במקרא
נאמר בעשיית המשכן "…ועורות אילים מאדמים ועורות תחשים ועצי שיטים" (שמות כ"ה, ה'), וכן "ועשית מכסה לאהל עורות אילים מאדמים ומכסה עורות תחשים מלמעלה" (שמות כ"ו, י"ד). מהו התחש המוזכר במקרא? האם זה חיה או סוג של עור מעובד?
בתלמוד
בתלמוד הבבלי דנים חכמים מהו תחש. רבי אלעא בשם רבי שמעון בן לקיש אמר שרבי מאיר היה אומר שתחש היה בימי משה רבינו ע"ה והייתה בריה בפני עצמה, וחכמים דנו האם היא נחשבת חיה או בהמה. חיה זו, אומר רבי מאיר, היתה לה קרן אחת במצחה, ונזדמנה למשה במדבר לעשיית המשכן ונגנזה לאחר מכן.
רבי יהודה עוד מסביר יותר את תאורה של חיה זו. אומר רבי יהודה שחיה זו הייתה גדולה והיתה לה קרן אחת במצחה וששה גוונים בעורה (הייתה צבעונית – בשונה משאר החיות והבהמות), וממנה עשו יריעות.
רבי נחמיה מוסיף ואומר שהיא נוצרה בשביל המשכן, בזמן המשכן, ולאחר מכן נגנזה, והיא הייתה מעשה נסים.
בתלמוד הירושלמי גם כן מובאת חיה זו בשם חכמים בשמו של רבי מאיר מבבל, והם דנים בעוד שמות שהיה לה – קרש, אלטינון, גלטינון, טיינין, גלקטינין, וכן – חד-קרן.
בירושלמי מוזכר גם בשם רבי יהודא ורבי נחמיה (לא מבבל אלא מארץ ישראל) כי הם סוברים שתחש הוא מן עור צבוע ולא חיה ממש.
לסיכום
התחש המוזכר במקרא כמו שאנו רואים, על פי דעת רוב החכמים, הייתה זו מין חיה בעלת קרן אחת. והיו שהוסיפו שהייתה ססגונית ומיוחדת ונוצרה לשם המשכן דווקא. אז כן יש דבר כזה חד קרן צבעוני…!
