לאחיי ורעיי, האהובים והחביבים, אנא ה' תשמרם.
הנה יום זה, יום חמישי יום מקודש בנפשינו שנים רבות, יום שבו משתדלים אנו למסור את השיעור הקבוע כבר יותר מעשרים וכמה שנים, אך בצוק העיתים, מה שהלב חושק הזמן עושק, נמנע מאיתנו בשנים האחרונות, לעמוד תמידין כסידרן ומוספין כהילכתן. ובחודשים האחרונים אף שהיינו בחולשה והיו ימים שההליכה הייתה קשה לנו, השתדלנו בעוז ותעצומות, לעמוד ולמסור השיעור הקדוש בהיכל הישיבה הקדושה באשדוד, ב"ה ראינו יד ה׳ וישועות מרובות ומידת החסד ומידת הרחמים ורבים נושעו בכח וסגולת מעלת השיעור הקדוש הזה. והנה אנחנו, אור ליום חמישי, בלבנו צער שלא זוכים אף השבוע להתרוממות הנפש ולכעין נשמה היתרה המושפעת בכח השיעור הקדוש, אך בטוחים אנו שמחשבה טובה, הקב"ה מצרפה למעשה וההשתוקקות לעשות רצון בוראינו תהיה נחת רוח ליוצרנו ויושפע עלינו שפע ממקור הברכות ועל כל הקהל הקדוש, עדת קודש שובה ישראל.
הנה, עלה בדעתנו קושיה ימים רבים, יש זמנים שהאדם נתון בידיי חסדים של אחרים ורואה האדם שהקב"ה מאריך ומרחיב את הזמן והישועה של האדם לא באה בדרך רגילה ובדרך פשוטה, אלא הקב"ה מסובב אותו ומוביל אותו בדרך ארוכה וקשה. וקשה בלב האדם קושיה, היכן התפילות?, היכן הבקשות?, היכן הדמעות?, מדוע הקב"ה לא מרכך את ליבם של האחרים אשר כביכול תלויים בהם?, מדוע אורכת הדרך?.
אלא, ידע האדם, שאין אדם נוקף אצבע למטה, אלא אם כן גוזרים עליו למעלה וישנם מקרים וכן זמנים, שהבעיה שהאדם נמצא בה, אינה בעיה פרטית ורגילה, אלא הנסיון שהאדם עומד בו והצרה שהאדם עומד בפתחה, היא צרה ובעיה כללית ואפילו שהאדם רואה אותה כבעיה פרטית שלו זו טעות, הבעיה אינה פרטית אלא טמון בה בעיה של כלל עם ישראל. וכאשר הבעיה היא של הכלל ואינה פרטית, או שהפתרון של הבעיה הוא בעל משמעות לכלל, הקב"ה לא רוצה שיהיה פתרון על ידי רשעים וארורים, אלא הקב"ה רוצה שתהיה ישועה ממנו שלמה עם קידוש ה' ומתווה דרך לדורות הבאים.
כפי שמצאנו בארץ מצרים, הקב"ה היה יכול לרכך את ליבו של פרעה שישחרר את בני ישראל מארץ מצרים בלי כל הניסים והנפלאות שהיו לעם ישראל, וכבר מצאנו בעולם עמים שהיו משועבדים לעמים אחרים וקם מנהיג רחום לב ושיחרר את העם המשועבד מעבדות לחרות, ומדוע לא כך נהג הקב"ה והיה צריך לעשות את כל הניסים והנפלאות בארץ מצרים?, אלא אם הקב"ה לא היה גואל אותנו מארץ מצרים ביד רמה ובזרוע נטויה והגאולה הייתה על ידי ריכוך ליבו של פרעה, הישועה לא הייתה נצחית לעם ישראל, משום שלאורך כל הדורות היו זוכרים את החסד והרחמים של מלך מצרים הרחום, שהוציא אותנו מעבדות לחרות ואז היה מקויים בנו, דברי בעל האגדה, אילו לא הציאנו הקב"ה ממצרים היינו אנו ובני בנינו משועבדים לפרעה במצרים. ואפשר לבאר ולומר לא הפרוש משועבדים בגוף, אלא משועבדים בהכרת טובה אנו ובנינו לפרעה שריחם עלינו. אך הקב"ה רצה גאולת עולם גאולה נצחית ולכן הקב"ה הקשה את לב פרעה. והרשעים מתאכזרים בליבם ובלי שום רחמים וכאשר הישועה באה, היא באה בעוז ותעצומות, נגד כל העצות של היצר הרע הרשעים וחיילותיהם.
וכך מצאנו ברבקה אמנו: "ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך", על כרחכם שלא בטובתכם ורש"י פירש: אלך מעצמי ואף אם אינכם רוצים. וקשה, מדוע רבקה הייתה צריכה לענות בתוקפנות ובריב? משפחתה רק שאלו אותה שאלה פשוטה האם תלך עם אליעזר?, אלא, רבקה אמנו לימדה אותנו שיש זמנים שאסור לקבל אף עצה, אף רשות, אף טובה ואף הנחה, מהרשעים ששמם לא יהיה מוזכר לטובה ולברכה ושהצדיק יצטרך להיות בעל חוב מוסרי כלפם.
ולכן, כשרואה האדם, איך מתאכזרים אליו, ידע שדבר גדול בידו וישועת ה' כהרף עין לו ולזרעו ולכל עדתו. וירבה בתפילות ובתחינות לבעל הרחמים ויתחזק באמונה, כי בכח האמונה והשמחה מושך האדם ישועה ממקומות גבוהים וישועה שבאה יחד עם אמונה ושמחה, היא ישועת עולמים.
ויהיו דבריי אלה אשר התחננתי לפני ה' קרובים. ונזכה לראות בקרוב ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים. ישתדלו אחיי ורעיי, בערב שבת הבאה עלינו לטובה ולברכה, להאיר את הבית ביותר משני נרות שבת ולהדליק נרות לאבותינו ורבותינו הצדיקים, להזכיר את שמם ולהשתדל להזכיר את שמי ולהעתיר בעדי לרפואה ולישועה ושנזכה לראות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו.
