, להאיר ולברר ולקדש שבעם ישראל בחר מכל העמים, ואנחנו העם המובחר, ובנו בכורו של הקב״ה.
והנה כאשר הקב״ה אומר למשה ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ״ משה רבנו לא מבין איך ״הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ״ ואיך השכינה תרד לעולם הזה.
הנה נבאר הדברים על פי מחלוקת יסודית ועמוקה בין הרמב״ם לרמב״ן.
דעת רבנו הרמב״ן שבניית המשכן היא היתה המשך, של מה שהיה בהר סיני.
בהר סיני הקב״ה ירד באותות ובברקים, ונתן את התורה. והאור הגדול והנורא הזה היה צריך להמשיך בעולם, והמקום שממנו ימשיך זה המשכן, וכל המהות של המשכן זה המשך למתן תורה.
ולדברי הרמב״ם ב״מורה נבוכים״, הנה הקב״ה אין מי שיכיל אותו, ואין לו גוף ולא דמות הגוף. ועם ישראל יצא מארץ מצרים, מתרבות של עובדי אלילים וזבחים, והקב״ה לקח אותם לזבוח להקב״ה, לחנך אותם מדרך עקומה ולא נכונה של עובדי עבודה זרה, לדרך ישרה וללכת בדרך השם. אבל התכלית היא העבודה להקב״ה.
הנה לפי דברי רבנו הרמב״ן, שכך רבים מרבותיו סברו, שהמשכן הוא המשך של נתינת התורה בסיני. וכך מצאנו דברים דומים בין נתינת התורה, להשראת השכינה במשכן.
והנה הזוהר הקדוש מספר על החרדה שהיתה בנתינת התורה, עוף לא צייץ והעולם היה בחרדה גדולה. וכן מובא בזוהר הקדוש (פקודי) שגם כך היה בשעה שהשכינה ירדה למשכן, חרדה גדולה בכל העולם. לפי דברי רבנו הרמב״ן, המשכן הוא ההמשך של נתינת התורה. מעמד הר סיני לא היה דבר חד פעמי, אלא נשאר איתנו במשכן.
והנה מור זקני רבנו יאשיהו פינטו זצוק״ל מבאר ״וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ ומקשה, מדוע נאמר ושכנתי בתוכם, היה צריך לומר ושכנתי בתוכו, בלשון יחיד. אלא מבאר רבנו ואומר, המשכן הוא צינור להוריד את האור העליון לנשמת האדם. נשמת האדם היא חלק אלוקה ממעל, והיא קשורה ודבוקה באור העליון.
והנה היא ירדה ונמצאת בעולם החומרי, לכן הקב״ה הראה למשה משכן בנוי בשמים, ואמר לו כזה תעשה לי למטה. והמשכן הבנוי בשמים הוא אור אין סוף, והוא צריך להיבנות למטה, והוא צינור להעביר את האור האין סוף לנשמה.
ולכן התורה אומרת ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ בתוך כל אחד ואחד מהם מישראל בנפש היהודי, שם משכן השכינה.
והנה רבותינו דרשו, שכל בניית המשכן מסמלת את גוף האדם. ארון זה הדעת העליונה, המחשבה, קדושת המחשבה. וצריך האדם לדעת שכל מה שקורה בגופו, הכל שורשו במחשבה. רגשות שורשם במחשבה, כעס שורשו במחשבה, תאוה שורשה במחשבה, פגיעה שאדם נפגע שורשה במחשבה.
הטעות הגדולה שהעולם תולה את הכל בשותפים אחרים. בגוף האדם, המחשבה היא הארון הברית, קודש הקודשים של האדם. ובקודש הקודשים נהגו באימה וחרדה גדולה, זר הנכנס היה מת, רק כהן גדול ביום הכיפורים. וכך המחשבה של האדם צריכה להיות זכה וברה.
המנורה זה העיניים של האדם. השבע מידות איך האדם רואה אותן, איך האדם מטהר את עיניו שיהיו שמן כתית למאור. העיניים הם הכח הגדול של האדם לראות מה מכניס בתוכו ומה נשמר מלראות.
המזבח כנגד התאוות. מה מקריב, מחלוקות, כעס, תאוות.
הכיור זה איך מטהר את עצמו. ניקיון הנפש והגוף.
השולחן מסמן איך האדם מתנהג בפרנסתו. בזיכוך כל מעשיו החומריים שהרויח וירויח, שאכל ויאכל.
