מעשה באחד מחכמי אומות העולם אשר נסע ברכבת ממדינה למדינה. והנה הגיע לקרון שלו בודק הכרטיסים, כשראה אותו אותו חכם התחיל לחפש בכיסו את הכרטיס להראות לכרטיסן שהוא שילם, אך לא מצא בכיס את הכרטיס. הוציא את התיק והתחיל לחפש ולפשפש אך גם לא מצא. בינתיים, הכרטיסן אשר עמד שם הכיר את החכם המפורסם ואמר לו: אני בטוח ששילמת, אינך צריך להילחץ וכך לחפש. אך אותו חכם מחכמי אומות העולם התחיל לחפש ביותר לחץ, הרגיעו שוב הכרטיסן ואמר לו: אל תילחץ! ענה אותו חכם אני לא דואג שאתה חושד בי שלא שילמתי, אני יודע ובטוח שאתה מאמין בי ששילמתי את הכרטיס, אלא דאגתי הגדולה היא ששכחתי לאן אני נוסע ואני מחפש את הכרטיס לדעת עד היכן שילמתי בכדי שאדע היכן לרדת. ענה לו הכרטיסן: תירגע, אולי כשתגיע לתחנה תזכר להיכן אתה נוסע.
כך החיים של האדם, בתחילת החיים האדם מייצב לו פחות או יותר את המטרות אשר רוצה להשיג ולהגיע בחיים, אך את פתק הקבלות והמטרות ברבות הימים מאבד אותו האדם ומתי שמגיעים לרגעים של חשבון נפש ומעצור, האדם שוכח היכן שם את הפתק ואינו זוכר להיכן הוא נוסע. וככל שמתחיל לנבור בכיסים ולמשש בתיקים התסכול גובר וגובר ואף כשמגיע לתחנות ולצמתים בחיים אינו נזכר מה הדרך אשר ציפה ללכת בה ולעמוד בה. וכך יכול האדם לאבד בתוך מרוץ החיים וכך עוברים רוב חייו ושנותיו.
לכן ישתדל האדם לשים כרטיסן רוחני אשר יבדוק ויעורר האדם בכל עת וזמן, היכן הכרטיסים, להיכן אתה נוסע במרוץ החיים, מה אתה רוצה להשיג והיכן אתה צריך לרדת. הערנות והביקורת העצמית הן הדרך לא לאבד את הימים, את השנים וכך את רוב החיים. ולכן גם כשהתעוררות עולה לאדם, לעיתים במשברים אשר חולפים ועוברים עליו, יתחזק בנפשו לקבל עליו את הזמנים הלא נוחים בשמחה ובאהבה גדולה.
כך נלמד אנו בנפשנו להעריך את היום אשר בודק הכרטיסים הרוחני בא לשאול אותנו: מה הדרך, לאן פניכם מועדות. וגם אם יום זה עובר על האדם יום לא נוח ויום קשה או תקופה קשה שמעוררת את האדם זהו יום גדול בגדר של מושב טוב ישבת, אף אם היא בגדר של ישיבה בצער ויגון וחוסר נחת.
