"ויביאו את המשכן אל משה" (שמות ל"ט-ל"ג).
וברש"י פירש: לפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים שאין כח באדם לזקפן ומשה העמידו, אמר משה לפני הקב"ה, איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו והוא נזקף וקם מאליו ( תנחומא י"א).
וצריך להבין, הרי כל הארבעים שנה, שבני ישראל היו במדבר היו מפרקים את המשכן בכל חניה וחניה שהיו עוצרים ולמה לא יכלו עכשיו להקימו, הרי בכל פעם היה בכוחם לבנות ולהקים, למה עכשיו לא יכלו לבנות ולהקים והיה צריך את משה שהוא יקים?
אלא אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, מובא בשולחן ערוך (אורח חיים קנ"ג- כ"א): אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה ע"כ. וכן פסק הרמ"א (קמ"ז- א'): ואין לעשות מפות לספר תורה מדברים ישנים שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט ע"כ. והקשה במגן אברהם ( ס'-ק"ה), דהרי הכיור נעשה מן המראות הצובעות שנשתמש בהם הדיוט (שמות ל"ח-ח'). ובאליה רבה הוסיף להקשות על כל מלאכת המשכן שנעשתה מכלי ישראל שנשתמשו בהם לחולין, כך בנזם וטבעת וכומז (ל"ה-כ"ב).
והנה, דבר זה קשה ביותר שכל בניית המשכן הייתה מהנזמים והתכשיטים והזהב של עם ישראל והרי השולחן ערוך פוסק להלכה שאסור להשתמש בדברים זרים, דברים שהשתמשו בהם הדיוטות, לדברים של קדושה ואיך בנו בדברים האלה את המשכן?
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, כתוב במשלי: "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי כ"ג-ו').
ומובא בשולחן ערוך (סימן רל"א), שכל מחשבת האדם ועשייתו צריכה להיות לשם שמים ולא להנאת עצמו, בין באכילה, בשתיה, בשינה, בין במשא ומתן, והכל אך ורק למען עשות בהם רצון בוראו יתברך שיהיה לו לב פנוי לעבודתו יתברך והמעשים אשר עושה יהיה תכלית כבוד שמים.
וכך דוד המלך אומר בתהילים: "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה", ( תהילים קל"ב-ב') דוד המלך אומר שהוא לא יתן שינה לעיניו רק אם השינה היא לשם שמים להקב"ה. וזה היסוד של האדם בחיים, שמתי שאוכל יאכל ויאמר שיהיה לי כח לעבוד את ה', מתי שנוסע לטיול יאמר שיהיה לי ריענון בנפש לקיים נחת להקב"ה, שבכל דבר שעושה יקשור את הקב"ה עם הדבר שעושה ואז גם בדברים של עולם הזה שמקיים ועושה, יקבל שכר ויקויים בו כמו שקיים את הדברים לשם שמים.
וכך בעשיית המשכן, כשבנו את המשכן אנשים תרמו את הכסף בצורה כזו, הצדיקים הגדולים נתנו לשם שמים בטהרת הלב, אנשים שכל החיים שלהם היה עם קשר להקב"ה וגם בזהב ובכסף שלהם היו קשורים להקב"ה, תרמו את המשכן, בזה עשו הדברים החשובים של המשכן, בדברים שאנשים עשו בלי כל כך טהרת הלב, הדברים האלה לא היו מושלמים לבניית המשכן, אם כך, מתי שגמרו לבנות את המשכן היה במשכן דברים שהיו כבדים, כי אם אדם נותן דבר לא בטוהר הלב ולא בקדושה, אז הדבר הוא כבד כובד גשמי אבל מתי שהכל בטהרת הלב ובקדושה הכל קל, כמו שיעקב אבינו הרים את האבן מעל פי הבאר, כי יעקב אבינו ראה את הכל בקדושה ובטהרה אז הכל קל.
אז הקרשים והדברים שאנשים תרמו בקדושה ובטהרה ובשלמות הלב היה קל אבל דברים שלא בטהרת הלב היו כבדים, לכן בפעם הראשונה לבנות את המשכן היה צריך את משה רבנו, שבקדושה שלו ובטהרה שלו, יכוון ויזכך במחשבה את כל האנשים שתרמו שהיה להם נקודה לא שלמה בלב. ולכן הבניה הראשונה של המשכן הייתה חייבת להיות על ידי משה רבנו ואחרי שמשה רבנו בנה את המשכן בפעם הראשונה, כבר יכלו, כל הפעמים האחרות, לבנות את המשכן בקלות, לפרק ולבנות, לפרק ולבנות, כי כבר משה הגיע בראש, בדעת ובמחשבה של כל מי שתרם לזכך ולטהר ולהביא את זה למדרגה גבוה ביותר.
ולכן לקחו את המשכן למשה, שמשה רבנו יקים אותו בפעם הראשונה ואחרי שמשה הקים כולם יכלו להיות שותפים במשכן.
