תיקון חצות

תִּקוּן חֲצוֹת

א. כל יהודי חייב להיות מיצר ודואג על חרבן בית המקדש ועל שריפת תורתנו הקדושה, ועל שנמסרו סודות התורה הקדושה לחיצונים, ועל הריגת הצדיקים וביזויים. ובתיקון חצות יש התעוררות בדברים אלו ויותר מכך, ואף על פי שאינו יודע הכוונות אשר צריך לכוין על פי הסוד, בעת אמירת התיקון חצות יקפיד בזה והקב"ה מצרף דברים יחד.

ב. ראוי לכל ירא שמים שיהא מצר ודואג על חורבן ביהמ"ק (שו"ע או"ח סי' א). ורבנו ה"כף החיים" (שם, ס"ק כו, וכן הוא ב"מחזיק ברכה" שם, סק"ג) כתב, ומ"מ אם מוריד דמעות בתפילתו היא מתקבלת ביותר.

ג. כל מי שיראת ה' נוגעת בלבו, יתגבר כארי לעשות רצון אבינו שבשמים, ולזבוח את יצרו הרע ולהכניעו ולהשפיל רוחו, כמו שמובא (תהלים נא, יט) "זבחי אלהים רוח נשברה", וכבר האריך בזוהר הקדוש (בשלח נז.) בשבחו של המעורר עצמו לקום בחצות הלילה לעסוק בתורה כי היא עמוד גדול לעבודת השם, ומועיל הרבה ליראה וענוה והשגת רוח הקודש, ואפילו בקיץ צריך לקום גם כן בחצי הלילה כמבואר בזוהר, והוא אחר ששה שעות הן בקיץ והן בחורף, והוא סוד שתין נשמין (סוכה כו: וזוהר ויגש רז.) שהששה שעות הם כנגד ו' קצוות סוד זעיר אנפין, שהוא בסוד הדרומיטא סוד השינה (עיין בקול יעקב – סדר תיקון חצות).

ד. מובא ב"שולחן הטהור" להרב הקדוש מקאמרנא זצוק"ל (סי' א', זר זהב ס"ק א), קבלה בידנו, שכל ישראל שיש בו נשמה כשרה מתעורר בחצות ממש.

ה. ידע האדם שגדולי עם ישראל כשהיו מפסידים באונס לילה אחד מתיקון חצות היו קונסים עצמם בממון ליתן צדקה, או בלא לאכול בשר ויין באותם ימים כקנס.

ו. ידועים דברי הזוהר הקדוש (לך לך, צב:) דאמר רבי אבא לבעל הבית שלו, לפי שאני נוהג לקום בחצות לילה ממש, לכן אני צריך תרנגול שיעיר אותי משנתי, ואמר לו בעל הבית אינך צריך תרנגול להעיר אותך, כי יש לי סימן בביתי מתי הוא חצות ממש, כי משקל זה שלפני מטתי אני ממלא מים בתחילת הלילה, והוא מטפטף טיפה טיפה דרך נקב דק שבו. ובחצות הלילה ממש מתרוקנים כל המים מן הכלי, ומתגלגל ויורד זה הכלי הדבוק במשקל ונוהם ועושה רעש, ואז נשמע קול הרעש בכל הבית ומעורר את בני הבית משנתם, ואז הוא זמן חצות לילה ממש, וזקן אחד היה לי שהיה קם בכל חצות לילה ועסק בתורה, ולכן עשה תחבולה זו כדי שיתעורר משנתו (על פי דברי המתוק מדבש).

ז. רבנו אליעזר פאפו זצוק"ל מביא ב"חסד לאלפים" (או"ח, סי' א ס"ו) וז"ל, ראוי לכל ירא שמים שיהא מצר ודואג על חרבן ביהמ"ק. ענין הצער הוא על מה שעבר, ודאגה על אריכות הגלות, שכל דור שלא נבנה בהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו, וזה ראוי לכל אדם אלא שלא יוכל לקיים זאת כי אם מי שהוא ירא שמים, שכאשר ירצה להתעורר לדאוג ולהצטער, יהמו מעיו לו ויצטער צער בנפש, משום דאע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי צער השמים, ואזניו תשמענה קול ברמה נהי בכי תמרורים רחל מבכה, אי אפשר שלא יצטער. אבל האיש אשר אין יראת אלהים לנגד עיניו עוונותיו מבדילים בינו לבין אבינו שבשמים ורוצה להצטער ולהתעורר בבכי כדת מה לעשות, אך מה יעשה כאשר לבו לא יחיל בקרבו, עכ"פ כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו את אשר בכחו לעשות יעשה יתן את קולו בבכי וקול יללה, כי ה' שומע קול בכית עמו ישראל ברחמים.

ח. כתב ה"ראשית חכמה" (שער הקדושה פ"ז), בקומו בחצות ראוי שיצטער צער השכינה ויבכה ויקונן על בית המקדש החרב ועל שמו המחולל. ומובא ברבותינו וז"ל, צריך להוריד דמעה מאין הפוגות על בנין ירושלים והחזרת קרן דוד, כי הוא תכלית שלימות אנושי, ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד למה לנו חיים.

ט. מובא בשער הכוונות (דרושי הלילה, דרוש תיקון חצות דף נד ע"ד) וז"ל, וצריך להזדרז בכל יכולתו לקום בחצות לילה ממש. ועיין ברש"ש שכתב הטעם, כי אם יעבור חצות והוא ישן אז הוא טעים טעמא דמותא ומתדבק ומתקשר ברזא דמותא ושליט עליה סטרא דרוח מסאבא כי הוא יורד בחצי הרע דקליפת נוגה כי השינה בחצות הראשונה של הלילה היא בבחינת חצי העליון דטוב דקליפת נוגה וכו', ולא טעים טעמא דמותא והוא חי כנזכר בזוהר הקדוש (פרשת ויגש דף רז.). ואפילו ישן אחר חצות אחר שיאמר הברכות ותיקון חצות אין בכך כלום ולא שליט עליה רוח מסאבא ולא טעים עוד טעמא דמותא אחר שנתעורר בחצות, והמשיך המוחין לז"א על ידי הברכות כי סכנת האחיזה והשליטה של הקליפות הוא על מי שהיה ישן מקודם חצות ועבר עליו חצות ולא נתעורר אז שולטים עליו הקליפות אבל הישן אחר חצות אין להם שליטה עוד עליו עכ"ל.

י. כתב רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל ("שער הכוונות" סוף דרוש ו מדרושי הלילה דף נד ע"ד) וז"ל, ותזהר מאוד שלא תתבטל מזה אפילו לילה אחת כי הוא ענין רב התועלת. וב"כתר שם טוב" (סוף ח"א כה ע"ב) כתב, יהיה זהיר מאוד לקום תמיד בחצות הלילה, ואם אינו קם שלא מחמת אונס הוא בנידוי למעלה, וכן הוא בצוואת הריב"ש בתחילת הספר.

יא. יקפיד בעל תשובה לקום בחצות הלילה לסדר תיקון חצות, ו"בכף החיים" פלאג'י (סי' ג, ח) כתב, קימת חצות הוא סיוע גדול לבעל תשובה, לכן צריך כל בעל תשובה להתנודד שינה מעיניו ובזה משבר הקליפה הקשה, ואם כן ראוי הוא לכל בעל תשובה הקם בלילה לעסוק בתורה בטרם כל יתודה ויבכה על כל עונותיו, ואחר כך יסייעוהו מן השמים, והטעם שמשבר הקליפה הקשה הוא, כי הקליפה הקשה מכל הקליפות הוא המיתה, והשינה אחד מששים מהמיתה, וכיון שנודד שינה מעיניו נמצא הקליפה משתברת מאיליו. ולפי זה שמשברת הקליפה על ידי עסק התורה בחצות הלילה, הנה עלה בידינו כטעם לצ"ד דהלומד בלילה אינו שוכח, כי ידוע כי השכחה באה מצד הקליפה והסטרא אחרא, כאומרם זכרונם לברכה, וכיון דבא עד משב"ר להקליפה, בדין הוא דתלמודו יתקיים בידו וזכרו תורת משה עכ"ל.

