דברי תורה וחיזוק מפי כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו שליט״א • יום חמישי יא׳ שבט תשפ״ו ~ חלק א:
״וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה, וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה׳ לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה, עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי״
והנה רבנו ה״אור החיים״ הקדוש זצוק״ל מקשה, למה יביאם ה׳ אל הנסיון הגדול הזה, למות בצמא. וכפי השכל ישער האדם שדבר זה וכדומה, תוליד הכפירה. ותגדל הקושיא על משה, שבמקום שיאזור חלציו בתפילה ובתחנונים, בא בטענה לפני ה׳ ״עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי״ שיראה שלא חש על צמאונם ועל מות בני ישראל בצמא, ע״כ.
והנה נראה להבין את דברי רבנו זצוק״ל, הקב״ה לא מנסה את האדם נסיונות בלי סיבה ובלי התראה, והאדם צריך לחלק בין ניסיון לבין עונש. יש דברים שהם ניסיונות ויש התמודדויות שהם ניסיונות. והאדם חייב לעבור אותם, וכאשר עובר וחולף אותם, עולה האדם במדרגתו הרוחנית והגשמית.
ויש עונשים שהאדם חטא ופשע והקב״ה ממרק את חטאיו על ידי עונשים, ואלו שני דברים שונים שהעולם לא יודע לחלק ביניהם, והכל נהיה דבר אחד.
ניסיון זה דבר אחד, עונש זה דבר שני.
ניסיון זה זיכוך לעלות דרגה, עונש זה תיקון על דבר רע שעשה האדם.
ולכן, ישנם הרבה דברים קשים בחיים שהאדם עובר. והאדם חושב שזה עונש, ומתרעם כלפי שמים. מדוע בא לי הצער, העונש, הייסורים האלו. אבל אינו מבין שזה לא עונש, זה ניסיון.
אברהם אבינו עבר עשרה ניסיונות. הניסיונות הללו לא היו עונשים, אלו היו ניסיונות לעלות מעלה מעלה. וכן הצדיקים והחסידים עברו ניסיונות קשים ומרים. וכל ניסיון היה פתח לעולם חדש.
והנה פה אנו מוצאים, הקב״ה מעמיד את בני ישראל במצב שנראה קשה ונורא, אין מים. ומים זה היסוד העיקרי בחיי האדם, מים לשתות. ופה עומדים עם שלם, שלא יודע מה יהיה איתו, מה המשך דרכו, לאן הולך. עם שעבר תלאות קשות מאוד, מאתיים ועשר שנים עבדים במצרים, שיעבוד קשה, זעזועים קשים.
והנה האמינו אמונה עצומה בהקב״ה, ומדוע הבורא מעמיד אותם בניסיון קשה כל כך, מציאות של אין מים.
ודבר שני שרבנו מתקשה, משה רבנו, רבנן של כל ישראל, משה שפיר קאמרת, במקום שיעמוד בתפילה ויבקש רחמים על עם ישראל, שעומדים כדברי רבנו במצב שיכול להגיע לכפירה, אין מים, עומד ואומר להקב״ה ״עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי״. תתפלל, תבקש רחמים על עם ישראל, וגם אם תפילה אחת לא נענתה תבקש שוב, קַוֵּה אֶל ה׳, חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה׳״ תבקש מהקב״ה ואל תעמוד להתלונן ״עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי״.
חלק ב :
והנה אפשר לבאר יסוד עצום, על פי דברי רבנו. דהנה בני ישראל הגיעו למצב שהרגישו בעצמם שהקב״ה צריך לתת להם מים, וזה מצד הדין. ואין זה דבר שנראה להם מורכב או קשה. אלא חשבו וראו בדין, שצריכים לקבל מים מהקב״ה. ולכן עם ישראל לא חשבו ולא העלו בדעתם, שהכל תלוי בתפילתם, אלא דרשו מים מהקב״ה.
