דבר תורה מיוחד מתוך דברי תורה שבכתב שיצא מתחת ידו של הרה״צ רבי יואל משה פינטו שליט״א, בנו בכורו וממשיך דרכו של כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט״א. יום חמישי כ״ה בשבט תשפ״ו
בשעת סכנה האם לפחד או להיות רגוע?
הפחד הגדול ביותר של האדם, הוא הפחד מהפחד עצמו. האדם פוחד מאסון שיכול לפקוד אותו ומפני אובדן שעלול לקרות בקרבתו, והפחד מהעתיד, מעיק על האדם יותר מהצרה עצמה. שהרי אם קרה לאדם דבר קשה, הוא מסוגל לקום ולהשתקם או להשתדל להציל ולתקן את מה שאפשר, אך אם תוקף אותו פחד ממה שהולך לקרות לו, ומחשבות בלתי פוסקות מעתיד שחור טורדות את מנוחתו, אין לו שום דרך להינצל ולפעול למנוע את העתיד המפחיד, שהרי הסיבות שיכולות לגרום את העתיד הלא-טוב, כבר קיימות, ואין לו כוח להתמודד עם צרה שעדיין לא התרחשה, שהרי אינו יודע ממה בדיוק הוא מפחד וכיצד יפעל.
הפחד גם משתק את האדם וגורם לו שלא יוכל לתפקד בצורה ראויה. בלילה שנתו נודדת, אכילתו חסרת טעם, ואין לו שום הנאה כי אינו מסוגל להסיח את דעתו מהפחד אפילו לרגע אחד. אין חולק על כך, שפחד הוא הדבר הנורא והמזעזע ביותר שהאדם יכול לחוות.
אך הנה אנחנו מוצאים ששלמה המלך שהיה החכם מכל אדם שהיה ויהיה בעולם, אמר דבר שונה. שלמה המלך מהלל ומשבח את האדם שמפחד כל הזמן, וכך לשון חכמת שלמה בספר משלי (כח, יד): "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה". המלך שלמה אומר לאדם, אם תפחד כל הזמן, תינצל, ואם תקשה את ליבך שלא לפחד, תיפול בדברים רעים וקשים. והדבר קשה להבנה, וכי האדם יכול לחיות תחת פחד מתמיד, הרי כמה וכמה מההבטחות שהבטיח הקב"ה בתורה הקדושה לבני ישראל, שאם ילכו בדרך התורה הם לא יצטרכו לפחד משום דבר, ואם כן מדוע הפחד הוא דבר טוב כל כך בעיני שלמה המלך. וביותר צריך להבין, הרי המילה "אשרי" מציינת תמיד מעלה רוחנית נשגבת והשגת תורה או מצוה, ואיזה מצוה והישג רוחני יש בפחד שאמר על כך שלמה "אשרי אדם מפחד תמיד".
התשובה לשאלה זו נמצאת בלשון בה בחר שלמה המלך לכנות את המפחד. שלמה המלך אמר: "אשרי אדם מפחד תמיד" ולא אמר "אשרי האיש מפחד תמיד", כמו שמצינו שאביו, דוד המלך פתח את ספר התהלים בביטוי זה: "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים".
לימוד היסטורי: מה מייחד את עם ישראל מאומות העולם?
כי על המילה "אדם" נאמר הסבר מפליא וגאוני מהגאון הגדול רבי מאיר שפירא מלובלין זיע"א. שלפני כמאה שנים, היהודים היו נתונים בסבל ותחת מגף דורס בהרבה מאוד מקומות בעולם, אך אחד מהשלטונות הידועים לשמצה שהתעללו ביהודים ורמסו את זכויותיהם הבסיסיות שהיו מגיעות להם, היתה המלכות הרוסית. בכוח זרועם האכזרית והקשה הם הכו ביהודים ללא רחם, ומוחם הערמומי והמרושע עסק ללא הרף בניסיון להשכיח מעדת ישראל את דתם ואת תורתם. ואחד מהעוולות והשקרים הגדולים ביותר נגד היהודים באותה תקופה היה "משפט דרייפוס". יום אחד מצאו ליד העיר קייב גופה של ילד נוצרי בן שתים עשרה, ממצאי החקירה המקצועית הובילו למידע שרוצחת שהתגוררה בקרבת מקום מציאת הגופה, היא זאת שרצחה את הילד, אך ההמון המוסת טען כי היהודים רצחו את הילד כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות לכבוד חג הפסח. כמובן שהשלטון העוין בחר בטענות חסרות בסיס, ועצרו יהודי בשם "מנדל בייליס" באשמת רצח הילד. לאחר משפט ארוך ומתוקשר בעולם כולו, הגיע בית המשפט הרוסי למסקנה כי היהודי חף מכל פשע.
