סוד הישועה של פורים

דברי תורה מפי כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו שליט״א • יום רביעי ח׳ אדר תשפ״ו:

״וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה״

מובא בילקוט שמעוני על מגילת אסתר, אמר ר׳ חנינא וכו׳. צעקה אחת הצעיק יעקב לעשו, והיכן נפרע לו בשושן הבירה.
ויזעק זעקה גדולה, מאי אמר, רב אמר גבה המן מאחשורוש. ורב שימי בר חייא אמר גבה מלכא עילאה, ממלכא תתאה. וכי הדיוט היה מרדכי שהיה צווח, וכי אין הקב"ה שומע לחישות אלא לצווחות. וחנה היא מדברת על לבה מה כתיב, ואלהי ישראל יתן את שלתך, אלא מרדכי היה צווח ואומר, יצחק אבי מה עשית לו הצווחה שצווח עשו לפניך ושמעת קולו וברכת אותו והרי אנו מכורים להריגת חרב, לפיכך ויזעק, ע״כ.

והנה בדברי הילקוט שמעוני נמצא יסוד עצום שעלינו לחדד בנפשנו, בכדי שנדע איך לנהוג בחיינו הפרטיים וכן בראיה ותפיסה והבנה למהלך החיים, וכן לדורות הבאים וכן לכל אשר קורה איתנו במשך הדורות, להבין ולהשיג את הנהגת הקב״ה בעולם.

הנה חכמינו קשרו את המעשה שהיה בזמן הגזירה של המן, לאבד ולהרוג את כל היהודים, וצעקתו של מרדכי לצעקתו של עשו כאשר יעקב לקח ממנו את הברכות.

והנה פה נכנסים אנו לענין שהוא יסוד בחיינו, להנהגה ולהתנהגות בקבלת החלטות ובתוצאותיהן המיידיות וכן התוצאות העתידיות וכן לתוצאות לדורות הבאים, ונבאר הדברים. הנה בני ישראל בדור מרדכי ואסתר, עמדו בזמן מהקשים והמסוכנים ביותר לעם ישראל, גזירה קשה של כליה. ומהיכן הגזירה הזאת נוצרה, מצעקת עשו.

ונקשה קושיה חזקה, הרי יעקב עשה דבר ראוי ונכון ובעצת אימו רבקה הלך ולקח את הברכות, והשכינה היתה איתו, וכן בסוף גם יצחק הסכים עם נתינת הברכות ליעקב, ואף שבדין היו מגיעות ליעקב משום שקנה את הבכורה. ואם כן, מדוע אותה צעקה ואותם דמעות נשארו עומדות דורות רבים, עד זמן מרדכי ואסתר.

אלא צריכים לחלק ולהבין הדברים, ובתחילה נרד להבין את שורש הדמעות. רבותינו ביארו דרכים וביאורים רבים, מה כח ושורש הדמעות ומהיכן מגיעות, וכפטיש יפוצץ סלע, שבעים פנים לתורה וניקח דרך אחת על פי דברי רבנו האר״י הקדוש זצוק״ל.

הנה יש דעת, עיניים ולב. וכאשר דבר יורד מהדעת ללב, והלב לא יכול להכיל הדבר מקדושת הדבר או מקושי הדבר או מצער הדבר וכן משמחת הדבר, האור והכח שיוצא מן הכח שלא נכנס ולא מכיל, יוצא בדמעות. ואם הדמעות הם מצד הטוב וצד הקדושה, מצד החכמה, מצד עומק המושג וקוצר המסיג, הדמעות האלו הולכות למקום רוחני, קדוש ומרומם ואז הקב״ה שם את דמעת האדם במקום גבוה.

וזה ״שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ״ כלי מיוחד רוחני, השומר ואוסף את הדמעות הגבוהות. ואם הדמעות באות מייסורים, מכאב, מצער, גם הם שמורות במקום גבוה. ואם הם באות מצער וקיטרוג, הדמעות נשארת בכלי בשמים הראוי להם.

והנה כל מעשה שאדם עושה או רושם של מעשה שעושה האדם, גם אם לא חטא חטא ממש, נוצר רושם בשמים. בין מעשה טוב, מעשה קדוש, נוצר רושם והרושם הזה חקוק לטוב וח״ו לרע. וגם אם עובר זמן הרושם נשאר ויכול להישאר דורות על דורות וגם אם לא היה חטא ממש אלא צער או כאב שנגרם לאדם.