והנה הקב״ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. וכח התפילה הוא הכח הגדול ביותר, ודבר שהגיע בלי תפילה אין לו שורשים אמיתיים וחזקים. וככל שהתפילה חזקה וגדולה, השורשים עמוקים ביותר של הישועה ושל הדבר שקיבל מהקב״ה, ופה בני ישראל נמצאים במצב חדש, הם לא יודעים את הגבולות בינם לבין בוראם.
מעבדים מאתים ועשר שנים, רואים ניסים מעל הטבע. יציאת מצרים, קריעת ים סוף, הם לא יודעים מה מובן מאליו, ומה דבר שאינו מובן מאליו. ומגיעים למצב שאין מים ולא עולה בדעתם להתפלל, לבקש, הם היו בטוחים זה מגיע לנו מים. ולכן עמדו בטענות על משה רבנו ועל הקב״ה. אתה משה וכן הקב״ה, חייבים לנו מים. והקב״ה מצפה לתפילה, ומשה רבנו רואה איך הזמן דוחק וההידרדרות של בני ישראל הולכת וגדלה, והקירבה לכפירה עומדת ממש בפתח, ופה לא יעזור תפילה של משה רבנו, אלא צריך את תפילתם בקשתם של ישראל.
כפי שהקב״ה לא נתן להם את המן פעם בחודש או פעם בשנה, אלא בכל יום, בכדי שליבם יהיה מוכנע. ובכל עת וזמן יהיו מוכנים לתפילה ותחינה להקב״ה, ולכן תפילתו של משה לא תעזור.
זה נסיון, דרגה. מדרגה שעם ישראל צריכים לעלות, זה לא עונש, זה צמא שהוא מדרגה. אם היה עונש, משה היא עומד ומתפלל ומבקש מהקב״ה רחמים. אבל פה זה נסיון, ובנסיון צריך לעמוד, ודאי לבקש בתפילה.
כי לעמוד בנסיון, אבל שמשה יתפלל, זה לא יעזור. לכן עומד משה רבנו ואומר להקב״ה עוד מעט וסקלוני.
עם ישראל לא מבין ולא יורד לעומק של ההבנה, שהכל זה מהקב״ה בחסד. ולא חייבים מהשמים שלום לאדם, לא מים, לא בריאות, לא פרנסה, הכל זה משמים וטובה וחסד מאוצר מתנות חינם.
ולכן אומר משה להקב״ה להמתין עוד שיבינו, זה יביא אותם לסקול אותי באבנים.
וזה יסוד עצום בחיים שלנו, יש זמנים שזה ניסיון, שבניסיון צריכים לדעת את הכלים איך להתנהג בניסיון, ויש זמנים שזה עונש. פה הניסיון היה שכלום לא מגיע לנו כמובן מאליו, וצריכים להתפלל ולבקש. ופה זה לא עונש שאין מים, וצריכים להתפלל על המים. ואם לא יתפללו לא יקבלו ולא עמדו ולא עומדים בנסיון. ומשה רבנו בדרכו, שעל ידי דרכו זכה להיות רבנן של כל ישראל, עוצר את הניסיון, בטענה שהניסיון גדול וקשה ויותר מכוחם של עם ישראל.
וכך עלינו לדעת, יש מצבים שאנחנו בניסיון, במבחן מהשמים, וכל צעד שלנו צריך להיות חכם בחכמת התורה ובחכמת היראת שמים ,לראות את הקב״ה מול עינינו, ולהוציא את השכל שנבנה והתפתח ברבות הימים, ממה שלמדנו וממה ששמענו.
השכל הזה מתערב באמונה ובתורה, ונגרם בילבול וקליפת נוגה, ואז מחליטים החלטות על פי שכל ולא על פי יראת שמים. על האדם לעצור ולחשוב האם אני בניסיון, ואיזה סוג נסיון. נסיון קיומי מהעשר נסיונות קיומיים שכל יהודי חייב לעבור, ניסיון יום יומי, ניסיון של עוד עליה, ניסיון של תיקון על נסיון קיומי קודם שנכשלתי בו, והקב״ה נותן לי עוד הזדמנות לתקן ולא לאבד את העליה למעלה גדולה וחדשה.
