דבר תורה אשר קידש כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א ליום ראשון ל' ניסן התשע"ו
"ויאמר ה' אל משה אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו".
רש"י פירש אמור אל הכהנים (יבמות פרק ה) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים.
ומובא בספר הקדוש נועם אלימלך, יש לומר כוונת רש"י להזהיר גדולים דהיינו צדיקים גדולים על הקטנים, רוצה לומר על עברות קטנות שאדם דש בעקביו ע"כ.
ואפשר להוסיף ולדקדק ולומר, הפירוש להזהיר גדולים על הקטנים. הנה יש לאדם בחייו שני זמנים, יש זמנים שאדם בגדלות הדעת, יש זמנים שאדם בקטנות הדעת. כאשר אדם בגדלות הדעת אלו ימים כמו ראש השנה ויום הכיפורים וזמנים מיוחדים, האדם מרגיש קרוב להקב"ה ויש לו גדלות המוחין, ואז קרוב הוא להקב"ה ומרגיש מרומם מאוד.
אך יש זמנים שהם זמנים אחרים, זמנים של קטנות הדעת זמנים של קטנות המוחין, וזמנים שאדם מרגיש את עצמו רחוק מהקב"ה ומנותק מהקב"ה, והתורה הקדושה באה ומזהירה ואומרת להזהיר גדולים על הקטנים, שמתי שאדם נמצא בגדלות הדעת וברוממות יזכור את הזמנים שהוא נמצא בקטנות המוחין ונמצא בירידה גדולה, שבאותם זמנים שנמצא בירידה גדולה יחזק את עצמו בזמנים הגדולים לזמנים הקטנים.
ואיך יחזק את עצמו בזמנים הגדולים לזמנים הקטנים?
ידוע מעשה בבעל שם טוב, שבאחד הזמנים היה לבעל שם טוב ירידה גדולה ביותר, ועד כמה הירידה שלו הייתה גדולה עד שהיה צריך בשביל לחזור לגדלות המוחין לא ללמוד או להתקדש בעבודת ה' גדולה, אלא לשנן ולומר א' ב' ג' והיה חוזר על האותיות בכדי לחזור למעלתו הגדולה שהיה בה.
אבל איך האדם חוזר למעלתו הגדולה כשנמצא בקטנות המוחין? להזהיר גדולים על הקטנים, מתי שישנן ויחזור בדעתו בכל הזמנים את הסיפורים איך הוא היה חזק בראש השנה, איך הוא היה קרוב להקב"ה ביום הכיפורים, איך היה קרוב להקב"ה ברגעים מיוחדים שהייתה לו דבקות בהקב"ה, מתי שהוא יזהיר יחזור על הזמנים הגדולים, בזמן שהוא נמצא בקטנות המוחין אז הוא יוכל להתחזק ולהדבק שוב בהקב"ה.
וזה מה שכתוב "למען תספר באזני בנך ובן בנך וגו' וידעתם כי אני ה" (פרשת בא) מתי שאדם חוזר ומספר על הזמן שהוא היה קרוב להקב"ה, וחוזר על הזמן שהוא היה דבק בהקב"ה, אז וידעתם כי אני ה' אז הוא חוזר לגדלות המוחין, ויודע את המעלה הגדולה של הקב"ה.
וזה מה שמובא בנועם אלימלך דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב, אותו לב שפעם יצא ממנו גדלות המוחין, מתי שחוזר ומספר על גדלות המוחין חוזר אל הלב, זה חוזר עוד פעם ומעורר את הלב, ומרומם את הלב למדרגות גבוהות ולמדרגות גדולות ביותר.
וזה מה שמצאנו אצל יוסף הצדיק, הגמרא במסכת (סוטה לו) "ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו" (בראשית לט) אמר רבי יוחנן מלמד ששניהם לדבר עבירה נתכוונו, לבוא הבייתה לעשות מלאכתו רב ושמואל חד אמר לעשות מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו נכנס, ובאותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראת לו בחלון, אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני האפוד ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב "ורועה זונות יאבד הון" (משלי כט).
והנה גם יוסף הצדיק היה בקטנות המוחין, כמעט איבד את כל עולמו, אבל ברגע שנזכר בזמן של גדלות המוחין ניצל מליפול ולחטוא בחטא קשה ביותר.
וזהו "ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא יטמא בעמיו" אמור ואמרת, להזכיר ברגעים הקשים את הרגעים הגבוהים והגדולים, וזוהי סגולה בדוקה להינצל מירידות ומכל הדברים והחולאים הקשים המתרגשים לבוא על האדם.
