לאחי ורעי האהובים והחביבים ה' עליהם יחיו.
הנה, אחת מן המצוות החשובות אשר עושים בערב פסח זה שרפת חמץ, ורבו הפירושים והדיקדוקים על מצוה גדולה זו.
וחשבנו בדעתנו להתעמק ולהבין מה עומק מצוה זו ומה היא מסמלת לנו כנגד אברי האדם, שהרי ידוע שכל מצוה מהתורה היא כנגד אבר אחר מגוף האדם, ועל ידי קיום המצוה המסויימת מכניעים את היצר הרע של האבר המסויים ונותנים לו חיות של קדושה וכח לנצח את היצר הרע. ואם כן, מצות שרפת חמץ כנגד איזה אבר היא?
ואפשר לבאר ולומר, הנה מוצאים אנו באיסור חמץ שתי סוגי חמץ שאסרה תורה: "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך” (שמות יג, ז) – חמץ ושאור. וצריך להבין מה רומז לנו חמץ ומה רומז לנו שאור?
ואפשר לבאר ולאמר על פי דברי רבותינו המקובלים, שחמץ רומז למידת הגאווה, משום שהוא תופח ועולה – וזה הגאוותן שמכל דבר קטן ביותר תופח ועולה בגאוותו. ושאור מסמן את המרירות שיש לאדם, אחרי משברים או התמודדויות קשות בחיים נכנס האדם להתמרמרות – מדוע קרה לי הדבר הקשה הזה, מדוע נענשתי, מדוע הצטערתי – וזה השאור.
ועפ"י זה יובן, חמץ מסמן גאווה ושאור מסמן מרירות וביעור החמץ על ידי שרפה מתקנת את שני המידות הקשות והמרות האלו – גאוה ומרירות.
ולכן התורה אסרה חמץ ושאור, משום שכשיצאו ישראל ממצרים – מעבדות, זכו לעושר ולבני חורין, והיה אפשר שיכנס בליבם גאווה, לכן ניתנה לנו מצות שרפת חמץ – לשרוף את הגאוה. כמו כן, אחרי כמה ימים שיצאו ישראל ממצרים, התחיל המרירות בליבותם – למה היינו צריכים לעבור את כל הצער שעברנו בארץ מצרים 210 שנים – וזה ביאור של שאור ששורשו זה מרירות.
והנה בשרפת חמץ ישרוף האדם את גאוותו ואת מרירותו. כולנו נלחמים מלחמה קשה עם יצר הגאווה ועם יצר המרירות, שתי יצרים הללו פוגשים אותנו בכל יום – או גאוה או מרירות, ומחוייבים אנו לשאוב כוחות ולחזק את נפשנו בשני ההתמודדויות הללו.
ישתדלו אחי ורעי להתפלל בעדי ובעד ביתי ובעד קהילתנו הקדושה "שובה ישראל”, ונזכה לראות בטוב ה' כל הימים.
וראה בנים לבניך שלום על ישראל.
