לכל בני קהלות הקודש שובה ישראל, כולם אהובים כולם ברורים, ברכת ה' עליכם חופפת כל היום תמיד.
קרח ועדתו קמו כנגד משה רבנו, והמרו את פיו, חלקו עליו ברבים, וניסו לערער את מנהיגותו, במחלוקת נוראה קרעו את עם לשניים, אלו מכאן ואלו מכאן, ואש המחלוקת בוערת באמצע. התורה הקדושה מצווה אותנו להתרחק מן המחלוקת, וכל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, ואף בעלי המחלוקת ניזוקים ממחלוקתם, והרבה הרס ורוע בא לעולם מן המחלוקת.
כיצד נתרחק מן המחלוקת? מהו הדבר הגורם לאדם לעמוד ולחלוק על חבירו וללבות את אש המחלוקת?
אמרו חז"ל רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך (אבות ב' י'). וכן מצינו (ברכות כח' ע"ב), בשעה שחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו: רבי, למדנו אורחות חיים ונזכה בהם לחיי העולם הבא. אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא.
מעשה מופלא זה צריך תלמוד, בגמ' סנהדרין (סח') משמע, שאמירה זו של רבי אליעזר היתה סמוך ונראה לשעת פטירתו והסתלקותו מן העולם, בשעה שעמד להוריש צוואה רוחנית לתלמידיו ולבני דורו. ברגעי חייו האחרונים, בטרם נר ישראל יכבה, מנחיל רבי אליעזר את תמצית משנתו והשקפתו – "הזהרו בכבוד חבריכם "! רבי אליעזר מצווה את תלמידיו על הזהירות בכבוד הזולת, קודם שהוא מצווה אותם על חינוך הבנים ועבודת התפילה. ואף על פי שחינוך הבנים עומד במעלה יותר מן הכל, וכן התפילה היא מהדברים שעומדים ברומו של עולם (ברכות ו'), עם כל זאת מקדים רבי אליעזר לצוות על הזהירות מפגיעה בכבוד הזולת. ללמדנו, עד כמה גדול ונשגב ערך כבוד כל אדם באשר הוא.
יסוד המחלוקת, היא העדר הכבוד ההדדי בין אדם לזולתו, ללא כבוד הדדי, ובהעדר הערכה לזולת, באים לידי אמירות פוגעות ולידי מעשים שפוגעים בשני, והיא יסוד למחלוקת כולה.
נאמר בתהלים (קמז') "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם. מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא". יש להבין, מהו הקשר והשייכות בין שתי המעלות הללו שמשבח בהם דוד המלך את הקב"ה. "הרופא לשבורי לב" הוא שבח להשי"ת שהוא רופא כל בשר ומפליא לעשות, ומאידך "מונה מספר לכוכבים" הוא שבח נוסף של השי"ת שהוא משגיח ומצוי בכל העולמות, ואפילו את הכוכבים והמזלות ה' מונה וקורא בשמותם. ולכאורה לשני השבחים הללו אין קשר וחיבור, ואם כן מדוע כלל וכרך דוד המלך את שתי השבחים הללו יחדיו.
אמרו חז"ל (חולין ס' ע"ב), רבי שמעון בן פזי אומר, נאמר (בראשית א' טז) "ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים", ומאידך נאמר "את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה", הרי שבתחילה קרא הקב"ה לשני המאורות 'גדולים', ואילו לאחר מכן חילק ביניהם, ורק השמש נקראת גדולה ואילו הירח נקרא המאור הקטן. אלא מכן למדו חכמים, שאמרה הלבנה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפשר ששני מלכים ישתמשו בכתר אחד?, אמר לה הקב"ה לכי והמעיטי את עצמך. אמרה לפניו: רבונו של עולם, בשביל שאמרתי דבר הגון לפניך אמעיט את עצמי. אמר לה הקב"ה, לכי המעיטי את עצמך ותמשלי ביום ובלילה, ולא נחה דעתה. אמר לה, בך ימנו ישראל ימים ושנים, ולא נחה דעתה. אמר הקב"ה לישראל, הביאו כפרה עלי על שמיעטתי את הלבנה. ועוד אמרו חז"ל (בראשית רבה ו' ד'), שבשביל שמיעט הקב"ה את אור הלבנה, הרבה את צבאה כדי להפיס את דעתה, וזהו שנאמר "ואת הכוכבים". והואיל שמיעטה את עצמה להיות שולטת בלילה, אמר הקב"ה גוזר אני עליה, בשעה שהיא יוצאת יהיו כל הכוכבים יוצאים עמה, ובשעה שהיא נכנסת יהיו כל הכוכבים נכנסים עמה.
הרי לנו לימוד עצום ומחודש עד כמה חמורה הפגיעה בכבוד כל נברא, שהלא הקב"ה אשר במאמרו ברא שחקים, וברוח פיו כל צבא השמים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד את כל הבריאה כולה, ואין קיום לכל דבר המצוי בעולם מבלעדי רצונו יתברך. ועם כל זאת מבקש הקב"ה שעם ישראל יביאו עליו כפרה על מה שמיעט את הירח, ולצורך כך גם ברא את כל הכוכבים על כל מסילותיהם וגלגליהם, כדי לרצות את הלבנה.
ובזה יובן מה שאמר דוד המלך "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם", דהיינו, כאשר הקב"ה רואה שאדם נמצא בצרה, מיד הקב"ה משתתף בצערו, ומרפא את שברונו וחובש ונותן רפואת למכת עצבונו. והראיה שהקב"ה נוהג כן מכך ש"מונה מספר לכוכבים", וכל מטרת בריאת הכוכבים היתה כדי להפיס את צער הלבנה, ולחבש ולרפא את עצבונה ושבר לבה, על שגזר עליה הקב"ה להמעיט את אורה. לכן נכללו שתי השבחים הללו יחדיו, ואחד מוכיח על חבירו, על גודל חסדי ה' ומדת רוב טובו, לרחם ולהיטיב עם כל נברא.
בעזרת ה' יקבל כל אחד בשבוע זה, לעשות שלום עם אדם אחד שהוא נמצא עימו במחלוקת. בשבוע זה שקוראים את פרשת קרח, ישנו יצר הרע מיוחד שפועל להרבות מחלוקות, ומאידך יש כח מיוחד לסיים את המחלוקות, כשם שבזמן משה רבנו הסתיימה מחלוקת קרח ועדתו, והאמת יצאה לאור. כך ישתדל כל אדם בשבוע זה לעשות שלום ולהרבות ריעות ואהבה, ומן השמים יוציאו לאורה ויגלו תעלומה והאמת תצא לאור.
הרב פינטו – פרשת קרח ועדתו