ואם זה עונש וצריך לעשות תשובה, ומה בדיוק העבירה ומה בדיוק התיקון, ואיך אני מתקן מה שקילקלתי, וגורם לכפרת עוונות הזאת להביא את האדם לשוב בתשובה.
והנה זה עולם שלם שהאדם צריך להיות חד וברור בו, ולבנות ידיעה חדה וחזקה בהבנת חייו. האדם בדורות האלו נלחם לדעת הכל, להבין הכל, לשמוע הכל ולברר על כל דבר. אבל מהדברים החשובים בחיים הבנה מה זה ניסיון, מה זה עונש. האדם בורח ואינו מתעמק לרדת להבנה החשובה, שיכולה לשנות את כל הראיה והתפיסה וההתמודדות בחיים.
האדם חי במציאות ריגשית, חברתית, רגעית. כואב לי, מי הכאיב לי, למה יכאיב לי, איך אני מגיב, לא הסתדר לי, למה לא הסתדר, מי הפריע לי, מי הכשיל אותי, אבל זו עצת היצר הרע. לטשטש ולהוביל את האדם לעולם הבילבול ולעולם של תהומות, ולהיות שבוי בידי הסטרא אחרא.
וכאשר האדם מחלק את הדברים, ויודע דבר דבור על אופניו מה הנסיון, הוא עובר וגובר על כל המשברים, על כל הכאבים, על כל הדברים שעוברים בחיים זה נסיון, אני מנהל אותו נכון, רואה את הקב״ה מול עיני ואיך מתנהג ומכין את עצמי לישועה גדולה.
כי ניסיון שבא לפני עליה ח״ו זה עונש. והאדם חושב ומנהל את עצמו, איך מתנהג על עבירה שחטא, מה עשיתי, איך אני עושה תשובה, מה פשעתי. ואז העולם של האדם עולם חדש. הראיה, הכאב, הצער, השמחה, העצבות, מקבלים מימד אחר.
הנה העולם התחנך על כללים מטעים, שרובם באו מאומות העולם. ירשנו אותם מהגלויות, והעולם נהיה שכלי מאוד. והשכליות הזאת מתחדדת מיום ליום, אבל היא השכליות של עץ הדעת טוב ורע. כי בשכליות הזאת יש טוב ורע, וטוב זה הרבה דברים טובים שיש בעולם מהשכליות, ורע זה הרבה חוסר הבנה וחורבן, שהשכליות הביאה איתה ומתחדדת מדור לדור.
וככל שהשכליות גוברת וגדלה, הכל נהיה כן ולא, וטשטוש של ניסיון ועונש חוסר מים של בני ישראל, ההתמודדות זה היה נסיון, לא עונש.
הרבה דברים בחיים שלנו הם כנסיון המים במדבר. עלינו להיות נבונים ועלינו להיות חכמים, איך לנהוג בחוסר מים האלו. הקב״ה רוצה תפילה, סדר והבנה חדשה לעולם החדש, שבני ישראל נכנסים אליו אחרי יציאת מצרים.
הנחשים זה עונש, לא ניסיון. לכן משה התפלל לעצור את הנחשים, אבל המים זה ניסיון, וזה התפילה שמתפללים, אל תביאנו לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. ניסיון שהאדם חושב שהוא לא ניסיון ופועל על פי דרך אחרת, מביא את האדם לידי ביזיון.
הקב״ה יזכה את כל בני הקהילה לחדד את הדרכים הקדושות של הקהילה, ולחיות את עבודת השם של הקהילה, ולשמור על טהרת הדעת, ולהודות להשם על שהבדיל אותנו מאחרים, ונעלה ונתעלה לדעת את השם ולחיות באמת את השם.
באהבה רבה,
ע״ה יאשיהו יוסף.
בבקשה צדיקים גדולים לחיות את האור והדרך של הישיבה הקדושה ללמוד וללמד ולחזק אחרים ולהפיץ את התורות חזק מאוד