הנה כל בניית המשכן, היא כך בניית האדם. הכלים שבו הם כנגד האברים שבו, ובכדי שתהיה השראת השכינה ״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ צריך האדם לטהר את הכלים שבו. ארון, הנשמה. מנורה, העיניים עם שבע המידות. מזבח, התאוות כעס וכו׳. השולחן, אכילה פרנסה. כיור, טהרת האדם כטהרת הכהנים. וכאשר האדם הוא מטהר את עצמו בצורה הראויה, הוא נבנה להיות משכן ל״וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם״ הקב״ה שוכן בתוך כל אחד ואחד.
הנה על פי מור זקני, המשכן הוא צינור להעברת האור העליון לאדם, והתבנית שראה משה רבנו של המשכן למעלה, וכמותה צריך לבנות למטה בקדושה ובטהרה, וממנה ירד האור לאדם ותשכון בו השכינה. וכך נחדד את דעת רבנו הרמב״ן, שהמשכן הוא המשך של מתן תורה בהר סיני ליום יום, על ידי בנית המשכן על ידי בצלאל. וכך נבנה אצל כל חכם לב, שיודע לקחת את עצמו שהוא משכן, ולבנות ולתקן את הכלים בו, להיות משכן שהקב״ה ישכון בתוכו.
והנה כמה צער וכאב עלינו להצטער, איך העולם נופל בידי היצר הרע. אתה משכן, אתה בית השם, השכינה יכולה לשרות עליך, אתה מקום להיות מרכבה לשכינה, איך אתה שובר את הכלים. האדם נברא לעולם למלא את ייעודו ולבנות עולם מתוקן, ולהביא את העולם לתקן עולם במלכות שדי, שהעולם יגיע לתיקון השלם. ובמקום זה האדם לוקח את עצמו להיות מרכבה לס״מ, שובר את המשכן שלו, נופל בשבי ביד פלישתים.
כלי הקודש נפלו בידי הרומאים ועלינו לטהר את הכלים, כי השכינה לא זזה מעם ישראל. ומספיק שניים שיושבים ולומדים תורה, שכינה שורה ביניהם. אבל לומדים באהבה, בדבקות, בשמחה וכבר מגיעים להשראת השכינה.
הנה משה רבנו מזדעזע, איך אפשר להגיע לדרגה זו, הרי ״הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ״ איך השמים לא יכולים להכיל את גדולת הבורא, ואיך השכינה תרד לעולם החומר. הקב״ה מראה למשה יסוד גדול, שהוא הסוד הגדול והמפתח להשיג עבודת השם ולהגיע לדרגות נשגבות. ושם היצר הרע נכנס לכלות ולשבור, ולא לתת תיקון ובניה אמיתית.
והסוד הוא עשרים קרשים בצפון וכו׳.
מה זה עשרים קרשים מצד זה וכל המידות האלו. אלא השכינה והקדושה והקב״ה לא יכולים להיות במקום שאינו מסודר, במקום שהוא הפקר, בלי מידות ובלי סדר. השכינה שורה רק היכן שיש סדר מסודר, כל דבר במקום. היצר הרע רוצה הפקר.
זה מתחיל במצוות. בבלאגן ובלי סדר במצות, בהתלהבות, בלי דברים מסודרים, ללמוד מתי שרוצים בלי סדר, להתנהל בצדקה בלי סדר, איך שרוצים להתפלל, איך שרוצים ומתי שרוצים, הכל בבילבול גדול. שם הקב״ה לא נמצא, זה מרחיק את השכינה.
השכינה רוצה מקום מסודר עד הפרט האחרון, מראשית עד אחרית. שעות מסודרות, קופה מסודרת עם סדר מסודר, שם השכינה שורה. וכך דרשו רבותינו, על מה בא לתקן המשכן, דרשו חכמים על חטא העגל. מה היה בחטא העגל, התלהבות גדולה בלי סדר. כמו שהתורה אומרת ״וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא״ הכל פרוע, בלי שום סדר מסודר שם. בלי סדר זה חטא העגל.
הקב״ה מבקש מאיתנו, תהיו משכן מסודר דבר דבוּר על אופניו. כל דבר במקומו, כל אדם בכסאו, לא עירבוב של דברים. בילבול של דברים שם אין שכינה, אין ברכה, זה מקום שהס״מ שולט בו. במקום שאין ראש, הס״מ נהיה ראש.
