דברי תורה מפי כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו שליט״א • יום רביעי י״ז בשבט תשפ״ו
חלק א׳ :
״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ״
והנה רבנו ה״אור החיים״ זצוק״ל מבאר ואומר, כי מצוה זו וסגולתה היא אריכות ימים, מלבד שכרה מהשם. כי יש מצות שיש בהם סגולות נפלאות, מלבד שכר אשר קבע להם ה׳ וזו גילה אותה השם, ע״כ.
והנה מצות כיבוד אב ואם היא מהמצוות הגדולות והחשובות וכדברי רבותינו, כיבוד מלשון כובד. הכובד והמשקל של המצוה הזו גדולה ביותר, הכוחות הנשגבים שבה הם לאין שיעור, וכן הכובד והמשקל של השכר על מצוה זאת גדולים הם ביותר.
וכבר ביארו רבותינו הקדושים זצוק״ל שהאדם לא יכול להגיע למדרגה של שלמות בעבודת השם, כל עוד הוא לא מקיים מצות כיבוד אב ואם בשלמות. משום שבמצווה זאת טמונים יסודות בעלי משמעות לכל עבודת השם.
דהנה שלושה שותפים באדם. הקב״ה, אביו ואמו. וכל עוד הוא לא מכבד את השותפים שהיו בשותפות להביאו לעולם, אינו יכול להגיע לשלמות. וכן מצוה זו של כיבוד אב ואם היא מצוה שיש בה הכרת הטוב. ומידת הכרת הטוב היא מהיסודות להגיע לשלמות, ומי שאין בו הכרת הטוב לא יכול להגיע לשלמות.
וכן כיבוד אב ואם מביא את האדם לענוה. ומי שיש בו ענוה, זוכה להשגות התורה הקדושה. ורבנו חיים פלאג׳י זצוק״ל שהיום יום הילולתו, מביא בספרו (תנופה חיים פ נח אות כט) שבכלל שכרו של המכבד את אביו ואמו, שאף בניו יכבדו אותו. ובספרו ״עיני כל חי״ וכן בספרו ״זכירה לחיים״ אומר שאם אינו מכבד את אביו ואמו, גם בניו לא יכבדוהו, ע״כ.
וכך מובא במדרש תנחומא (קדושים על הפסוק איוב מא ג) ״מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם״ אמר הקב״ה, מי הוא זה שהקדים כיבוד לאביו ולא נתתי לו בנים.
והנה מקשים רבותינו זצוק״ל, פה המדרש מדבר על שכר של בנים, שמי שזוכה לקיים מצות כיבוד אב ואם, זוכה לבנים.
והרי התורה אמרה, שכר של אריכות ימים.
אלא, במצוה זו של כיבוד אב ואם ישנם שכר וסגולה. והם שני דברים שונים, שכר זה שכר מהקב״ה על מצוה מסוימת. וסגולה זה דבר אחר, דבר סגולי, דבר שאינו מגיע מענין המעשה אלא פותח עולם של דברים סגוליים שלא מענין השכר.
וזהו יסוד גדול בחיים, שצריכים להבדיל בין שכר על מצוה, לבין דבר שמשיגים על ידי סגולה. ובמצות כיבוד אב ואם, בשונה מרוב המצות שהקב״ה לא גילה לנו מה הסגולה שבמצוות אלא רק נתן לנו מצוות.
וכך מביא רבנו זצוק״ל (פרשת אחרי מות) דע כי כל הצומח, בין בדברים הכרחיים לחיות הנפש, בין בדברים הסגוליים בעולם, בין בדברים שאין תענוגות אדם, שורש הכל והוויתו הוא מהתורה, אשר היא אם הכל. וכשם שבתורה פשט, רמז, דרש וסוד, כן מאכלים של העולם הזה וכו׳. וכשם שבעשבים יש דברים סגוליים וטבעיים, כן יש בתורה מצות סגוליות וכו׳ והקדמה זו גדולה ויקרת ערך, ע״כ.
והנה מדברי רבנו זצוק״ל לומדים, שכשם שבתורה הקדושה יש פשט, רמז, דרש וסוד. ובכל מאמר בגמרא שיש פשט, יש בו גם רמז, דרש וסוד.
וניקח למשל את דברי הגמרא (בבא קמא): ״סומכוס אומר, צרורות חצי נזק״.
