דברי תורה מפי כ״ק האדמו״ר רבי יאשיהו פינטו שליט״א • יום רביעי א׳ אדר תשפ״ו :
״וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה זֶה קׇרְבַּן נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב״ (במדבר ז, יז)
הנה אנו נכנסנו לימי אדר. משנכנס אדר מרבים בשמחה, חודש שבו נעשו ניסים לעם ישראל, וניצלנו מאבדון וכליה, וכך מושרש בחודש זה כח של ישועה גדולה.
ולכן רבותינו הורו לנו, מי שיש לו דין עם גוי, ישתדל לעשותו בחודש אדר.
והנה נראה לבאר עומק ויסוד גדול, בכח של זכות אבות וברית אבות. אנחנו בכל יום חוזרים ומזכירים ״וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם״ וכך בכל צרה מעוררים את כח האבות. וצריכים להבין, מה הכח שנמצא בזכות אבות, וכן מה היא ברית אבות.
והנה רבים האופנים שרבותינו מבארים מה הכח של זכות אבות. ואנו רוצים לחזק שתי דרכים עיקריות שבהם אנו אוחזים ושׂמים יהבנו על הקב״ה, כאשר מתפללים ומבקשים על בני קהילתנו הקדושים, וכן על בני ביתנו. ויש בזה שתי תפיסות, אחת לבית אבותי הקדושים לבית פינטו, ודרך שניה לבית אבותי לבית אבוחצירא.
בית פינטו, על פי יסודות של מור זקננו הרב המוסמך רבנו יאשיהו פינטו זצוק״ל, שהיה מחותן של רבנו המהרח״ו זצוק״ל סובר, שהאבות הקדושים נטעו בנשמה של בניהם כח, שנמצא בנשמה של בניהם ובני בניהם. והכח הזה נמצא בתוך הנשמה, וזה כח זכות אבות.
הבנים אחריהם יש בנשמתם כח של אבותם, והכח הזה אינו פועל, אלא רק בזמן שבניהם עושים מעשה אבותם, אז יש בכח נשמתם, כח של אבותם. ואם ח״ו מתרחקים מדרך האבות, הכח הזה נדחק ונשמת אבותם מצטערת בשמים. אבל יש ברית אבות, שהברית חתומה וסגורה שלא תתנתק לעולם בצר לבנים, ועל ידי תשובה תמיד יכולים לחזור לשורש שנטעו האבות בנשמה.
והנה יסוד בית אבותינו אבוחצירא, שהאבות במעשיהם פתחו שערים בשמים, ובאותם שערים שפתחו, השערים פתוחים ורק צריך להגיע למעשי האבות, ולהגיע לשערים והם פתוחים בפניהם.
ואלו מחשבות שהולכות עימנו שנים, בזמן צרה, בזמן תפילה על הכלל, על הפרט, מכח הטמון בנשמה של אבותינו בנו או מכח השערים שנפתחו על ידי אבותינו.
והנה הגמרא (תענית כט): אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת, משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.
ורש״י פירש: ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח, ע״כ.
והנה ימי אדר, ימי ניסים, ולכן מרבים בשמחה. ורש״י מוסיף גם את פסח, שהוא חודש ניסן.
והנה אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, בהבנה וההנהגה של הקב״ה בעולם, על ידי כח זכות אבות, ושני סוגי הנהגות בעולם בדברים שהם מעל הטבע.
הנה בשני החודשים האלו נעשו נסים גדולים לעם ישראל. בחודש אדר, גזירת המן הרשע, שהיתה קשה ביותר, להרוג ולאבד את כל היהודים. והזמן שעמדו בני ישראל על ים סוף, מצרים רודפים אחריהם והים לפניהם.
והנה שני ניסים אלו, בשני החודשים אדר וניסן, יש להם קשר גדול. ולכן אפשר לבאר שרש״י קשר את הכח והשמחה לאדר ולניסן. הנה רבנו ה״אור החיים״ הקדוש אומר: ״וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ״ ומבאר: אין ויהי אלא לשון צער. משום שהמגילה מגלה לנו צרה גדולה שהיתה מתקרבת ובאה בימי אחשורוש, הוא אחשורוש שהיה רשע מראשיתו עד אחריתו.
רשע שהיה ונשאר רשע, ושם התחבר לרשע. אחשורוש מראשיתו עד אחריתו, המן שהוא זרע עמלק, ששונאים את עם ישראל בלי סיבה, בלי שום טעם, ואין כסאו של הקב״ה שלם עד שימחה זכרו. והמן מצא זמן להוציא לפועל את הרוע שטמון בנשמתו, רשעות עמלק, בזמן נוח וטוב לו, זמן שעם ישראל נהנים מסעודתו של אותו רשע, לומדים ממעשיהם, מתחברים להתנהגות הגויים, יושבים איתם בסעודה.
