דבר תורה מיוחד מתוך דברי תורה שבכתב שיצאו מתחת ידו של הרה״צ רבי יואל משה פינטו שליט״א, בנו בכורו וממשיך דרכו של כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט״א. יום חמישי ב אדר תשפ״ו.
הדחיינות משבשת את חיי האדם וגורמת שלא יהיה לו כוח לעמוד בקשיים
התמודדותו הקשה ביותר של האדם היהודי בימי חייו היא ההתמודדות עם היצר הרע, בין אם זה בחלק הרוחני שבחייו ובין אם זה בחלק הגשמי. שהאדם היהודי מטבעו מאמין בהקב"ה בלב שלם, והוא מוכן לוותר על כל מה שיש לו בשביל לרצות את הקב"ה ומוכן האדם למות במיתות משונות ולעבור ייסורים קשים בשביל לא לאכזב את בוראו. וגם כן יודע האדם היהודי שכל גורל חייו נתון בידי הקב"ה ואדם לא רוצה לאבד את הביטחון היחיד שיש לו לחיים טובים, אך היצר הרע לוקח רצונות נמוכים שקיימים באדם ומגדיל אותם בעיניו למימדים עצומים עד שחושב האדם שאם הוא לא ימלא את אותם רצונות ותאוות אין לו חיים.
וגם בחלקו הגשמי של חייו, בכל מצב נתון האדם יודע בדיוק איזו בחירה עליו לקחת ומה נכון לעשות. אך אותה ידיעת זהב מה נכון לעשות בכל מצב נמצאת בעומק שכלו של האדם, ועליה רובצים מידות שונות כגון כעס גאווה קנאה וכיוצא באלו שהיצר הרע מגביר את ההתייחסות אליהם מצד האדם, עד שהאדם פועל לפיהם ולא לפי הידיעה השכלית שהקב"ה נתן בו שממנה הוא יכול ללמוד מה לעשות.
ואם האדם ינסה להילחם עם היצר הרע מלחמה רגילה פנים אל פנים, כאשר הוא נאבק בו להקטין כל רצון ותאווה שיש בו אל גודלם הטבעי, והוא ילחם שלא להיכנע למידות של התלהמות, סיכויו להצליח קלושים ביותר. כי מלחמה קשה וארוכה שכזאת בוודאי תגרום לאדם התשה וייאוש מוחלט.
אך הקב"ה לא הותיר אותנו חסרי סיכויי ניצחון במלחמת היצר הרע, אלא לימד אותנו בתורתו הקדושה מה הוא כוחו העיקרי של היצר הרע לגבור על האדם ולתעתע אותו, וכאשר אדם יודע זאת והוא יודע להיות עקבי באותו עניין ולא ליפול לרשתו של היצר, אז הוא מוגן מהיצר הרע לגמרי ואינו צריך לאבק בו בכל עניין קטן.
היצר הרע מצליח להכשיל רק אדם שדוחה משימות
כי עיקר התגברותו של היצר הרע על האדם היא על ידי שהאדם נוהג במידת הדחיינות, שהוא כל הזמן דוחה דברים, ודוחה את הבחירה הנכונה הטובה והמושלמת לזמן אחר. שאם היו אומרים לאדם עכשיו עליך לקבל החלטה אם אתה הולך בעקבות רצון ה' או בעקבות יצרך ותאוותיך, בוודאי שהאדם היה בוחר בהקב"ה ובמצוותיו וגובר אפילו על היצר והתאווה החזקים ביותר שמקוננים בו.
והוכחה לזה שכאשר מציבים את האדם בפני בחירה, תמות או שתעבוד עבודה זרה, כל יהודי היה בוחר למות במיתה הקשה והמייסרת ולא לעבוד עבודה זרה. כי איסור עבודה זרה נתפס בראשו של האדם כיציאה מוחלטת מדרכו הרוחנית וניתוק הקשר בינו לבין הקב"ה וכדבר שאין יכולת לתקנו, ולכן האדם בוחר במיתה משונה ולא לעבוד עבודה זרה.
אבל שאר כל האיסורים שבתורה אדם חושב לעצמו מדוע שאוותר על מימוש אותה תאווה, הרי כרגע אני יכול לעשות את הדבר ובפעם אחרת אעמוד בניסיון ואעשה את הצעד הנכון. אך אם האדם היה יודע שהבחירה הזאת בין קדושה לטומאה היא הבחירה היחידה והאחרונה בחייו, הוא היה מעדיף למסור את נפשו אפילו בשביל לא לעבור על מצוה קלה מאוד, כי יודע האדם שאין יכולת תיקון.
ולכן אם לא היה לאדם את תכונת החשיבה כי בפעם הבאה אני אתקן ואעשה את הדבר הנכון אבל עכשיו המציאות שונה וקשה מידי מכדי לעמוד בה, אז האדם היה תמיד נוהג בצורה הטובה והמושלמת.
בכל רגע יש דבר שניתן לעשות רק באותו רגע ולא עוד
ויצר הדחיינות הוא גם זה שיוצר באדם חוסר יכולת וכוח לעמוד בניסיונות ובאתגרי החיים הרוחניים והגשמיים. כי האדם טועה לחשוב שיש לו מספר שנים שאותם הוא צריך להספיק לחיות כאן בעולם הזה, ומה שהוא יספיק הרי זה טוב ויוסיף לו, וכל עוד הוא לא קלקל ועשה דבר רע הרי שהוא יקבל שכר על הטוב שעשה בכל כמות שהיא.
