דבר תורה מיוחד אשר ביקש כבוד האדמו״ר רבנו יאשיהו יוסף פינטו שליט״א לקדש ליום א' ג' אדר ב' התשע״ו
"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו וגו' אדם כי יקריב מכם קרבן "וגו'.
וברש"י: לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה לשון חיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר וקרא זה אל זה (ישעיה ו'-ג') אבל לנביאי אומות העולם וכו' נאמר (במדבר כ"ג-ד') ויקר אלוקים אל בלעם (בראשית רבה נ"ב-ה').
והנה צריך להבין, מה הכח המיוחד שהתורה הקדושה נותנת לשם של האדם. כמו שמצאנו המעשה ברבי מאיר בעל הנס וחכמים שהלכו להתארח באחד השבתות אצל אדם מסויים ונתנו לו כל החכמים את כספם לשמור להם ורבי מאיר לא נתן לו והלך לבית החיים וקבר את הכסף שם ובמוצאי שבת כשבאו חכמים לבקש ממנו את הכסף הכחיש ואמר שלא נתן להם, שאלו חכמים את רבי מאיר: איך ידעת להזהר מאותו אדם, אמר להם רבי מאיר: מהשם משום ששמו כידור ועל הפסוק כידור נאמר כי דור תהפוכות המה, משם ידעתי שהוא אדם הפכפך ויגנוב את הכסף.
אם כך מצאנו בעוד מקומות רבים שחכמים נזהרו זהירות גדולה משם האדם, מה מיוחד בשם האדם?. וכך גם אנחנו מוצאים אצל הקב"ה שכל פעם עומד ומזכיר את שמם של בני ישראל, זהו שנאמר שאו את ראש בני ישראל "במספר שמות".ובבמדבר (במדבר ט"ו-ב') "קרואי מועד אנשי שם".
אלא צריכים לבאר ולומר שכל הכוחות האדם יונק הוא אותם מהשם שלו וכאשר האדם מחובר לשמו כוחו גדול וכאשר האדם מאבד את החיבור שלו לשם שלו מאבד את כל מהותו ואת כל כוחותיו.
וכך מובא בספר ערבי נחל פרשת פנחס על מה שנאמר בעניין חיבוט הקבר (מסכת חיבוט הקבר פרק ב'), מובא בראשית חכמה שער היראה (פרק יב'), כי בא הממונה ושואל את שמו של האדם ואם רשע הוא אינו זוכר שמו והוא מכהו וחובטו. רואים מפה שהרשע מאבד את הקשר שלו לשם שלו ולא זוכר את שמו ולכן הכח של השם של האדם הוא כח גדול ביותר.
והקפידו חכמים זכרונם לברכה בעיקר מהשם מתן ששם קשה הוא ולא טוב הוא ואף אם אדם קרא לבנו מתן או נמרוד או לשם בתו לילית, ישנה מיד את שמם. וכן צריך להזהר משם שקוראים לבן על שם אדם שמת בקיצור ימים או על שם אדם שסבל הרבה בחייו ויקרא את שם בניו וזרעו רק שמות של צדיקים וחכמים ואנשים שהרבו ימים ועשו חיל בתורה וביראת שמים, כי מכח השם חיותו של האדם.
וכך מוצאים אצל דוד המלך שהיה מצטער צער גדול ביותר, "בני איש עד מה כבודי לכלימה" (תהילים ד'-ג') וברש"י: עד מתי אתם מבזים אותי (שמואל-א' כ'-ל') כי בוחר אתה לבן ישי וגו' אין לי שם ע"כ. שחרה לו לדוד המלך על מה שאין קוראים אותו בשמו אלא על שם אביו ישי. וקשה מה אכפת לדוד המלך אם קוראים לו דוד או בן ישי?, אלא דוד המלך ידע שכל כוחו משמו וכאשר אנשים רעים קוראים אותו בן ישי מורידים את כוחו ודוד רצה להתחבר לשמו ולא שיקראו לו בן ישי. כך מצאנו כשכלב רצה להסית את בני ישראל שלא ידברו רע על משה, ידע שלא יתנו לו פתח לדבר אם יתחיל לדבר טוב על משה רבנו, לכן עמד ואמר "ויהס כלב את העם על משה" (פרשת שלח י"ג-ל'), צווח כלב ואמר וכי זה בלבד עשה לנו בן עמרם, מי ששומע היה סבור שבא לספר בגנותו של משה, למה? כי לא אמר משה אלא אמר בן עמרם וניתק אותו משמו.
וכך אצל יוסף הצדיק כשהשבטים באו ליעקב מה אמרו לו "חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף", שלא הזכירו את יוסף בתחילת דבריהם, אלא חיה רעה אכלתהו טרוף טרוף יוסף, בסוף יוסף שהוא נטרף כבר, ולא התחילו לספר לו ולאמר יוסף טורף אלא חיה ראה אכלתהו טרוף טורף יוסף, ניתקו את כוחו מהשם שלו. וגם כאשר הקב"ה רצה לצוות את משה רבנו על בצלאל, אומר הקב"ה למשה: "ראה קראתי בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה", הקב"ה רצה להראות למשה את גדולתו של בצלאל שמחובר לשמו ראה קראתי בשם בצלאל, בצלאל מחובר לשם שלו. ואף בני ישראל במצרים התורה מדגישה ואומרת שלא שינו שמם לשונם ומלבושם, לא שינו שמם, נשארו קשורים למהות של השם שלהם.
וגם פה בפרשת השבוע, "ויקרא ה' אל משה", הקב"ה חיבר את משה בכל קריאה לשמו. וכך מצאנו במדרש רבה פרשת נשא, ומניין שכל הקריאות היו משה משה תלמוד לאמר "ויקרא אליו אלוקים מתוך הסנה ויאמר משה משה" וכך מצאנו אצל אברהם (בראשית כ"ב-י"א). אברהם אברהם וכן אצל יעקב (בראשית מ"ו-ב') יעקב יעקב וכן אצל שמואל (שמואל-א', ג'-ד'). וכל הצדיקים הקב"ה קרא וכפל את שמם לחבר אותם חזק לשמם ואז שלח אותם לשליחויות הגדולות והחשובות ביותר לעם ישראל.
אם כך אדם יקפיד בשמו ויזהר שלא מקצרים את שמו אלא יקראו בשמו המלא ויזהר בשמות שנותן לבניו ולקרוביו וכאשר רואה שטועים ועומדים לקרוא שם שאינו הגון לבן משפחתו יעמוד בתוקף בכל כוחו לא לעשות העוולה הזו ולפני עיוור לא תתן מכשול כי לתקן באנו ולא לקלקל.
