״צדיקים במיתתן קרוים חיים, רשעים בחייהם קרוים מתים״. )ברכות יח( ודרשו רבותינו
זצוק״ל, כי החיות של הכל הוא אורו יתברך שמו, כדמובא )נחמיה ט ו( ״וְאַׁתָה מְחַׁיֶה אֶת
כֻׁלָם״.
והארתו יתברך שמו היא רק למי שמתבטל כנגדו, כדמובא בספר התניא )פרק ו(: והנה
שבירת הטבע או התאוה, היא גם כן ביטול והיא מיתה לכח המתאוה בעת ההיא. ועל ידי זה
מושך כח וחיות, כי אתכפיא סטרא אחרא , ואורו יתברך שמו מתגלה. והיינו צדיקים במיתתן
קרוים חיים, כי על ידי שבירת הטבע ומיתת כח המתאוה, שופע עליהם אורו יתברך שמו והוא
חיותם, וההפך ברשעים, עכ״ל.
ועל פי דברים קדושים אלו יובן מדוע תיקנו לנו חכמינו הקדושים בבואם של הימים הנוראים
אלול, ראש השנה ויום הכפורים, לקום באשמורות הבוקר לומר סליחות ותחנונים. כי מאחר
שבימים אלו מפילים תחינה ובקשה, ״זָכְרֵנוּ לְחַׁיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַׁחַׁיִּים. כָתְבֵנוּ בְסֵפֶר חַׁיִּים״
כבר ידוע ומובן שהחיות של כל הנבראים הוא רק מכח הקב״ה, והכח הזה נשפע רק למי
שמבטל את עצמו ומשבר טבעו לפני הקב״ה, לזה תיקנו לנדד שינה מעינו ולהשכים בעוד
לילה כדי לשבור ולהמית כח המתאוה, ובכח ביטול ושבירת הטבע ימשך עליו חיים מאורו
יתברך, ואז נזכה להיכתב ולהחתם בספר החיים.
והנה מי גדול לנו מאברהם אבינו שהיה במדרגה הגבוהה , לשבור טבעו ולבטל רצונו בפני
הבורא יתברך שמו. וכדמצאנו בעקידת יצחק, כאשר נצטוה מפי הקב״ה ״קַׁח נָא אֶת בִּנְך אֶת
יְחִּידְך אֲשֶר אָהַׁבְתָ אֶת יִּצְחָק״ כבש את רחמיו וביטל האהבה הטבעית שיש לו לאב זקן , לבנו
יחידו שנולד לו למאה שנה, והלך בשמחה עצומה ברשפי אש שלהבת, לעשות רצון קונו בלב
שלם ויעקוד אותו על המזבח, ממעל לעצים.
ובכגון דא נאמר, צדיקים במיתתן קרוין חיים. כי במה שממיתין ומשברין טבעם לפני השם
יתברך, שופע עליהם אורו יתברך שהוא מקור החיים.
וזה אחד מיסודות העבודה של חודש אלול, לשבר את כל הרצונות ולשבר את כל התאות בכל
ענין וענין, וגם בדבר שמותר לאדם לעשות ועושה אותו על פי דין, לעצור מעט ולהקריב את
המעט לשבירת המידות ולהכנעת התאוות.
וכך מסופר על מור זקני הגדול, רבנו חיים פינטו זצוק״ל, שהיה בכל חודש צם כל היום ורק
בלילה היה שותה חלב ואוכל תמר, כך כל חודש אלול חוץ משבתות וכן עשרת ימי תשובה,
והיה נמצא בחדר קטן ביותר וחשוך . והיה בוכה ומתפלל, שכל החומר שנצבר ונתאסף עליו
במשך השנה, ירד ממנו לפני ראש השנה .
דהנה כל דבר גשמי שאדם עושה ומוסיף על עצמו, מוסיף על הגשמיות שלו ומערב את
המידות הטובות. ופעמים רבות נדבק בקליפת נוגה שבה הטוב והרע מעורבבים, וכך
מהחומר שנתווסף לאדם, יכול האדם עם כח קליפת נוגה פתאום להרגיש חיזוק גדול בעבודת
השם, ובאמת זה לא חיזוק טהור מהקב״ה, זה חיזוק מקליפת נוגה.
והאדם הזה מתחיל להקפיד ללכת כל בוקר להתפלל בנץ בדבקות גדולה. והנה הס״מ דואג
שביציאה מבית המדרש מוצא הוא שטר של כסף על הרצפה, האדם קושר את המציאה של
השטר לתפילה בדבקות.
וכך יום למחרת הוא קם בדבקות גדולה יותר ומתפלל בדבקות עצומה, וגם באותו היום
ביציאה מבית המדרש מוצא עוד שטר והשמחה עצומה אצלו, אבל הכל מקליפת נוגה.
וכך אחרי כמה פעמים שמתפלל בדבקות ומוצא שטר גדול של כסף, באחד הימים יוצא ונופל
ומקבל מכה כואבת. האדם עומד ובועט בהכל ואומר כל מה שהתפללתי, כל מה שהתחזקתי ,
זו תורה וזו שכרה?!
אך האדם לא יודע , שכל חיזוק שהתחזק היה מקליפת נוגה.
וכך ידע האדם שיש אנשים רבים שנקראים יראי השם, ואף רבנים שכל המהות שלהם היא
מקליפת נוגה, נלחמים כעין מלחמתה של תורה. וכל מה שיוצא מהם זה טוב ורע מעורבב
יחד, משורש קליפת נוגה.
ובימי אלול העבודה להסיר הבגדים הצואים מעלינו, להסיר את קליפת נוגה. ואחד הדברים
שמורידים הקליפה, זה על ידי שבירת התאוות והרצונות שמותרים לך, לאכול לשתות ואתה
משבר את התאווה.
והנה נכנסים לימי אלול. אלול ממשש ובא ועלינו להכין עצמנו, להסיר הבגדים הצואים מעלינו.
הקב״ה יזכה אותנו ואת כלל עם ישראל שלא ידח ממנו נידח, ונקבל על עצמנו עול מלכות
שמים וננצל את הימים המיוחדים שעומדים בפתחם, וכך נגיע לראש השנה ככלי ראוי
שתשרה בו הברכה.
ע״ה יאשיהו יוסף.