והנה כאשר מתעורר הרושם בין לטובה או ח״ו לרעה, והשטן מוצא מקום לתפוס ברושם הזה. משום שיש משהו שמעורר דבר שעשה האדם או הדור, מתעורר השורש הקדום. ואם לטוב, מתעורר על האדם רחמים וישועה ואם ח״ו לרעה, מתעורר על האדם על בסיס הרושם הרע שחקוק בשמים, רעה שנפתחת לאדם.

וכך מצאנו, יוסף הצדיק נמכר על ידי השבטים למצרים. מכירת יוסף היתה על פי דין תורה והשבטים צרפו את השכינה איתם להשלים מנין לשבועה, לא לספר לאביהם. וכך נוצר רושם בשמים, רושם קשה. וכאשר השבטים יורדים למצרים לקנות אוכל בשנות הרעב, והמושל של מצרים מתחיל לצערם, עומדים השבטים ועושים חשבון נפש ובודקים בכל מעשיהם, למה אלוקים הביא עליהם את כל הרעה הזאת.

ואז מוצאים תשובה לכל הצרות, ״אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ״ על הרושם שנוצר ממעשיהם כשיוסף היה בבור, וצעק ובכה ולא עשו כלום, ומכח הרושם הזה עכשיו מתעוררות כל הצרות והבעיות.

אין דבר רע, עונש קשה, צער שבא לאדם, אם אין רושם קדום שנמצא שורש ובסיס לצרות שבאות על האדם. ולכן אנחנו בתפילה מזכירים ״אַל תִּזְכׇּר לָנוּ עֲוֺנֹת רִאשֹׁנִים״, רשמים שנמצאים אצל כל אחד. וכאשר מוצא השטן זמן, שיש לו עץ שהאש יכולה לתפוס בה, מיד מדליק את האש על הרושם הקדום שיש אצל האדם.

וכך היה אחרי שנים רבות עם אותו קיסר, שבא ושאל מה כתוב בתורה ״וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת״ היכן נענשו בני ישראל על מכירת יוסף. וביקש ואסף עשרה קדושי עליון, והוציאו להורג את עשרה הרוגי מלכות. היה בסיס של רושם של מכירת יוסף והוא התעורר בירידת השבטים למצרים לקנות אוכל בשני הרעב, ושוב התעורר בעשרה הרוגי מלכות, ושם היה לו בסיס להיאחז. דור של פילוג ומחלוקת בעם ישראל, דור של מלכות הרומאים, דור של מחלוקת בעם ישראל כמחלוקת מכירת יוסף, זמן של פילוג בין השבטים.

והנה השטן מחפש רושם שנחקק, מחפש זמן של חולשה, זמן של קיטרוג, זמן דומה למה שהיה בזמן שנוצר הרושם, ואז מדליק את הבעירה ונפתח הרושם שעל גבו מתפתחים דברים קשים לאדם.

וכך מצאנו אצל דוד המלך במעשה בת שבע, כל האומר דוד חטא טועה. איך העונש שנענש, שבנו מרדכי זה היה רושם שנחקק, ועל הרושם הזה בזמן של פירוד ומחלוקת, תפס השטן את העץ של הרושם ונדלק כל מרד בנו אבשלום, באביו דוד.

וכך מצאנו אצל אהרון שמתו שני בניו נדב ואביהו. ורבנו ה״אור החיים״ הקדוש מבאר, לא היה חטא לאהרון בעגל. ולראיה, אהרון הקריב את הקרבנות והוא כהן גדול. אם כן, למה מתו בניו. ומבאר רבנו, לא היה לו עוון אבל היה רושם, והרושם גרם להתפרץ בשעה של קיטרוג ולהביא למיתת בני אהרון.

ויסוד זה הולך לאורך כל התורה כולה, וכן לאורך כל חיי האדם. יצירת רושם, אפילו לא על ידי עבירה, שהרושם נחקק ומתפרץ בשעות קשות ובזמנים שהשטן מוצא בהם זמן מתאים להדליק אש תבערה על האדם, על בניו ועל דורות הבאים.

וכך היה בזמן מרדכי ואסתר. יעקב לקח את הברכות שהיו מנת חלקו ושלו, אבל נוצר רושם והרושם הזה לא מצא זמן ראוי בצורה קשה, כאותו זמן שנהנו מסעודתו של אחשורוש. דברים דומים, סעודה של אחשורוש, יצחק שמבקש מעשו עשה לי מטעמים, ועוד דברים דומים. ושם נתפס השטן ברושם ומדליק תבערה גדולה.
אבל כל זה בזמן שאין עושים רצונו של מקום. אבל בזמן שעושים רצונו של מקום, הרושם לא גורם לכח לשטן, צריך שיהיה לשטן על מה לתפוס ועל מה לחול.

