דבר תורה מיוחד מתוך דברי תורה שבכתב שיצאו מתחת ידו של הרה״צ רבי יואל משה פינטו שליט״א, בנו בכורו וממשיך דרכו של כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט״א. יום רביעי א אדר תשפ״ו.
הכרות מעמיקה עם הדרך בה האדם מקבל את ההחלטות הגורליות בחייו
כל דבר שהאדם מתחיל להשתמש בו, קודם השימוש רוצה האדם ומבקש לדעת את ההגדרות שלו ואת כללי השימוש בו, שגם אם האדם יודע איך להשתמש באותו דבר בצורה סבירה ואפילו טובה, אם את ההגדרות והכללים המנחים הוא לא ידע אין שום תועלת לאותו עניין. למשל בנהיגה, אם האדם יודע לנהוג ברכב אך הוא לא מכיר את כללי תפעול הרכב, הוא לא יודע כיצד בודקים מתי הדלק נגמר והוא לא יודע כיצד בודקים דברים שונים שהכרחיים בשביל פעילות תקינה של הרכב ומערכותיו, הרי שנסיעה ברכב במצב כזה מסכנת חיים.
האדם יכול לנסוע בצורה טובה וחלקה אך ברגע בו תהיה תקלה הוא לא יהיה מודע לה וחייו נמצאים בסכנה מתמדת. וכן אם האדם לא מכיר את חוקי התנועה, למרות שהוא יודע לנהוג בצורה הטובה ביותר, לולא היכרות עם חוקי התנועה, לדעת מתי עליו לעצור, מתי עליו לנסוע ומתי עליו לעשות פעולות שונות, חייו גם כן נמצאים בסכנה תמידית בכל פעם שנוהג ברכב.
בשימוש ברכב או בכלים וחפצים אחרים הדבר הזה ברור מאוד לאדם, שלפני שהוא עושה שימוש בכלי מסוים הוא בודק היטב את כל הפרטים והכללים ועושה היכרות עם כל המערכות. אמנם בדבר החשוב ביותר בחייו של האדם, האדם יודע רק כיצד משתמשים בו ולא כיצד הוא פועל ומה הם הגדרותיו וכלליו. והדבר הזה הוא המוח האנושי, המוח ששולט על הפעילות של כל האברים בגוף האדם ופוקד על כל אחד ואחד מהם מה לעשות ולהיכן לנוע, המוח שמעכל ומעבד את כל המידע הרב שהאדם צובר ובוחר איזו פרשנות לתת לכל מידע שנצבר, המוח שמחליט אילו מילים האדם יוציא מפיו ואיזה רושם הוא ישאיר על אנשים אחרים.
את כל הדברים האלו ועוד רבים אחרים האדם מניח למוח שלו לעשות בלי שהאדם יודע באמת כיצד המוח פועל ומה הם כללי הפעילות שלו. האדם יודע פשוט להיעזר במוח ולחשוב מחשבות, אבל כיצד ההחלטות במוח מתקבלות ומה גורם למוח לחשוב בצורה אחת ומה גורם למוח לחשוב בצורה אחרת, אל כל זה האדם לא שם לב. ולכן האדם טועה בכל כך הרבה טעויות במהלך חייו ומוצא את עצמו נמצא במקומות פיזיים ונפשים שהוא כלל לא רצה להיות בהם, כי הוא לא השקיע זמן בלהכיר את המוח שלו ולהבין מה גורם למוח שלו לבחור בחירות נכונות ומועילות ומה גורם למוח שלו לבחור בחירות שליליות ומזיקות.
ולכן האדם חייב להשקיע זמן ומחשבה בלהבין את מבנה המוח שלו ואת הגורמים לקבלת ההחלטות שלו, ועל פי זה לדעת כל סוג מחשבה וכל סוג רגש שמתעוררים בו מהיכן הם מתעוררים ומדוע הם נשמעים במוחו, ולפי זה למיין את קולות הלב ואת תכתיבי השכל ורק אז לקבל החלטות גורליות ומשמעותיות בחיים.
המוח של האדם לוחץ לגבש זהות עצמית כל הזמן
ואף על פי שהיסודות שניתן ללמוד מדברי תורתנו הקדושה על מבנה המחשבה של האדם הם עמוקים ורבים, בעת הזו נעמוד על יסוד אחד חשוב שהכרחי לכל אדם לכל מחשבה שמתעוררת בו ולכל החלטה שהוא צריך לקבל.