והנה הפירוש הפשוט שבהמה, תרנגול, קפץ ולא הזיק ממש, אבל ניתזו ממנו צרורות, אבנים או בוץ. על האבנים והבוץ הללו אינו משלם נזק שלם, כנזק שהבהמה הזיקה ברגלה או בגופה, אלא על הצרורות, שהם תולדה, דבר שנגרם לא בכוונה, על זה משלם האדם חצי נזק.
אך חכמי הסוד האריכו בדברי הגמרא וביארו ביאורים עמוקים, ונראה אחד מהביאורים שיש.
אדם שהחלק הבהמי שבו מזיק ופוגע, ועל זה משלם נזק שלם. כי האדם אחראי וצריך לשלם על מעשיו. ויש אדם שהחלק הבהמי שלו לא עמד והזיק בכוונה, אלא ממעשיו יצאו צרורות, נזקים עקיפים שנגרמו ממעשיו, על זה משלם חצי נזק.
האדם יכול ללכת בעולם ולא עשה בידים שלו כלום רע ממש, אבל מהתנהגותו, ממחשבותיו הפסולות, יצאו צרורות, נזקים משניים והם מזיקים לעולם, ועל זה משלם חצי נזק, משום שזה לא מעשה בידיים ממש, אלא תולדה.
כך בכל דבר ודבר שכתוב בתורתנו, יש את הפשט, רמז, דרש והסוד. וכן רבנו ה״אור החיים״ מבאר, שכשם שיש פשט, רמז, דרש וסוד בתורה הקדושה, כך יש במאכל דברים שרואים בעינים, דברים שחשים. אבל גם דברים עמוקים ולא נראים.
וכן בעצים ובעשבים, יש עשב שרואים ויודעים מה טעמו וזה טעם גשמי, ויש דברים יותר עמוקים והם סגוליים ושורש כל הסגוליות שיש בכל מאכל ועשב הוא מהתורה הקדושה. וכך יש דברים שנגלו לעולם ויש דברים שלא נגלו. יש דברים שיודעי ח״ן יודעים בלבד, אבל שורש הכל בתורה הקדושה.
וכן בכל צעד שעושה האדם בחייו, יש דברים שהתוצאה נראית לעין ויש דבר שרואים את השכר והעונש, ויש דברים שהם עמוקים ממה שרואים. כפי שהאדם יכול לאכול מאכל בלי כוונה, אבל יש בו כח להחיות את האדם, אפילו שהאדם לא התכוון לאכול את המאכל, המאכל נתן לגופו את הכח שהאדם צריך.
וכך הרבה מן המצוות שאדם מקיים בלי ידיעה, גם עליהם יקבל שכר. וכך מצאנו אצל עוג מלך הבשן, שהלך לומר לאברהם אבינו שלוט נשבה. הוא בדעתו רצה שאברהם אבינו ימות במלחמה, והוא יקח את שרה. אמרו חז״ל, על זה שהודיע לאברהם שנשבה, לא קיבל שכר. אבל על זה שחשב שימות אברהם במלחמה, נענש על המחשבה וכך בכל עניין ועניין בחיי האדם.
וידע האדם שיש סגולות עצומות בכל מצוה. סגולות ידועות וסגולות שידועות למעטים, וכן סגולות שלא ניגלו לעולם, משום שאם היו גלויות, האדם היה מנהל את חייו ועולמו לא על אהבת השם או שכר ועונש, והיה נגרר להתנהל מסגולות של מצוות וחי חיי סגולות. ולכן הסתיר הקב״ה את רובם של הסגולות שיש בכל סוג של מצוה, ובמצוות מסויימות גילה לנו את סגולתם.
ומצות כיבוד אב ואם גילה לנו שמלאה בסגולות, מעבר לשכר של אריכות ימים. וכך מובא שמצות כיבוד אב ואם מנתקת את הדינים של האדם. אם ח״ו האדם נמצא בזמן של דינים, הדינים מתמתקים ועומדת המצווה עם האדם בזמן הנסיונות לעזר, וביותר בעמידה בניסיון העריות.
וכך ביאר רבנו ה״אור החיים״ זצוק״ל (פרשת קדושים) ״קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיכֶם: אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״
והנה קדושים זה בעיקר קדושת הברית, שחייב האדם לקדש את עצמו במידת היסוד, ומיד ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ״.
על ידי כח של כיבוד אב ואם, ניתן לאדם כח לעמוד ולהינצל ולשמור עצמו במידת היסוד.
