מצות עשה מן התורה לשמוע תרועת השופר ביום ראש השנה, שנאמר "יום תרועה יהיה לכם". ואסור לדבר בין התקיעות, וכל שכן בזמן התקיעות עצמם, ומשעה שבירך "לשמוע קול שופר" (או שיצא ידי חובת הברכה מפי השליח ציבור), לא יוציא הגה מפיו עד שישמע את התקיעות.
נחלקו רבותינו גדולי הפוסקים אם יש לומר וידוי בין התקיעות, (כפי שמודפס בהרבה מחזורים), או שאסור לומר וידוי בין התקיעות.
ולדעת מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל (הכ"מ), אסור לומר וידוי בין התקיעות, ואף מי שנהג כן, לומר וידוי בין התקיעות, צריך לבטל מנהגו, משום שנכנס בזה לחשש ברכה לבטלה, ולספק אם חייב לחזור שוב ולברך על התקיעות. ומכל מקום, אם רוצה להרהר את מילות הוידוי בליבו בלבד, רשאי לעשות כן בין התקיעות, אבל בשעת התקיעות עצמם ידום ויקשיב היטב לקול השופר.
נשים פטורות ממצות שופר, שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצוות עשה שהזמן גרמן נשים פטורות, כמו שביארנו בכמה הזדמנויות. ומכל מקום נהגו הנשים להחמיר על עצמן ולבוא לבית הכנסת לשמוע תקיעת שופר. ואשה שלא היה באפשרותה לבוא לבית הכנסת, יכולה לשמוע תקיעת שופר בבית, (או בבית הכנסת בשעות הצהריים כפי שמקובל בכמה מקומות). ואין לברך על תקיעת שופר כשתוקע עבור נשים, משום שנשים אינם מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא. ויש נשים מעדות אשכנז שנוהגות לברך לעצמן על תקיעת שופר, ויש להן על מה שיסמוכו. ומכל מקום אין לתוקע עצמו לברך עבור נשים גם למנהג זה.
כל היום כשר למצות שופר, מהנץ החמה ועד לשקיעתה, ולכן הבא לתקוע בשופר עבור הנשים, רשאי לתקוע כל היום כולו עד שקיעת החמה.