ובזמנים כאלו שעם ישראל לא מובדל מן העמים וידיהם רפים מדברי תורה, מקים הקב״ה מלך שגזרותיו קשים על ישראל. והמן מצליח לשכנע את אחשורוש שמשתלם וטוב לו לאבד ולהשמיד, ולא ידאג מהמיסים שיופחתו לו. הנה עשר אלף כסף, סכום עצום מאוד, וכך נגזרת כליה על עם ישראל.
עם ישראל נמצא בצרה מהקשות ביותר שהיה בהם. הכל היה מתוכנן בצורה המסוכנת ביותר. היה להמן כדברי רבותינו בכל מאה ועשרים מדינות שתחת מלכות אחשורוש, אנשים עם השמות והכתובות של כל היהודים, וביום אחד להשמיד את כל עם ישראל, שלא יהיה אחד שינצל ולא יהיה מחר זמן של צעקה והשתדלות לעצור את הגזרה ביום אחד.
והנה הקב״ה זרע בכח זכות אבות את אסתר המלכה, שהיתה מבני בניו של נחשון בן עמינדב. דהנה אסתר היתה משבט יהודה, וכל הנס נהיה בזכותה, ומרדכי היה מבני בנימין.
ונתעמק בדברים. כאשר בני ישראל עמדו על ים סוף, הים לא רצה להיקרע לשניים וטען, מה אלו עובדי עבודה זרה המצרים, אף אלו בני ישראל. ומשה רבנו עומד ומתפלל, עד שאומר לו הקב״ה מה תצעק אלי, דבר אל העם ויסעו. ואז נחשון בן עמינדב קפץ לים, עד שהגיע לפני טביעה ומוות ואז נעשה הנס ונקרע הים לשניים.
והנה, אסתר מבית נחשון בן עמינדב ונס קריעת ים סוף, היה מכח מסירות נפשו שקפץ לים. ונס פורים מכח מסירות נפשה של אסתר, שהיא מיוצאי חלציו של נחשון בן עמינדב שקפץ לים. אסתר המלכה, שלא נקראה לבוא למלך, וכל מי שנכנס למלך בלי שנקרא, מוצא למיתה, קפצה לסכנת מות והצילה את עם ישראל.
והנה שני סוגי ניסים היו בפורים ובניסן. בניסן היה נס גלוי, שבירת הטבע. דבר לא שכלי ולא טבעי ולא מובן, הים נקרע לשניים. אין בזה שום שכל ומעל לכל טבע. ופורים, הנס היה מלובש בטבע. נס שנהפכו הדברים, התהפכו מלהרוג ולאבד את כל היהודים להצלה גדולה, ולהריגת המן ועשרת בניו, ואורה ושמחה ליהודים, ונהפכו אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.
והנה מובא במהר״ם מרוטנבורג, שלשון הפסוק שנאמר בנחשון בן עמינדב בפרשת נשא: ״עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה״ כתוב עם ו׳ עתודים בכתיב מלא. ומקום נוסף שכתוב עתודים הוא במגילת אסתר( פרק ח, יג) כאשר שולח המלך אחשורוש את פתשגן הכתב. ולשון הכתוב: וְלִהְיוֹת הַיְּהוּדִים עתודים (עֲתִידִים) לַיּוֹם הַזֶּה, לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם״ כתוב עתודים מלא, וקרי עתידים.
לפי שמרדכי היה מצד אחד מיהודה, כמו שמובא בגמרא (מגילה יב:) ומוסיף המהר״ם שהאות ו׳ במילה עתודים, יש לה שינוי מכל אותיות ה-ו׳ האחרות, ויש בראשה כמין קרניים. שופר לימין ושופר לשמאל, כדי ללמדנו שעל היהודים להיות בפורים כעתודים. שהרי דרכם של עתודים וגדיים לשמוח ולקפוץ.
והנה דברי רבנו המהר״ם מרוטנבורג עצומים. דהנה שני מקומות בתורה נאמר עתודים, אצל נחשון בן עמינדב בקורבן הנשיאים, שהוא נשיא שבט יהודה והוא מקריב ראשון, ושם בעתודים זרוע ומושרש כוחו, ואף שני כתרים על האות ו׳.
ורבנו החתם סופר מביא בתשובתו צילום דוגמת ושם, יש וו של עתודים, שיש בה שני קרניים כמו שופרות לימין ולשמאל, ע״כ.
והנה נחשון בכוחו ובמסירות נפשו שקפץ לים סוף, הושיע את עם ישראל ישועה גדולה בגלוי, שינוי הטבע. והשריש ביוצאת חלציו אסתר או שורש בנשמתה או פתח שערי שמים להינצל, ולהציל את עם ישראל מגזרת שמד. כח זכות האבות פעל באסתר ללכת ולמסור את נפשה, ולגרום לכל עם ישראל להתעורר ולצום שלושת ימים, ולשוב בתשובה.