הדבר אותו המוח האנושי רוצה יותר מכל דבר אחר ואליו דוחף את האדם הוא גיבוש זהות עצמית, שהמוח האנושי לא יכול לחשוב ולא יכול לקבל החלטות אם הוא לא יודע מי הוא ומה הוא. האדם נדרש לקבל החלטות חשובות מאוד בחיים שלו, ודרך קבלת ההחלטות היא שהאדם בוחן את המעלות ואת החסרונות בין הדברים שצריך לבחור, את הצד שיש בו יותר חסרונות האדם שולל ודוחה על הסף ואת הצד שיש בו יותר יתרונות ומעלות האדם בוחר ודבק בו.
אך בשביל לקבל החלטה נכונה, קודם לזה האדם צריך לגבש זהות עצמית, לולא זהות עצמית שהאדם יודע בדיוק מי הוא ומה הוא ואיזה אישיות יש לו אי אפשר באמת לבחון את המעלות והחסרונות שיש בכל דבר, כי לאיש אחד דבר נחשב למעלה ולאיש אחר דבר נחשב לחיסרון.
למשל אם האדם לא יודע אם מטבעו הוא איש רציני ודייקן או איש חסר אחריות ומבולגן, ומציעים לאדם כזה שידוך אישה ואיתה הוא יחלוק את כל המשך חייו, אז הדבר הברור הוא שצריך שתהיה התאמה ביניהם, אם אותה אישה היא רצינית והוא גם כן רציני, הרצינות שיש באישה שמציעים לו היא מעלה גדולה מאוד. אך אם הוא אדם לא רציני ואחראי, התקשרותו בברית הנישואין עם אישה רצינית זה מתכון להרס, חורבן ומריבה יום יומית.
ולכן לפני כל החלטה שהמוח נדרש לקבל, המוח דורש לדעת קודם מי אני, מי האדם שבראשו המוח חושב ופועל. לכן תמיד המוח דוחף את האדם להגיע למסקנה מי אתה, צדיק או רשע, מצליחן או כושל, אהוב או שנוא על אחרים, כי המידע הזה קריטי לכל החלטה שהמוח יידרש לקבל בעתיד.
לכן כל פעם שהאדם מתבקש לזכור משהו מסוים המוח מצווה על האדם תגדיר את עצמך כבעל זיכרון טוב או לא, וכשאדם נדרש לשכנע מישהו בדבר מסוים המוח פוקד עליו תגדיר האם אתה טוב בשכנוע או לא. המוח דורש תשובה חד משמעית כן או לא מוצלח או נכשל. ולרוב האדם מגיע לתשובה שהוא כושל באותו תחום שהמוח מבקש ממנו לענות לו תשובה האם הוא מוצלח בו או לא, כי להצלחה במאה אחוז אף אחד לא זוכה בשום תחום, תמיד יורגש כמה אחוזים של כשלון לעומת השלמות שיכלה להיות. ולכן האדם נכנע ללחצי המוח שלו ונותן תשובה בנוסח אני כושל בדבר הזה.
אסור לאדם להחשיב את עצמו ככושל לעולם
אך האדם צריך להיות מספיק חזק ועמיד בלחצים וללמוד לא לתת למוח תשובה ברורה של אני אדם כושל בתחום הזה, אלא לתת למוח את התשובה אני אדם מתמודד בתחום הזה. וזה למרות שהמוח של האדם מאוד לא מרוצה מהתשובה הזאת, כי תשובה שכזאת לא עוזרת לו בקבלת ההחלטות העתידיות שהאדם צריך לקבל. עם תשובת "אני מתמודד" אין לו מה לעשות, הוא לא יוכל לבחור איזו עבודה מתאימה לאדם בזמן שהוא מתמודד ומנסה להשתפר וגם איזה שידוך מתאים לו, כל עוד שלא גיבש זהות ברורה.
אך האדם צריך ללמד ולהרגיל את עצמו בכל מחיר לענות למוח את התשובה אני מתמודד ומנסה, אני לא יכול להגדיר את עצמי כמוצלח ושלם בדבר הזה אבל אני מתמודד. בשום פנים ואופן לא לתת למוח את התשובה אני כושל. כי אם האדם נכנע ללחצי המוח ועונה אני כושל, אז להבא המוח יעשה את עבודתו וכל דבר שקצת קשור לאותו תחום שהאדם נתן למוח תשובה שהוא כושל בו המוח ידחה על הסף.
אם האדם פעם ניסה ללמוד ולא לגמרי הצליח להבין ובעקבות זאת אמר למוח שהוא לא מצליח ללמוד, מאז והלאה בכל פעם בה יציעו לאדם ללמוד משהו הוא יסרב כי הוא אדם שלא מצליח בלימודים. ואם האדם ניסה לשכנע מישהו במשהו ולא הצליח לשכנע אותו ובעקבות זה הוא הגדיר למוח את עצמו כאיש כושל בשכנוע, בכל פעם בה האדם יצטרך לשכנע מישהו בדבר שחשוב לו הוא ימצא שהמוח לא מאפשר לו לגשת ולשכנע, וזה בצדק כי המוח הגדיר את האדם על פי עדות האדם כאדם כושל.
