הקב"ה נותן לכל אדם ואדם מכסה של חיים, ובמכסה הזו החיים מתנהלים כל תקופה בצורה אחרת.
צריך האדם לדעת, שכל פרק בחייו ההתמודדויות והניסיונות הם אחרים, ואין תקופה של זמן דומה לחברתה. האדם שרוצה להעתיק את התקופות, ייכשל כישלון מוחלט. כל זמן והניסיונות שלו, ההתמודדויות שלו והכוחות שלו.
ולכן לאדם אסור להיות כבול לשום רעיון בעולם, לבטוח בהקב"ה חזק ולהיות מוכן לכל דבר בחיים. ודבר זה כולל את כל החיים – על הבריאות, על הפרנסה, על המשפחה ועל החברים.
הדבר היחיד, הבטוח והחזק שנשאר עם האדם בכל עת וזמן, זה הקב"ה.
אין להעתיק שום זמן לזמן אחר, ולא לצפות לשום עזר שהיה בעבר, שיהיה בעתיד. ומי שמצפה, יכוון את עצמו להתאכזב אכזבה גדולה ביותר.
וכן המכשולים שהתרגלת אליהם, לא בטוח יהיו גם עכשיו. יהיו מכשולים בצורה שונה ובצורה אחרת לחלוטין.
וידוע מעשה על נער כפרי, אשר מחוץ לכפרו היה נהר ענק, והזרם בו היה חזק מאוד. אותו נער, חלום חייו ומשוש נפשו היה לקחת סירה ולחצות במשעולי הנהר.
חודשים עברו, והנער חוקר ודורש על אודות הנהר העצום. שאל את זקני הכפר, שאל את יושבי הכפרים הסמוכים, וכך עשה מחקר שלם על הנהר.
מצא מפות של הנהר, וכך הגיע לרגע המיוחל שלקח סירה עם כל המפות, עלה לסירה והתחיל לרדת ולחתור בנהר העצום.
והנה שוד ושבר, כל רגע נופל מהסירה, מתהפך מהסירה.
הנער לא הבין מדוע. הרי חקר ובדק ודרש חודשים רבים, וגם אוחז במפות ששנים רבות ציירו ונכתבו על אודות הנהר, ומדוע אינו מצליח להחזיק מעמד? היכן שיש במפה סימן שיש סיבוב, אין סיבוב. היכן שהמפה מראה שהדרך ישרה, פתאום הנהר מתפתל.
ואז הבין הנער, מה שהיה אתמול ולפני שנה ולפני שנים, אינו נכון למה שיש היום. הימים, השנים, הקיץ, הסתיו והחורף משנה את העיתים ומחליף את הזמנים.
אם חפץ הוא לחיים בנהר השוטף והזורם, חייב הוא להניח את כל העבר ולזרום עם הנהר, לאחוז חזק בסירה ולבטוח בהקב"ה, להכין את עצמו לכל סיבוב ולכל מכשול, להתכונן כל רגע בלי להעתיק וללמוד מהעבר, להיות מוכן לבאות בערנות ובבטחון בהקב"ה.
כשהבין הנער את הדברים, פחות התהפך מהסירה. כשהבין לא להסתכל במפה, פחות נכשל במכשולים.
כך החיים. העבר טוב וחשוב, אך להינצל מהעתיד, חייב כוחות נפש חדשים, בטחון, להיות מוכן לבאות בנפש חפצה ובערנות, בלי שום דבקות בעבר.