תניא אמר רבי יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו הנביא זכור לטוב ושמר לי על הפתח והמתין לי עד שסיימתי להתפלל, לאחר שסיימתי תפילתי אמר לי: בני מה קול שמעת בחורבה זו? ואמרתי לו: שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגלתים לבין האומות ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום ג׳ פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשיות ועונים אמן יהא שמיה רבה מברך, הקב"ה אומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם. ( ברכות ג׳).
הנה גמרא זו יש בה מוסר ולימוד גדול אשר ביום זה י״ז בתמוז ובשאר הכ״א ימים עד יום ט׳ באב צריכים לשים יותר על ליבנו, הנה הקב״ה בצער גדול וכדברי הגמרא שישנו בשמים מקום ושמו מיסתרים והקב״ה בוכה שם על צער החורבן.
וננסה לצמצם בדעותינו כמה שאפשר על ידי משל ונמשל, אדם אשר אוהב את רבו שנמצא בצער כמה האדם מצטער כמה האדם מתפלל על צער רבו או צער אביו או צער אחד מקרוביו, כמה מתפלל האדם כמה מצטער האדם כמה קבלות האדם מקבל על עצמו להצלחת וישועת רבו או אוהביו, פה זה כפול ומכופל הקב״ה בצער הקב״ה מצטער בכל רגע ורגע, כמה צריך האדם לעשות בכדי שהגאולה תבוא במהרה.
ולכן, בימים האלו ישתדל האדם שכל בקשותיו ותפילותיו יהיו על הגאולה וירבה במצוות ובמעשים טובים ויכוון בליבו שכל אשר עושה יהיה לזכות קירוב הגאולה השלמה ואם כך ניכנס לימים אלו, ודאי שנראה ישועות וגאולה שלמה בקרוב.