וכך מצאנו ביוסף הצדיק, שכיבד את אביו יעקב כבוד גדול. וכאשר עמד בניסיון הגדול של אשת פוטיפר, נדמה לו דמות דיוקנו של אביו, ובזכותו ניצל. דהנה הכח של כיבוד אב ואם כוחו גם במידת היסוד.
ומור זקני רבנו יאשיהו פינטו זצוק״ל הרי״ף ד״עין יעקב״ ביאר, על המעשה של אותו גוי מאשקלון ודמה בן נתינה שמו, שכיבד את אביו ולא העיר אותו משנתו, למכור יהלום לבית המקדש. והקשה, מדוע צריכה התורה להביא לנו מעשה מגוי. האם חסרים מעשים מיהודים קדושים, שמסרו נפש על כיבוד הורים.
אלא מבאר מור זקני זצוק״ל יסוד עצום, שהקב״ה רצה ללמד אותנו, מה גוי שאינו מצווה ועושה, נהג כך וקיבל שכר. ק״ו יהודי שמצווה ועושה, שכרו גדול מאוד. וממשיך ומבאר, הגמרא מספרת שלאחר מכן נולדה לו פרה אדומה ומכר אותה בממון גדול. והקשה, מדוע הגמרא צריכה לספר לנו את הפרטים מה היה בהמשך, וממה התעשר. אלא מבאר ואומר, שפעמים רבות האדם עושה מעשה וחושב, הנה הפסדתי או לא עלה בידי. ועוד אדם שקיים מצווה או עשה מעשה טוב, ונראה לו שנכשל והפסיד. אבל פה הגמרא מלמדת אותנו, עשית מעשה טוב, נראה לך שנגרם לך נזק, תדע שממקום אחר שאפילו לא יעלה על דעתך, יצא לך שפע ותועלת עצומה.
הנה דמה בן נתינה, סוחר יהלומים ואבנים טובות וזו עבודתו. אבל ממש לא מעבודתו, ממקום אחר צמחה לו ישועה גדולה של פרה אדומה, עם רווח עצום.
כך בחיי האדם וביותר בכיבוד אב ואם, נראה לך נזק קשה, הפסד קשה, ממקום אחר צומחת לך ישועה מעל הטבע. וידע האדם שבענין כיבוד אב ואם, היצר הרע נלחם עם האדם מלחמה קשה ביותר. דהנה שורש כיבוד אב ואם על פי סוד, הוא שהתיקון של האדם בעולם נכלל מהרבה דברים והרבה מצבים והרבה התמודדויות. והאדם צריך לחלוף ולעבור על כל הדברים המצרים ועומדים, ולהתגבר עליהם.
והנה הקב״ה הביא אותך לעולם מהאב הזה ומהאמא הזאת, וזה לא דבר שבא במקרה. אלא השלמות של הנפש והתיקון שלך בעולם, בנויים יחד עם ההתמודדות במצב הקיים הזה. דווקא עם האבא הזה והאמא הזו, ולא מאחרים, ושמה השלמות והתיקון שלך בעולם.
ולכן יזהר האדם בכיבוד ההורים, כי כובד גדול יכול לרבוץ עליו אם לא מכבד את הוריו. ולכן מצות כיבוד אב ואם היא עם חמשת הדיברות של בין אדם למקום ולא עם בין אדם לחברו, משום שיש בכיבוד הורים הרבה יותר מבין אדם לחברו.
וידועים דברי התוספות, שיוסף הצדיק היה ראוי שיהיו לו י״ב בנים, ובסוף זכה לשני בנים שיהיו כשבטים מנשה ואפרים. ומדוע נפחתו ממנו עשרה בנים שהיו צריכים להיות כעשרה שבטים. ותרצו בעלי התוספות, משום שכאשר פגש יוסף את אחיו והם לא ידעו שהוא יוסף, וחשבו שהוא משנה למלך של מצרים, עשרה פעמים נכתב בתורה שהשבטים אמרו ליוסף ״עבדך אבינו״ ויוסף שמע כך עשרה פעמים ולא אמר כלום, ולא מיחה. לכן נענש, שאיבד עשרה שבטים.
ומצאנו את דברי הרא״ש שסיפר על רבו המהר״ם מרוטנבורג, שמיום שעלה לגדולה ונהיה רבנן של כל ישראל, לא פגש יותר את אביו, משום שפחד שלא ירגיש אביו שלא בנוח לידו כאשר הוא בגדולתו, ואביו ירגיש פחות.
