ידוע המשל הקדמון במלך החיות, האריה, אשר תש כוחו ונחלש וכוחו לא עמד עימו לרוץ לצוד חיות ולהשביע את עצמו, לכן החליט האריה לילך בדרך קלה וכך בכל יום היה עומד במרכז היער וקורא לכבשה להריח את פיו, הכבשה הכניסה את ראשה לפי האריה והריחה ריח של רעב בפיו ועמדה ואמרה: אני מריחה ריח של רעב. מיד עמד האריה בכעס וצעק ואמר: פגעת במלך דינך למיתה וכך השביע את רעבו. וכך בכל יום עשה האריה עד אשר הבינו הכבשים את מעשיו וכאשר הביאו כבשה חדשה, אחרי כמה ימים, עמדה הכבשה ואמרה: אני מריחה ריח טוב מאוד בפיו של האריה, כעס האריה ואמר: איך את משקרת למלך החיות, לא אכלתי ימים רבים ואין מציאות שיהיה ריח טוב וגם אותה טרף האריה. דרכיו של האריה התפרסמו בכל היער וכל הכבשים והחיות פחדו וברחו, האריה היה משוטט ביער רעב ומיואש עד אשר פגש את השועל, בא האריה ושאל אותו: תריח את פי מה אתה מריח, ענה השועל ואמר: אני מקורר ואיני מריח מאומה לא ריח טוב ולא ריח רע וכך ניצל השועל.
יש זמנים שהחכמה הגדולה של האדם לא להריח את הרע ולא את הטוב עד אשר הקב"ה מוציא את האמת לאור.
