בדור הזה יותר מתמיד – אין לנו על מי להישען

אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.

דברים קדושים אלו הם בעלי משמעות עצומה בכל הדורות, שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. אך בדור הזה, אנו צריכים ביותר לחקוק את הדברים האלו שאין לנו על מי להישען.

במשך עשרות שנים מנהיגים עמדו וצעקו בונים מדינה, בונים מושב ליהודים אשר שם יהיה מקום בטוח ונוח ליהודים, ושם יהיה ליהודים על מי להישען, על הצדק ועל היושר, על המוסריות ועל המצפון.

וכך גדלו דורות של תמימים, שחשבו שזה המקום שאליו ציפינו והתפללנו ויש לנו על מי להישען.

אך זו הייתה גניבת דעת מיסודה, וכל אדם במקום הזה אשר ביקשו ממנו להאמין שיש לו על מי להישען, רק ממתין ליום אשר יבוא ויגיע אליו החרון והחורבן ממי שביקש ממנו שיש לו על מי להישען.

ישנו סיפור עתיק שבימים אלו עולה בראשנו פעמים רבות, על איש רע מעללים אכזר וחכם להרע, אשר כל יום היה לוקח מצאנו הרב, כבשה בצהרים שוחט ואוכל, וכבשה בערב שוחט ואוכל.

הכבשים פחדו ממנו מאוד ומאכזריותו, וכך כל אלפי כבשיו וצאנו היו בורחים ליער, ומתחבאים שם מפחד שלא יעלה בגורלם שחיטה אכזרית.

וכך יצא שהאדם האכזר והרע היה קשה לו לאכול כל יום שלושה כבשים, משום שברחו לעומק היער.

הלך אותו אדם ערמומי והיה מדבר עם הכבשים ומסביר להם: כבשה, כבשה, את לא כבשה, את אדם, את החבר הטוב שלי, את המיוחדת שבאדם. ולכבשה השנייה היה מסביר שהיא בכלל לא כבשה, היא אריה. ולשלישית שהיא נמר, ולרביעית שהיא שועל.

וכך מרוב דיבור ושכנוע לכבשים, כל הכבשים חשבו שהם בני אדם, חלק חשבו שהם חיות אחרות, העיקר לא כבשים לטבח.

וכך כל הכבשים הפסיקו לפחד, וכולם היו מסתובבים סביב ביתו של האכזר. והוא כל יום היה לוקח כמה כבשים, הורג אותם באכזריות וממלא את תאוותו.

וכל הכבשים שהיו רואים את הכבשים השניים מתים, היו אומרים: זה ממש לא שייך לי, אני משהו אחר, אני דבר מובחר, אני דבר אחר לגמרי.

כך בדור הזה, הסבירו לכל אדם שהוא המיוחד והוא המובחר, ויש לאדם על מה להישען, על החוק, על הצדק ועל היושר.

עד שמגיע זמנו לשחיטה, הוא לא מאמין. הרי הוא משהו אחר, הסבירו לו שנים שהוא מרומם מעם, שיש לו על מי להישען.

אך כאשר הוא כבר בידי המכתש, כל צעקותיו וכל בכיותיו לא נשמעות, כמו שהוא לא שמע את צעקות חבריו וחשב עצמו למשהו אחר.

לכן האדם צריך להתעורר באמת, שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים, ולחיות את זה רגע רגע ולחשוב על זה רגע רגע, ולהתפלל: השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה.