צריך לידע, ידיעה גדולה, שכאשר חס ושלום רע יורד לעולם, חייב הרע הזה להיתפס בדבר מסוים ולכן התפילה והבקשה מהקב"ה, שהרע לא ירד לעולם וזה אשר אומרים בימים הנוראים: "לעולם ה' דברך ניצב בשמים".
כי אם הרע יורד, יכול גם צדיק וטוב, להיתפס ברע הזה.
ועל פי זה יובן, מה שנאמר בפרשת השבוע פרשת עקב: "והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאך".
ועלתה בדעתנו קושיה: מהו ונתנם בכל שונאך? וכי לא די לנו בזה, שלא ישים את המחלות על ישראל? די לנו שנהיה בריאים ושלמים, מדוע ההבטחה היא שהמחלות והרע ילכו לשונאים, וכי נקמה אנו צריכים?! א-ל נקמות ה', אנו לא נבקש שום נקמה, ה' יעשה את אשר חפץ?! אלא, נבאר ונאמר יסוד גדול: כשמידת הדין והפורענות, שולטת בעולם אין היא שוקטת עד שבא הדין לידי מיצוי וכל זמן שלא נתמצה, הרי הוא עומד ומקטרג ותובע את התגשמותו בעולם. ולכן, הקב"ה ברוב רחמיו הגדולים, מחליף את מידת הדין מישראל ונותנה על אומות העולם ובזה, הוא משקיט את מידת הדין וממלא את תביעתה.
וזה אשר נאמר "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה".
מהו מעבירים? לא כתוב מבטלים אלא מעבירים, מה הפרוש מעבירים? אלא כדברנו, מידת הדין חייבת לבוא לידי מיצוי ותשובה ותפילה וצדקה, גורמים לה לעבור מהאיש הטוב אל הרע, מהיהודי אל הגוי, וזה אשר אמר רבי נחוניא בן הקניה: כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ וכל הפורק ממנו עול תורה, נותנין עליו עול מלכות ועול דדך ארץ.
וכך מצאנו אצל אברהם אבינו "וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחד נאחז בסבך בקרניו וילך אברהם ויקח את האיל ויעלהו לעולה תחת בנו". וצריך להקשות: מה כל ההתאמצות של אברהם אבינו להקריב איל, הרי הקב"ה אמר לו אל תשלח ידך אל הנער ואל תעשה לו מאומה? אלא, היה חייב משהו תמורת יצחק, מידת הדין עמדה ודרשה חלופה ולכן האיל, הוא החלופה ואברהם לא נחה דעתו עד אשר הקריב את החלופה והרגיע את מידת הדין. וכך מובא בילקוט: רבי אלעזר הלך לבית הכסא ומידת הדין הייתה מתוחה עליו ונחש היה בבית הכיסא להקישו ובא רומאי גוי ודרש מרבי אלעזר להיכנס לפניו, נתן לו רבי אלעזר. הנחש, אשר היה מכוון להקיש את רבי אלעזר, הקיש את הרומאי והרומאי מת. כשראה רבי אלעזר את הדבר הזה עמד ואמר: ואתן אדם תחתיך.
לכן, ידע האדם שכל קללה וכל קטרוג וכל רע אשר יורד לעולם, יכול להתפס אף בקרוביו ואף באוהביו, לכן פיו וליבו תמיד יבקש לרחמים ולחסדים ולא חס ושלום קיטרוגים ועונשים, משום שאין ביטחון ברע.
ועוד צריך לידע האדם, שלפעמים נכתב שירד הרע ומידת הדין, חייבת להיתפס באדם ועל ידי מצוות ומעשים טובים האדם ממתק מעונשים קשים, לדברים יותר קלים, כמו שאמר דוד המלך בתהילים "ארוממך ה' כי דיליתנו ולא שימחת אויבי לי" אומר דוד: אני מודה לך, משבח אותך, מהלל ומקלס, כי דיליתנו עשית אותי דל, עני, משום שזה תמורה, "ולא שימחת אויבי לי", ממות ומדברים יותר קשים.
כשמידת הדין יורדת היא חייבת להתפס באדם. טוב יותר שתתפס בממון, או בדברים פחות חשובים מן החיים. ויובן חז"ל אומרים: סנדקאות מעשירה, פירוש: מי שיושב סנדק זוכה לעשירות והנה כשנתבונן, כמה פעמים ישבו אנשים סנדק ולא התעשרו? היכן ההבטחה שסנדקאות מעשירה? אלא, באמת סנדקאות מעשירה אך לפעמים נגזר על האדם מוות או אסונות קשים לו ולבני ביתו והקב"ה, לוקח את העושר אשר כעת צריך להתעשר בזכות הסנדקאות ופודה את זה לחיי האדם.
וכך גם יובן עניין "עשר בכדי שתתעשר", הקב"ה נותן הבטחה, כל מי שיעשר את כספו יתעשר ופעם יחידה בתורה הקב"ה מבקש: "ובחנוני נא בזאת", והנה כמה אנשים עשרו ולא התעשרו והיכן הבטחת הקב"ה? אלא, וודאי כל מה שאמר הקב"ה, שריר, בריר וקיים, אך אסון חמור מזה, היה צריך לבוא עליהם והקב"ה פודה את מידת הדין מאסון חמור וקשה לממון.
לכן, יזהר האדם מכל קללה, מכל רע שלא ירד לעולם "לעולם ה' דברך ניצב בשמים" מידת הדין תישאר בשמים ולא תרד, משום שכשיורדת חייבת להיתפס במשהו.
יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה.
