אחי ורעי, אהובי וידידי היקרים, ה' עליהם יחיו.
פרשת השבוע, ויקהל, מתייחדת בענין מסויים, שיש בו בכדי ללמד ולהשליך על חיינו בשבוע זה.
בגמרא במסכת עירובין למדנו, כי דרך העברת התורה לעם ישראל מפי הקב"ה היתה באמצעות כמה שלבים. "משה למד מפי הגבורה, ואח"כ שנה לאהרן, ואח"כ נכנסו בני אהרן, ואחריהם זקנים ואח"כ כל העם". כלומר, משה למד מפי ה', אך הוא לא מסר את התורה מיד לעם ישראל, אלא מסרה קודם לאהרן, ואח"כ מוסרה לבניו של אהרן, אח"כ לזקנים – ורק אחרי כל אלו נכנסים עם ישראל ושומעים את דברי התורה מפי משה. כך היתה, כאמור, הדרך בו נמסרה התורה כולה לעם ישראל.
אלא שפרשתנו יוצאת מן הכלל בענין זה. הפרשה פותחת "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם", והיינו, כל העדה כולה יחד, ללא הבדלי מעמדות, ובשונה מכל הפעמים. בפרשתנו, כולם בדרגה אחת, עושים אזנם כאפרכסת, ושומעים – כאחד – מפי משה, את דברי התורה.
ידוע מפי קדמונים, כי ימי השבוע מושפעים כולם מכח השבת; שלשת הימים הראשונים מושפעים משבת הקודמת, ושלשת האחרונים מהשבת הבאה. היום בלילה (יום ג'), איפוא, מתחילה השפעתה של השבת הקרובה עלינו, שבת, אשר כאמור עומדת בסימן אחדות מלאה, ועמידה כעם אחד ובלב אחד. משכך, אחי ורעי, הבה נתחזק כולנו בימים אלו, בהסתכלות חיובית של האחד על רעהו, הסתכלות של "כולנו בני איש אחד נחנו", ללא הבדלים ומחיצות. כמה סמלי הוא, שבשבוע זה חל יומא דהילולא של הרב הקדוש רבי אלימלך מליז'ענסק זיע"א, אשר חיבר כידוע לכל את תפילת "אדרבה, תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם".
ודעו נא גם דעו, המאמצים גישה זו לחייהם בכלל, לבד מהשפע הגדול שמשפיעים הם על עצמם מבחינה רוחנית, הרי שהם גם מרוויחים רווח עצום לחייהם הפרטיים והאישיים: הדבר ידוע, בדוק ומנוסה – אדם המביט על העולם ועל זולתו בפחות חשדנות ועוינות, וביתר ביטחון, מאור פנים ופרגון, הרי הדבר משפיע על עצמו, וכך זוכה הוא לחשוף את השריונים והחסמים השונים בהם מקיף הוא את עצמו, וממילא מגלה את כוחותיו הפנימיים ויכולותיו האדירות אשר חננו הבורא. כולנו מלאים בהם ב"ה, אלא שחסמים שונים שמערימים אנו על עצמנו מונעים אותנו מלראותם, ומשום כך אין אנו מכירים באמת בערך עצמנו ויכולותינו.
אדם שמתנהג עם הזולת בפרגון ואהבה, משתמש כמה שפחות בחוש הביקרות ומפחית את מינון החשדנות, מגלה לפתע גם את יכולותיו וכוחותיו שלו עצמו, ומכיר באמת האמיתית החבויה בו. זו גם הדרך הבדוקה והבטוחה ביותר לשינוי מוחלט בדרכו של האדם, ופתיחת דלת בפני הזדמנויות חדשות, והכרת אפיקים חדשים ובטוחים, הן בגשמיות והן ברוחניות.
בנושא זה, חובה עלינו לחדד נקודה נוספת, והיא – ההבדל בין 'ידע' ל'ידיעות'. אדם הולך וחי בין אנשים, ונחשף לכמויות של ידע ואינפורמציה במגוון תחומים. אלא שאל לנו להתבלבל – זה לא נקרא 'ידע', אלו 'ידיעות', אינפורמציה. 'ידע' פירושו השגות ואבחנות אותם רכש האדם בכוחותיו הוא, באמצעות כישוריו ותכונותיו. דרך חיים ברורה ומרוממת תיתכן רק באמצעות שימוש ב'ידע', בתפיסות אישיות ופנימיות, ובהכרת אמיתות וערך האדם עצמו. מבחן אמיתי לדרך חיים – האם נוצרה היא מחמת 'ידע' פנימי ואמיתי, או שמא מחמת אוסף 'ידיעות' ששמענו כי מישהו רצה שכך נשמע – הוא, האם אנו נוהגים בקיצוניות.
שנים רבות תהינו, מה מביא אישים שונים לנקוט בדרך קיצונית, הן בנושאים דתיים, הן בנושאים פוליטיים או כל נושא שבעולם. מדוע לא לצעוד בדרך שפויה ונורמלית, תוך הבנה כי ישנן אולי עוד דרכים או גישות?
התשובה עמוקה מאד אך פשוטה: הקיצוני, אינו בטוח בדרכו שלו. הוא צועד בדרך, אלא שדרכו אינה חצובה מאמת פנימית ומתפיסה אמיתית של עצמו. משום כך, ובכדי לחפות על חוסר אמונתו ובטחונו בצדקת דרכו, הוא מקצין את דרכו, ובכך משמר ודוחק את עצמו ללכת בדרך המסויימת, אף כי בטחונו ואמונתו בה רעועים מאד. משום כך, הוא ישתיק כל ביקורת או השגה על דרכו, משום שאלו עלולות להסיט אותו בקלות מדרכו, כל זאת, כאמור, דוקא מחוסר אמונה ויציבות פנימית.
לעומתו, מי שדרכו ברורה לו, ואמונתו בהירה ואמיתית, אינו זקוק לאמצעים קיצוניים, והוא מתהלך בדרכו בנעימות ושפיות, והוא פנוי להבין כי תיתכן דרך שונה ונוספת, מבלי לפגוע מאומה בדרכו ואמונתו.
נתחזק איפוא, בשבוע זה דוקא, במידה זו של ראיה של כולם באופן שוה ומלא, מתוך פרגון ואהדה לכל יהודי באשר הוא, ונדע נאמנה כי דרך זו תביא לנו בכנפיה רק שלוה ואושר, חיים ושמחה עד העולם.