יב. מובא בזוהר הקדוש (ויקרא יג., תרגום), בוא וראה בשעה שאדם קם בחצות הלילה לעסוק בתורה, הקב"ה מקשיב לו כמו שבארוה "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני" (שיר השירים ח, יג). וכל אותם אוכלוסין של מעלה, וכל בעלי התשבחות המזמרים לרבונם, כולם שוקטים בשביל התשבחות של אותם העוסקים בתורה, ומכריזים ואומרים: (תהלים קלד, א) "הנה ברכו את ה' כל עבדי ה'" – אתם (העוסקים בתורה) ברכו את ה', אתם שבחו למלך הקדוש, אתם העטירו את המלך. והאילת ההיא מתעטרת באדם ההוא, וקמה לפני המלך ואומרת: ראה באיזה בן באתי לפניך, באיזה בן נתעוררתי אליך, ומי הם שהשבח כולו שלהם לפני המלך? וחוזר ואומר, "העומדים בבית ה' בלילות" אלו נקראים "עבדי ה'", אלו ראויים לברך את המלך, וברכתם ברכה, זהו שכתוב (שם, ב) "שאו ידיכם קודש וברכו את ה'" וגו', אתם ראויים שהמלך הקדוש יתברך על ידכם, והברכה שעל ידיכם, ברכה היא ע"כ.

יג. עוד מובא בזוהר הקדוש (שם כא:, תרגום), כשנחלק הלילה הכרוז עומד ומכריז: אשרי חלקו של מי שמקיץ משנתו בזמן ההוא ועוסק בתורה, וכל מי שקם בזמן ההוא, נקרא חברו של הקב"ה וכנסת ישראל, ודברי התשבחות שלהם באים ושורים בחיק המלך, אז מצווה המלך לכתוב כל אלו הדברים, ובספר כתובים כל אלו בני היכלו (הקמים בלילה), וחוט של חסד נמשך עליהם (ביום), שמהחוט ההוא מתעטר האדם בעטרת המלך, ומתיראים ממנו עליונים ותחתונים, והוא נכנס בכל שערי המלך ואין מי שימחה בידו, ואפילו בזמן שבעלי הדין עומדים לדון את העולם, אין דנים עליו דין, משום שהרי נרשם ברושם של המלך שנודע שהוא מהיכל המלך, ומשום זה אינם דנים עליו דין, אשרי חלקם של הצדיקים שמשתדלים בתורה, וכל שכן בזמן שהמלך תאב לדברי תורה ע"כ.

יד. מובא בגמרא (ברכות ג:) על דוד המלך שמעולם לא עבר עליו חצות לילה בשינה, ורש"י שם פירש, שקודם לכן היה עומד.

טו. יש בכח הקימה בחצות (לאמירת תיקון חצות): א. כדי להכניע עין הרע ולהגביר עין טובה על האדם. ב. למתק הדינים. ג. סגולה גדולה לפרנסה, ונרמז בפסוק (משלי לא, ה) "ותקם בעוד לילה – ותתן טרף לביתה". ד. לתקן מדת היסוד. ה. מועיל למחשבותיו שיהיו טהורות. ו. תיקון על הנאות אסורות שנהנה בחייו. ז. לתקן את האפיקורסות שיש בראשו. ח. בניו לא ימותו בחייו ח"ו.

טז. רבנו בעל "הפלא יועץ" זצוק"ל (אבלות) כתב, לא המעשה הוא העיקר, רק צריך להיות עין במר בוכה ולב נשבר ונדכה, כאבל אם קודר יאנח בשברון מתנים על צער השמים. ובשער הכוונות (דרושי הלילה דרוש תיקון חצות דף נח ע"ב) כתב, גם תכוף ראשך ותחבק פניך בקרקע ממש, ותכוין בזה על שריפת התורה שנעשית אפר, וגם תכוין למה שנתבאר אצלנו בשער רוה"ק, איך מיום שנחרב בית המקדש ונשרפה התורה נמסרו סודותיה ורזיה לחיצונים, וזה נקרא גלות התורה בעו"ה עכ"ל.