והנה קיטרוג שאדם מקטרג או הרגשה שאדם מרגיש, הוא בונה פתח להשפעה מהשמים לדרך, הנהגה. וכך אדם שכל חייו כעס, הוא בונה הנהגה של כעס כלפיו. וכן אדם שמדבר רע על העולם, נבנה כלפיו הנהגה שלילית מן השמים. ולהפך, אדם שהכל בנחת והכל בדברים של נועם, גם ההנהגה וההשפעה עליו מהשמים היא השפעה חיובית וטובה.

וכאשר האדם הולך ביושר ושלם עם עצמו שלמות של התורה הקדושה על פי דרך השם, כל קיטרוג והשפעה רעה שהאדם מקטרג או כועס, נפתחת הנהגה רעה על המקטרג ולא על האדם שהיה שלם במעשיו. ודבר זה הוא ודאי לצד החיובי, כאשר האדם השאיר רושם של מצוה אצלו כל פעם שרושם המצוה מתעורר, שפע גדול יורד מהשמים על האדם.

ולכן אנחנו מזכירים את עקידת יצחק בכל יום, כי שם נוצרת זכות ורושם שחקוקה בנשמות ישראל. ובכל פעם שמעוררים הרושם הזה בצורה נכונה וראויה, מתעורר הרושם לטובה ולברכה. וכן בכל פעם שמזכירים יציאת מצרים, מעוררים הרושם של הגאולה והרושם הזה מתעורר להשפיע שפע על עם ישראל.

הנה על פי מור זקננו ״אביר יעקב״ זצוק״ל, הדיבור שאדם מדבר, המעשים שאדם עושה, בוראים בשמים רשמים לטובה וח״ו לרעה. ולכן הדיבור ההשפעה שלו קשה.

וכך כאשר יושבים אנשים ומדברים לשון הרע או כל דבר שמעורר דינים על האדם, דבר זה מדליק דינים ויכול לפתוח פתח לדברים קשים. הניתוק מהרושם הרע והדבקות בטוב והזכרת הדברים הקדושים בצורה ראויה, כמעשה אליהו הנביא ואלישע הנביא בצורה של התחברות לניסים, לחיות את הניסים ולא להתבונן ולראות אותם בצורה שכלית, אלא לחיות אותם בצורה אמונית ותמימה, מדליקה את הרושם של נס השמן, נס החייאת בן השונמית, גאולה כגאולת מצרים וכן כל עולם האמונה ועולם הישועה.

אבל היסוד, איך מעוררים את הזמן. אדם יכול לעבור את פורים ולקיים את כל מצות היום, אבל לא עורר את הרושם. וכן אדם יכול לעבור את פסח בכל הדיקדוקים והחומרות, אבל לא הצית את הרושם. ועד שאדם לא מדליק את הרושם, לא מגיע שהרושם ידלקו ויושפע אצלו כבימים ההם בזמן הזה.

לכן נקבל ונעבוד על עצמנו לדעת איך לנהוג עם הרושם הטוב שנמצא חקוק בעם ישראל, להתחבר לשורש של הרושם של הניסים והנפלאות, ולהתרחק מן הרושם הרע, שהוא פתח למידת הדין.

ולכן במקרים רבים האדם צריך לקבל החלטות קשות, משום שהרגש כובל אותו. אבל כל עוד הוא כבול, הוא מעורר עליו רושם רע בשמים לדברים קשים. וברגע שמנתק את הרגש ואז ההנהגה שבאה לעולם על פי התנהגותו משתנה, כי אתה מוריד לעולם את סוג ההנהגה על פי התנהגותך, השם משנה את ההנהגה כלפיו ואז הרושם שיש על דברים בשמים לא מתעוררים, משום שמתרחק מהם.

ואלו הימים של פורים, ימים של התעוררות לדברים של הרושם החיובי של תורתנו הקדושה, ש״הדוּר קיבלוּה בימי אחשורוש״ וההנהגה מושפעת מדרך האדם
״ה׳ צִלְּךָ עַל־יַד יְמִינֶךָ״. בע"ה נזכה לתקן עולם במלכות שדי ונסיר הבגדים הצואים ונעורר זכות שוכני עפר והאבות הקדושים, שזה כח זכות אבות, לעורר הרושם שלהם בעולם.

באהבה רבה,
ע״ה יאשיהו יוסף.