ואפילו שהאדם בטוח שהוא עושה דברים גדולים וטובים ובהתלהבות ודבקות גדולה, זו עצת היצר הרע, שהרבה שפע ואור נמנע מלרדת לעולם, ובסוף כל הבניה המבולבלת והפרועה יורדת לטמיון, וניתנת לס״מ.
מידות מסודרות. התורה לא ירדה על ההרים הגבוהים והגדולים והיפים. כל ההרים רצו לקבל את התורה, אבל המידות שלהם לא היו מסודרות. זה בעל גאוה, זה בעל עבודה זרה, זה נעשה יפה בידי אדם כוחי ועוצם ידי. הר סיני היה נמוך, עניו, מחדות מתוקנות ומסודרות ושם היה המקום הראוי לנתינת התורה.
המשכן היה קטן עם מידות מסודרות ושם היה מקום ראוי לשכינה. הסדר, הפשטות, הענווה, הדיוק במידות, הדיוק בדיבור, הדיוק באכילה, הדיוק בזמן, הדיוק בממון, שם השכינה שורה.
בזהב, אלו אנשים שטהורים לשם שמים. בכסף, אלו שפחות ויש בהם גם לא לשמה כל כך. הנחושת, אלה שכפו אותם לתת צדקה. אבל גם אם יש בתוכנו זהב שהם הטהורים, כסף הלא מושלמים, הנחושת אלו שבכח כפו אותם. כאשר מתחמים אותם למסגרת, נבנה משכן אחד.
המלחמות הקשות של היצר הרע, חוסר סדר וחוסר מסגרת, לקום מתי שרוצים, לעשות מה שרוצים, להגיד מה שרוצים, לחשוב איך שרוצים, לדבר מה שרוצים. האדם – היצר הרע מדבר מתוך גרונו ואומר, אני אומר מה שחושב ולא אתה אומר מה שהיצר הרע אומר לך לומר.
המשך נתינת התורה ממשיך יום יום, במשכן שאנחנו בונים בתוכנו. ״בְּכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת, אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה״ כי מהר סיני זה ממשיך לכל דבר ודבר, ורק האדם צריך לבנות את הכלים.
והמשכן וזה עומק דברי משה ובצלאל. משה אומר לבצלאל לבנות כלים ואחרי כן משכן. בצלאל אומר למשה, האם הקב״ה אמר אולי אחרת, משכן ואחרי כן כלים. כי מנהג העולם הוא לבנות בית ואחרי כן כלים, ולא כלים ואחרי כן משכן. אומר לו משה, האם בצל – אל היית ?
וקשה, הרי משה נאמן בכל ביתו של הקב״ה, ואיך משנה. ואיך בצלאל יודע את השינוי. אלא משה כל תכליתו היתה להגיע מיד לתיקון השלם. תבנו עם ישראל את הכלים, ואז עם הכלים בגוף הראוי השכינה תרד בתוך כל אחד ואחד, והבנין השלם יבנה, והתכלית של אחרית הימים תהיה ולא יצטרכו גלויות וחורבנות.
בצלאל שידע וראה את דרגת עם ישראל על פי ממונם שתרמו, והבין מהתרומה את המעלות, ענה ואמר צריך עדיין משכן לפני שצריך בתי מדרשות ובתי כנסיות, לחדד ולטהר את הכלים. עדיין לא הגיעו לבניית כלים מושלמים שהשכינה תשרה, ויגיעו לתיקון השלם.
הנה הקב״ה נתן לנו את הכוחות, הכלים, וזה בידינו. משכן, בתי מדרש לבנות בהם כליים מדויקים בדיוק, ולא בית מדרש פרוע ומבולבל. והמשכן הוא כפרה על חטא העגל, כי גם בעגל תרמו זהב, אבל זו תרומה בלי מידות. תרומה פרועה, התלהבות פרועה, גם בתוך ההתלהבות הנתינה צריך מידה, סדר.
הסדר והמידות הם החורבן, כאשר לא נעשות נכון. וכך בפעמים רבות השטן נכנס להראות שבהתלהבות ולא בסדר מסודר הכל נהיה יותר טוב, אבל זה חורבן. כאשר נבנה בית המקדש נאסרה כל במה, כל מזבח בעם ישראל, אלא הקריבו רק בבית המקדש.