הנה הנס של פורים הוא מכח נחשון בן עמינדב בקריעת ים סוף, וזהו כח עצום שעלינו לדעת שכח האבות אברהם, יצחק ויעקב מושרש בעם ישראל במעשי חסד בדין ובתפארת. וכאשר מעוררים ונדבקים במעשיהם, מעוררים את נשמתנו שטמון בה כוחם או פותחים השערים ומעוררים הברית.
וכך כל מי שאבותיו היו קדושים והשרישו בנשמתו או פתחו לו שערי שמים, יכול לפעול פעולות גדולות בשמים. וכפי שמצאנו בחוני המעגל (תענית כ״ג, א) לא ירדו גשמים לישראל, עג עוגה. צריך להבין, מדוע היה צריך לעשות את המעגל הזה. ומור זקני רבנו יאשיהו פינטו זצוק״ל ביאר, שבא לעורר כח זכות אבות, שהיה מבית דוד המלך. והמעגל הזה בא לסמן, זה עיגול וקשר שיש לי מכח האבות.
ירדו גשמים קלים, ביקש שירדו גשמים חזקים. ירדו חזקים, ביקש נוחים. שלח לו שמעון בן שטח אמר לו, צריך אתה לנדות. אבל מה אעשה לך, ואתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא לאביו ועושה לו רצונו. ועליך הכתוב אומר, ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך”.
והנה מקשה מור זקני, מה הגבול של תפילה. כמה אפשר ללחוץ בתפילה. ומבאר יסוד גדול, שישנם שני מצבים. מצב של עבד לפני אדוניו ומצב של בנים. אם אדם מרגיש כעבד, אסור ללחוץ. אבל אם כבנים, בן יכול ללחוץ ולבקש.
לכח האבות יש כוחות עצומים אצל הבנים, וכל דבר שמגיע לבנים מכח האבות, האבות שותפים במעשי הבנים, משום שזה בא מכוחם. וצריך זהירות גדולה מבני אבות שהולכים בדרך אמיתית של אבותם, שזכות אבותם עומדת ומסייעת להם.
וזכינו לראות אך מור זקני, רבי מאיר אבוחצירא זצוק״ל היה מכבד באימה וחרדה את צאצאי רבנו החתם סופר זצוק״ל ואיך מור זקני בבא סאלי זצוק״ל היה נחרד ומבקש ברכות מבעלי זכות אבות, ההולכים בדרך אבותם. כי בשורש נשמתם כח אבותם איתם או השערים פתוחים להם.
וכך מוצאים אצל חזקיה המלך, כאשר סנחריב בא למלחמה על ירושלים ״לָכֵן, כֹּה-אָמַר ה׳ אֶל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבוֹא אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא-יוֹרֶה שָׁם חֵץ; בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-בָּא, בָּהּ יָשׁוּב; וְאֶל-הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא, נְאֻם-ה׳. וְגַנּוֹתִי עַל-הָעִיר הַזֹּאת, לְהוֹשִׁיעָהּ–לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי״ הקב״ה אומר שלא יקרה כלום בעבור דוד עבדי ובעבור ירושלים. ומתו מאה שמונים וחמשה אלף חיילים בלילה אחד. ונס זה מכח דוד עבדי, כוחו של סבא של חזקיה המלך.
כאשר הבנים יודעים להתחבר לשורש של אבותם, צדקתם עומדת לעד ומצילה ומגינה על בניהם ועל הנלווים איתם. וכבר מצאנו אצל מנשה, שעשה הרע בעיני השם והיה מהמלכים שהרשיעו. וכשנפל בשבי ועינו אותו בכל העינויים הקשים והגדולים, ובסוף זכר את זכות אבותיו והתפלל אל השם, סגרו מלאכי השמים את השמים, שלא תתקבל תפילתו. אך הקב״ה חתר חתירה מתחת כסא הכבוד, וקיבל את תשובתו.
ומור זקני הרב המוסמך זצוק״ל מבאר, החתירה היתה מכח זכות אבותיו שמושרש בשורש נשמתו, כוחו של דוד המלך.
והנה ימים אלו, ימי חודש אדר. ימים שמכח זכות נחשון בן עמינדב עמדה עם אסתר המלכה, וזכות האבות התעוררה ואורה וישועה היתה ליהודים.
צריכים אנו לעורר זכות אבות שלא יאונה כל רע לעם ישראל, ושיפתחו שערי שמים, ושהקב״ה יתן עצה נכונה בידי מלכים ורוזנים, ״כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד״.
ונשתדל בכל הכח בדרך של האור הגדול של הקהילה הקדושה ״שובה ישראל״ להדליק את הכח שמושרש בבני אבות או להגיע לשערים שפתחו האבות, ולהביא גאולה לבני בניהם.
נחזק ונתחזק בכל הדרך הקדושה והטהורה, ונזכה לניסים מעל הטבע, הלילה ההוא בימים ההם, בזמן הזה.
באהבה ובתפילה עמוקה בכח האבות,
ע״ה יאשיהו יוסף.