ועלינו לדעת שמצות כיבוד אב ואם היא מצוה בעלת שכר עצום, ובעלת סגולות עצומות. בנים, פרנסה, שערי שמים להיפתח, בנים תלמידי חכמים יראי ה׳, הורדת מידת הדין, מידת הענוה, הכרת הטוב ועוד ועוד. וכן מצוה זו משלימה בניית השלמת התיקון של האדם בשמים. ובכל מעשה שעושה האדם במצות כיבוד אב ואם, בין במעשה ממש ובין בצרורות שיוצאים ממעשה זה, השכר הוא שכר וכן סגולה.
והנה הגמרא (בבא קמא נד) מקשה, בלוחות ראשונים נאמר ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ״. ובלוחות שניים כתוב ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה׳ אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ״. והקשתה הגמרא, מדוע בלוחות ראשונים לא נאמר טוב, למען ייטב לך. ובלוחות שניים נאמר טוב, למען ייטב לך.
והגמרא מתרצת, שהקב״ה לא רצה ח״ו שיפסק הטוב מישראל, וסופם של לוחות ראשונים להישבר. ובשביל שלא יפסק טוב בשבירת הלוחות, לא נאמר טוב בלוחות ראשונים.
והנה אפשר לחלק בין הטוב לבין האריכות ימים. אחד כנגד השכר על המצוה, ואחד כנגד הסגולה של המצוה. ובכדי שלא תיפסק, לא נאמר טוב בלוחות ראשונים.
והנה אנחנו נמצאים בעולם עם ראיה שונה, ועם תפיסות שונות, וערכים שהם לא ערכים של התורה הקדושה. והרבה מעולם המושגים שלנו הם מושגים לא מהתורה, ואנחנו משווים ושוקלים מצוות ועבירות מוסריות, חסד על פי עולם ערכים שונה מעולם התורה האמיתי. אנחנו לומדים תורה, מתחזקים באמונה, אבל עם עולם מגביל של ערכים, והבנה שונה ולא קשורה לציווי הקב״ה האמיתי.
והמלחמה הזאת להבדיל בין הערכים של התורה לערכים של העולם קשים ביותר, והם אחד מהנסיונות של הדור.
לשמור שבת זה מעבר ל-לא לחלל שבת. ללמוד תורה זה מעבר ל-לשבת עם גמרא. ללמוד להאמין בהקב״ה וכן אמונת חכמים זה מעבר ל-לחשוב שאני מאמין.
ואם נשאל, איך נלמד ללמוד תורה באמת ולקיים מצוות באמת, על פי התורה ולא על פי הערכים הקשים והמפתים של הדור. השאלה היא כשאלת אותו גוי, שבא לשמאי ואמר לו: ״גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת״.
כן, רגל אחת עומדת ברצון ללמוד תורה, לקיים מצוות. אבל יש עוד רגל, שזה יהיה על פי ערכי התורה האמיתיים, ולא בשיתוף עם הערכים שבכל דור ודור משתנים.
יש ערכים קדושים, שהם לא משתנים. ויש דרך השם שהיא דרך אחת, לנצח נצחים, והיא ניתנה לנו בסיני, וחכמי הדורות העבירו אותה מדור לדור. והנה בדורות הקודמים היה קשה להשיג ספרים ללמוד, והיה קשה להגיע לגדולי ישראל לקבל מהם תורה. הדרך היתה בחזקת סכנה, ולהגיע ממקום למקום היה דבר קשה ביותר.
והנה בדור הזה, שהספרים בנמצא ולא צריך לנסוע ממקום למקום, ואדם יכול ברגע לראות את כל התורה, הניסיון הוא לברור ולהילחם מלחמה בדעות וביצר הרע, שנתן לנו גישה לתורה, אבל הכביד את העול בהבנה ובהשקפה ובראיה של התורה והמצוות.
והמלחמה הזאת היא מלחמת השמד על טוהר המחשבה, ובכל דור ודור הגזירות שונות. הדור הזה הגזירה הקשה היא מלחמה בדעות וביצר המחשבה לקיים מצוות. כיבוד אב ואם היא מצוה שנמצאת בבין אדם למקום, ויש עליה שכר עצום וכן כח של סגולות עצומות.
הקב״ה יזכה אותנו לקיים מצות כיבוד אב ואם על פי הדעה של התורה הקדושה, עם הבנה של התורה. ולדעת שחלק מהתיקון של הנשמה הוא כיבוד אב ואם והשכר עצום והסגולות עצומות.
״ה׳ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, ה׳ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם״
ע״ה יאשיהו יוסף.