הנה יש זמנים שהפיזור טוב להם. כל אחד יעשה במה, מזבח בכל עיר, כל אחד יעשה את אשר חושב. אבל כאשר הגאולה באה ובית השם נבנה, זה נהיה היסוד הראשון לבנית הבית, הכל מרוכז במקום אחד בבית השם, בית המקדש. הסימן של החורבן, של מקום,הוא חוסר סדר. וכל אחד בונה במה, מזבח לעצמו, וודאי מקריב קרבנות באותו מזבח להשם, אבל כשהבית נבנה זה נהיה חורבן.
אדם צריך לדעת יסוד גדול, כל דבר יש לו שורש בשמים, ובעולם הזה זה רק ספיחים של העיקר בשמים. וכאשר מערבבים ולא נוהגים על פי השורש של הדבר, פוגמים בשורש למעלה, ואז מידת הדין יורדת מהר או לאט בשלבים, או ממתינה לדבר קשה. לכן עלינו לבנות משכן שהשכינה תשרה עליה בתוך עצמנו, באופן פרטי וברוב-עם עם הכלל, ששם שורש נשמתך ושורש הכח שאתה שייך לו, ואתה יונק ממנו.
הנה לדידנו היו ימים שהפיזור היה, כי חורבן היה ותיקון גדול מר וקשה. אבל מיום הילולת רבנו ה״אור החיים״ הקדוש זצוק״ל המידות והסדר הם הבנין, זה שורש של הכלל, והשכינה שורה בכלל וברוב עם הדרת מלך. ולכן הרבה דברים מבקשים לשנות והברכה תשרה בסדר מסודר, והשפע יהיה בסדר מסודר וברוב עם.
ולכן פורים בארץ הקודש ברוב עם, בסדר ודרך אחת שמשם השורש של הכל.
מחצית השקל ברוב עם, בסדר אחד, וכן הלאה והלאה. כי חוסר המידות המסודרות וחוסר הדרך הברורה, שהיא שורש נשמתנו ונשמת הקהילה הקדושה והדרך הטהורה שהקהילה הולכת ונהיית מקום להשכנת השכינה, זו היא הדרך. אי אפשר לא בבילבול, לא בפרעות, ולא הרגשה של התלהבות כחטא העגל.
הדברים עמוקים ומוטב לגלות טפח ולהסתיר הרבה. אנחנו נמצאים בזמנים מיוחדים ובפתח של ימים גדולים, שאפשר להגיע לתיקון השלם בטהרת הלב, בלשם שמים מושלם ובראיה אמיתית של התורה הקדושה. הקב״ה נתן לנו פה בעולם חלק שאנחנו יכולים לקדש את החומר, ולהעלותו ולהיות חלק מהשכינה.
״וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה״ הנה מור זקני הרב המוסמך מבאר, שהכסף והזהב וכל הגשמיות הם חלק מהאדם. האדם עובד קשה, עמל, נלחם, נותן את חייו וזה חלק ממנו. ושם יש חלקים וניצוצות הקודש, וככל שהאדם נותן בטהרת הלב, בשלמות גמורה, הוא לוקח מעצמו ונעשה חלק מהשכינה.
לוקח ונותן לשכינה, וכספו ורכושו נהיה על פי נתינתו. זהב, זה מושלם. כסף, לא לשם שמים או בגאווה. ונחושת, שכפו אותו ונהיה חלק מהשכינה. והקב״ה נותן בעולם הזה כח לתורה גדול ביותר, הם נהיים חלק ממש.
כפי שמצאנו במעשה של תנורו של בית עכנאי. עמד רבי אלעזר ואמר: אמת המים תוכיח, עץ חרוב יוכיח, קירות בית המדרש, והכל נעשה ניסים מעל הטבע, כפי שרבי אלעזר ביקש. אבל חכמים עמדו ואמרו, עם כל הניסים תורה לא בשמים היא. התורה פה, יש לנו חלק בה. והקב״ה אמר, ניצחוני בני. כי כאשר פה בעולם, שניתן לנו חלק להיות בתורה, באור העליון מהר סיני, והמשיך במשכן, יש לחכמים חלק בתורה, חלק מהשכינה, על ידי שמקריבים את חיינו וממוננו לתורה הקדושה.
וזה הכח של צדיקים להתערב בטבע, כי הטבע מולבש באור עליון. וכאשר מגלים את האור העליון מהטבע, יש כח להשתתף ולהתערב בנעשה בעולם.
הקב״ה יזכה אותנו לבנות משכן אמיתי בתוכנו, ולסדר המידות על פי המידות הראויות, והשכינה תשרה עלינו.
באהבה רבה,
ע״ה יאשיהו יוסף.