יז. רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל סידר סדר תיקון חצות הכולל תיקון רחל ותיקון לאה לאמרם בחצות הלילה והם מזמורים ופסוקים על חרבן בית המקדש ועל גלות השכינה.

יח. החיוב לקום בחצות ולבכות על החרבן מוטל על כל אדם בכל מקום ובכל זמן, בין לבחור ובין לזקן, ובין לתלמיד חכם ובין להמון העם, בין בארץ ישראל ובין בחו"ל, בין בקיץ ובין בחורף, ובפרט בדורנו ראוי להזהר בזה יותר.

יט. יש שנהגו לומר סדר תיקון חצות רק בארץ ישראל ולא בחו"ל, אך אבותי ורבותי הקפידו לומר סדר תיקון חצות גם בחו"ל.

כ. מי שאין באפשרותו לומר בכל לילה תיקון חצות, יקפיד ביותר לאומרו לפחות לילה בשבוע בליל שישי, ויחזקו מנהג זה בכל קהילות שובה ישראל ברוב עם לומר התיקון חצות בליל שישי, וכן נהג רבנו החתם סופר לומר תיקון חצות בחבורה כל ליל שישי (מובא ב"שער יוסף" על דרשות חתם סופר). ומי שאין ביכולתו לומר סדר תיקון חצות מחמת אונס, יאמר מזמור "על נהרות בבל".

כא. מובא בשער הכוונות (ענין שינוי התפילה דף ס ע"ב) וז"ל, במוצאי שבת קודם חצות לילה אסור להתאבל ולבכות על החרבן, שלא כאותם שנוהגים הפוך מזה לומר קינות אחר תפילת ערבית במוצאי שבת, ונותנים טעם לדבריהם מפני שאז נחרב בית המקדש בעת מוצאי שבת כנודע, אבל דע לך כי הוא אסור לפי שקדושת שבת נמשכת כל הלילה ההוא וכו', וראיה לזה ענין סעודה ד' וכו', ואפילו בבחינת תוספת נשמה יש המשך קדושה בלילה זה.

כב. אבל לאחר חצות הלילה (במוצאי שבת) יאריך בתיקון חצות יותר מבכל לילה, וידועים דברי ה"ראשית חכמה" בתוצאות חיים וז"ל, והסברא נותנת שבליל יום ראשון אחר חצות יאריך בקינות כיון שבאותו היום נחרב מקום מנוחתה, וכ"כ בספר "אור צדיקים" (למהר"ם פאפירש) וז"ל, במוצאי שבת יש להאריך בבכיה יותר משאר הלילות, כי ביום ראשון חרב בית המקדש תוב"ב. ורבנו האר"י הקדוש זצוק"ל לא היה מאריך במוצאי שבת בתיקון חצות, אך אבותי הקדושים ורבותי זצוק"ל האריכו במוצש"ק.

כג. אם מסתפק האם ללמוד תורה או לומר סדר תיקון חצות, יאמר תיקון חצות שמעלתו רמה ביותר (בא"ח וישלח, ט).

כד. כשאומר סדר תיקון חצות בביתו יעשה בצנעה ולא יספר לאחרים על דבר זה.

כה. הנשים לא תאמרנה תיקון חצות (בן איש חי, וישלח ו, וכן רב פעלים ח"א סוד ישרים סי' ט), וטוב שאשה תאמר אחרי חצות המזמור "על נהרות בבל".
יאמר מזמור "בבוא אליו" כולו בבכיה ותחינה ובקשה, ורבנו האר"י הקדוש כתב בשער הכוונות (שם, נח ע"ב) צריך שתבכה בכל לילה על עוונותיך, ותבקש מחילה מלפניו יתברך, ולכן אחר שתאמר מזמור הללויה וכו', תאמר מזמור של "בבוא אליו" כולו בבכיה ותחינה בבקשה.