אמנם האמת היא ששנות חייו של האדם תואמים למספר המשימות שהאדם צריך לבצע בעולם, ולא רק שנות חייו אלא אפילו כל שנייה בחייו. שכל שנייה שניתנת לאדם היא כנגד משימה מסוימת שהוא צריך לבצע בה, אם זה בעשיית מצוות, עבודת המידות או אפילו התקדמות בהשכלה ובפרנסה. מתחילה, הקב"ה תיכנן את חיי האדם כך שבכל רגע ורגע הוא יגדל ויתחזק מחמת מה שעשה באותו רגע, ובהתאם לקצב בו האדם היה צריך להתקדם על פי התוכנית שנקבעה מראש הקב"ה מזמן לאדם את הניסיונות והאתגרים, שהקב"ה אומר האדם הזה כבר השלים והביא את עצמו אל שלימות מספיק חזקה שהוא יוכל לעמוד באותו ניסיון ואתגר.
אמנם אם האדם צריך לעשות משהו כעת, והוא אומר הרי גם מחר אהיה באותו מקום ובאותו זמן ואוכל לעשות את אותו דבר בדיוק באותה צורה, נכון הדבר שתוכל לעשות את אותו דבר גם מחר, אך הפסדת את הכוח שנשמתך הייתה אמורה לקבל ממה שהיית צריך לעשות עכשיו. ומחר כשתרצה לעשות את הדבר שהיית צריך לעשות עכשיו, הרי זה על חשבון הדבר שאותו היית צריך לעשות מחר, וכשתעשה מחר את אותו דבר הרי זה על חשבון הדבר שתצטרך לעשות מחרתיים.
נמצא שלמרות שתוכל לעשות את אותו מעשה בדיוק בפעם אחרת, הרי זה על חשבון הדבר הבא שתצטרך לעשות. ומה שקורה בעקבות זה הוא שנוצר בנשמתו של האדם חוסר גדול מאוד של משימות שהאדם היה צריך לעמוד בהם, והוא אפילו לא ניסה לעמוד מחמת שהוא אמר לעצמו אני אוכל לעשות זאת גם בזמן אחר. ואז כאשר ניסיון וקושי פוגש את האדם אין לו את היכולות לעמוד בהם, וזה בזמן שהוא יכל לעמוד בהם בקלות גדולה מאוד, אם רק היה עומד בכל המשימות שהקב"ה רצה שהוא יבצע ולא היה דוחה אותם. ולכן האדם חלש וחסר כוחות ויכולות.
והרי זה דומה לסוגי העבודה שקיימים בעולם. יש סוגי עובדים שמקבלים משימה לעבוד שעה אחת ובשעה הזאת הם צריכים לייצר דבר שלוקח לייצר אותו עשרים דקות, אז הרי ברור שהם יכולים לעבוד בפועל וליצור את הדבר אפילו בעשרים דקות האחרונות לשעה.
אמנם יש עובד שמקבל משימה לעבוד שעה ובאותה שעה הוא אמור ליצור דבר שלוקח שעה לייצר אותו, אז הרי ברור שבכל רגע שהוא מתעכב הוא גורם שבסיום השעה הדבר יהיה מוכן ושלם פחות. כך שנות חייו של האדם הם בתיאום מוחלט למשימות חייו, וכל רגע של איחור גורם שחייו לא יהיו שלמים.
מי שלא חושב על הפעם הבאה יכול להתגבר על היצר הרע
לכן אדם שרוצה להיות מוגן מפני היצר הרע הרי הוא מוכרח להיות איש של זמנים, שעושה כל דבר בזמן שנקבע לו מראש, ולא מחפש לדחות את הדברים שעליו לעשות לזמנים אחרים.
ונוכל ללמוד זאת מהכניסה המסוכנת ביותר שנעשית אל מעוזו של היצר הרע. הקב"ה נתן מתנה טובה לבני ישראל את יום הכיפורים, בו הוא יתברך מכפר להם על כל חטאיהם. ובזמן בו בית המקדש היה קיים המחילה הייתה נעשית באופן מלא ומושלם שלא היה צריך לעבור אחריה שום ייסורים וקשיים.
והדבר שהיה גורם שהכפרה תהיה כה מושלמת הוא שגם השטן היה מודה לזה ומבקש שהקב"ה ימחל לבני ישראל, וזה מחמת שבני ישראל היו מביאים לו דורון ושוחד בדמות קורבן שמוקרב לו. היה איש מבני ישראל שהיה הולך ביום הכיפורים אל המדבר, ששם הוא מקום שליטת הסטרא אחרא, ומביא לשם קורבן שהיה נזרק מראש אחד הצוקים, ועל ידי זה הסטרא אחרא הייתה מתרצת ומבקשת מהקב"ה למחול לישראל.
והנה ברור שאותו האיש שהולך אל מעוז הסטראאחרא ומעניק לו את הקורבן צריך להיות איש מושלם וחזק במידותיו ובטבעו, שהרי הוא נכנס אל עומק שטח האויב המסוכן והאכזרי ביותר. ואם ננסה לחפש מה הייתה המידה שבה האדם היה צריך להיות שלם כדי שהיצר הרע לא יוכל לפגוע בו, נראה כי תכונתו העיקרית הייתה יכולת עמידה בזמנים, שהוא איש של זמן.
שכאשר התורה מכנה את אותו איש התורה קוראת לו "איש עיתי" (ויקרא טז, כא), והרבה מרבותינו הראשונים (רבינו סעדיה גאון, רבינו אברהם אבן עזרא, הרד"ק ועוד) פירשו את המילה "עתי" מלשון זמן ועת באופנים שונים. ונוכל לפרש את מעלתו שהוא היה איש מושלם בעניין הזמנים, שלא היה דוחה דברים ולא מוצא הזדמנויות שונות לעשות את מה שצריך לעשות עכשיו, כי בזה עיקר כוחו של היצר הרע על האדם. ואם האדם שלם בעניין הזה הוא שלם בכל ענייניו.