הנה מתקרבים אנו ובאים לשבת קודש, אשר שבת זו קראו לה חכמינו "שבת הגדול". ושאלו ודרשו מדוע שמה "שבת הגדול”, ואמרו שהיא נקראת על שם הנס הגדול אשר נעשה בשבת זו.
וקשה, איזה נס גדול נעשה בשבת זו? מובא בטור (אורח חיים סימן ת"ל): שבת שלפני הפסח קוראין אותו שבת הגדול, והטעם לפי שנעשה בו נס גדול וכו' ציוה הקב"ה את ישראל שיקחו כל אחד שה לפסח ויקשרו אותו לכרעי המיטה, ושאלום המצריים – למה זה לכם, והשיבו – לשחטו לשם פסח במצוות ה' עלינו. והיו שיניהם קהות על ששוחטין את אלוהיהם ולא היו רשאין לומר להם דבר, ועל שם אותו הנס קוראין אותו שבת הגדול.
והנה קשה לנו מאוד, מדוע על דבר זה מקדשים שבת לדורי דורות ומכתירים אותה כשבת הגדול – השבת המיוחדת מכל שבתות השנה, על נס אחד שקשרו את אלוהי מצרים למיטתם נהיה זיכרון כל כך גדול לדורי דורות?
ואפשר לבאר ולומר יסוד גדול ביותר, הנה הרבה אנשים מקיימים הרבה מצוות, אך צריך לדעת, בכדי שמצוה תהיה מושלמת ותעלה להיות נחת רוח להקב"ה, חייבת להיות מושלמת גם בחיצוניות וגם בפנימיות של האדם. והרבה אנשים מקיימים מצוה בחיצוניות, אך הפנימיות אינה שווה עם החיצוניות. בכדי שהכל יהיה מושלם צריך הכנעת הלב, שיעבוד השכל, התגברות על התאווה, על הרצונות ושבירת המידות. ובכדי להשיג את כל הדברים הפנימיים האלו צריכים עבודה חזקה ביותר, ודבר זה אי אפשר להשיג ברגע אחד.
וכמו שמצאנו ברבי עקיבא לפני שלקחו אותו להריגה. אמרו לו תלמידיו: רבנו כך נראה אותך, אמר להם רבי עקיבא: כל חיי חיכיתי לרגע זה. פה רבי עקיבא מלמד אותנו שכל חייו עבד על עצמו, על הפנימיות שלו.
והנה בני ישראל בארץ מצרים היו בשפל גדול מאוד, הגיעו למ"ט שערי טומאה, והמצב הפנימי שלהם היה רע מאוד, ופה בשבת הגדול נעשה שינוי עצום ונס גדול מאוד, ברגע שלקחו את השה וקשרו אותו לכרעי המיטה וקיימו את דברי ה': "משכו וקחו לכם שה” (שמות יב, כא), ברגע אחד שיעבדו את כל רצונם, את ליבם, את נפשם לעבודת ה', בלי הכנה של שנים, בלי בנייה רגילה של נפשם, אלא ברגע אחד השיגו שפיהם וליבם היו שווים ונהיו כלי קיבול לצאת ממצרים ולקבל את מלכות ה'.
ולכן הכח של הנס שנעשה בשבת זו, הוא לדלג ולפסוח על הסדר הרגיל בהכנת הלב. זה היה כח עצום, והוא נשאר לדורי דורות חקוק בעם ישראל, לדלג את הבנייה, וברגע אפשר לפסוח לטהרת הלב.
ועל פי זה ומכח זה יובן הגמרא במסכת קידושין (מ"ט): הרי את מקודשת לי על מנת שאני צדיק – אפילו (הוא) רשע גמור מקודשת. וקשה, הרי יודעים שאדם זה רשע, איך מקודשת? אלא משבת הגדול ניתן כח ברגע אחד לדלג על כל מסכי הנפש ולהגיע לתיקון השלם ולשלמות.
וכן כל המעשים ברבי אלעזר בן דורדיא (מסכת עבודה זרה י"ז.) שכל חייו חטא וכו' וברגע אחד בכה ויצאה נשמתו, יצאה בת קול ואמרה – רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי עולם הבא. וזה כח משבת הגדול.
ולכן כל יהודי חייב לדעת לנצל את שבת הגדול, לחשוב ולהתבונן בכח הנס שניתן לנו, לחדד זה בנפשו ולהשתדל לתקן מהר נפשו.