מדוע האדם מתנועע בשעת התפילה והלימוד
ועל פי היסוד הזה נוכל לתת טעם ולבאר את אחד ממנהגי עם ישראל הנפוצים והפלאיים ביותר. רוב ככל עם ישראל נוהגים להתנועע בשעה שלומדים תורה ומתפללים להקב"ה, שגופם נע קדימה ואחורה. ודבר זה יסודתו בהררי קודש, ובפרט התנועעות בשעת לימוד התורה. מקור מנהג נענוע הגוף מופיע בתלמוד הירושלמי (ברכות פ"ד ה"ג), שם אמרו שיש שמונה עשרה ברכות בתפילת שמונה עשרה, משום שיש בעמוד השדרה שמונה עשרה חוליות והאדם צריך להזיז את כולם בשעת התפילה שנאמר "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" (תהלים, לה, י).
וכך כתב הרמ"א בשולחן ערוך בהגהה (בסימן מ"ח): "נהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקורין בתורה, דוגמת התורה שנתנה ברתת. וכן בשעה שמתפללים, על שם כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך". והן אמת שיש חולקים ואומרים שאין להתנועע בשעת התפילה אלא רק בשעת לימוד תורה, וביניהם הרמ"ע מפאנו ועוד רבים, ואין כאן המקום להאריך.
ומלבד הטעם ההלכתי שבדבר, נראה לתת טעם נוסף המסביר בצורה מחשבתית ונפשית את המעלה שבהתנועעות הגוף בשעת התורה והתפילה, כי הנה אם נתבונן מתי בשגרת היום שלא בשעת לימוד תורה ותפילה האדם מתנועע בגופו קדימה ואחור ולצדדים בצורה שכזאת, זה בשעה שהאדם לא מוצא את עצמו מתחבר לדבר שבו הוא עוסק או לסיטואציה שבה הוא נמצא.
שאם מסתכלים על קבוצת לומדים שנמצאים בכיתה, אלו שיושבים בצורה מיושבת ורגועה, מתעמקים במה שצריכים לקרוא מבלי לעשות תנועות מפוזרות וחדות הם אלו שמרוכזים ושמחים בלימוד שלהם, ואלו שנעים וזזים לצדדים וקמים ויושבים הם אלו שלא מרוכזים וכל מה שהם היו רוצים זה לברוח מאותו מקום.
ואם כן כיצד זה שבשעת התפילה ובשעת לימוד התורה הקדושה שהם הדברים שאליהם נשמתנו מתחברת ושואפת אליהם ביותר לאורך כל היום כולו דווקא בזמן העיסוק בהם כולם מתנועעים, ולא זו בלבד אלא כמה שהאדם מתנועע יותר הרי זה סימן שהוא יותר מרוכז ומכוון בתפילה.
אלא שאם המנהג היה שבשעת התפילה כולם היו עומדים בצורה זקופה ולא זזים כלל כדרך שכל בני האדם שמדברים דברים חשובים לא מנענעים את גופם, וכן אם בשעת לימוד התורה היו כולם עומדים או יושבים מבלי להניע את גופם קדימה ואחורה כמו כל צורת לימוד של חומר חשוב, אז עם ישראל היה מתחלק לשניים, אלו שמתרכזים בתפילה ומצליחים להתרכז בלימוד התורה היו נראים בצורה אחת ואלו שלא מצליחים להתחבר אל התפילה ולא מצליחים להתרכז בלימוד התורה היו נראים אחרת מהם, שהמצליחים היו עומדים בעמידה זקופה, והנכשלים מתנועעים מחמת חוסר היכולת שלהם להתחבר.
ואם כך היה והלא מוצלחים היו רואים כיצד הם שונים מהאחרים הם היו מגדירים את עצמם כנכשלים והיו זונחים את כל המאמצים לנסות ולהתחבר לתפילה וללימוד תורה. ובשביל למנוע את זה ולגרום לכל יהודי להאמין בעצמו שהוא לא שונה מאחרים והוא לא נחשב לנכשל בשום דבר רוחני ועליו לנסות שוב ושוב להתפלל בכוונה וללמוד בהתמדה, הקב"ה יצר בטבע של כל בני ישראל המוצלחים והלא מוצלחים לעשות את אותה התנועה של התנועעות בתפילה.