אך מלבד האירוע ההיסטורי שמלמד אותנו על סבלם של היהודים בגלות, ועל תוצאות אחרות שאותו משפט גרם, זכינו בזכותו לדבר תורה מופלא, שכאמור המשפט לא היה רק נגד אותו יהודי בודד, אלא כנגד כל השקפת העולם היהודית והמסורת התורנית, שהתביעה טענה שהיהודים מצווים בתורתם לרצוח גוים. הרב יעקב מזא'ה שהיה רבה הראשי של רוסיה, עמד כנגד התביעה והסביר את השקפת התורה הרחמנית כלפי כל בני האדם. אחת מהראיות שהציגה התביעה היא שכתוב בגמרא במסכת יבמות (סא, א): "אתם קרויים אדם, ואין אומות העולם קרויים אדם", וטענה התביעה, אם כך הם דברי התורה שאומות העולם אינה נקראים "אדם" הנה הוכחה שמותר לכם להרוג אותם, שאם לא כך מדוע הם אינם נחשבים אדם.
הרב שהשיב לטענות התביעה ניגש אל אחד ממאורי הדור הגאון הצדיק רבי מאיר שפירא מלובלין זיע"א וביקש תשובה לשאלה קשה זו. הגאון הצדיק השיב, כי כמעט כל מילה בלשון הקודש ניתן לאומרה בלשון יחיד ובלשון רבים. כגון: שולחן – שולחנות, כסף – כספים, בית – בתים, ואפילו איש – אנשים, אך המילה "אדם" אין לה מילה של ריבוי, שאין כזאת מילה "אדמים". וזהו כוונת הגמרא "אתם קרויים אדם", כלומר, עם ישראל אינו מורכב מיחידים רבים, אלא הוא "אדם" אחד, ולכך צרתו של כל יהודי, הם סבל וצרה של כל עם ישראל, וענין זה לא ימצא באומות העולם, שלא יעניין איש מה חברו עובר ולא יעזור לו, ולאחיו לא יאמר חזק.
כיצד לפחד רק מהקב״ה ולא משום אדם?
למדנו מזה, כי המילה "אדם" מלמדת על אדם כאשר הוא יחיד ללא קשר לאחרים, ולכך אדם הראשון נקרא "אדם" ולא איש, כי הוא היה בתחילה יחיד בעולם. ועל פי זה נבין מדוע שלמה המלך אמר "אשרי אדם מפחד תמיד", כי באמת מי שהוא אדם, שהוא רואה את עצמו כיחיד בעולם ואינו ירא וחושש משום יצור ובריאה בעולם, הרי זה סימן שכל הפחד שהוא מפחד הוא רק מהקב"ה, ואז הפחד הוא טוב ונכון, ואשריו שיש לו יראת שמים ויראת חטא, ותמיד הוא נמצא בפחד ויראה שלא לעבור על רצון ה'. אך אם האדם הוא בגדר "איש" שמשותף לאנשים רבים, וחושב מה ההוא יאמר אלי, וכיצד ההוא יכול להזיק לי, וכל פחדיו ודאגותיו הם ממה שאחרים עלולים לעשות לו, אז באמת מוטב שלא יפחד כלל, כי זה הוא פחד רע שלא יוצא ממנו שום דבר מועיל חוץ מסבל.
ועל פי זה נוכל להבין גם את המשך דברי שלמה בפסוק זה: "ומקשה ליבו יפול ברעה", שלכאורה מה הכוונה "מקשה ליבו". אלא שבאמת, אם האדם ירא ופוחד מאנשים אחרים, זה פחד שהאדם בעצמו מעורר בליבו, אך אם הוא פוחד מהקב"ה, זה פחד שהקב"ה מעורר באדם, כדי שיפחד מן העונש על חטאיו ומעשיו הרעים כדי שיחזור בתשובה, וכיון שהקב"ה בעצמו מעורר את הפחד בליבו, והאדם שב בתשובה, על כך נאמר "אשרי אדם מפחד תמיד". אך אם האדם מקשה את לבו ומתעלם מהפחד והמורא שהקב"ה הטיל עליו, ואינו שב ממעשיו הרעים, הוא יפול ברעה, אך אם ישוב בתשובה ימנע ממנו את הרעה ואשרי חלקו.