הקב"ה משפיל ומרומם, מקים מעפר דל ומאשפות ירים אביון, כך בעת שהגיעה השעה היעודה, הרים הקב"ה את קרן יוסף הצדיק, והעלהו לגדולה בזכות פתרון חלום פרעה. וצריך להבין, הרי ליוסף לא היה מעמד וחשיבות בארץ מצרים, ואדרבא, היה מושלך ומושפל בבית הכלא, וגם בשעה ששר המשקים הזכירו לפני פרעה, אמר שהוא נער עברי עבד לשר הטבחים והרי הוא שוטה ועבד, ולכן, אינו ראוי למלוכה. ואם כן, איך העלה פרעה את יוסף לגדולה, עד שאמר שמבלעדיו לא ירים איש את ידו בכל ארץ מצרים והרכיבוהו במרכבת המשנה, וקראו לפניו אברך בכל ארץ מצרים?
ואמנם, יוסף פתר לפרעה את חלומו על הצד הטוב ביותר, אך כידוע, שפרעה היה רשע גדול ובעל מידות רעות ומגונות ביותר. ובפרט, היה נגוע במידת הגאווה ולא היה מוכן לשמוע לדעת אחרים ולתוכחתם, וא"כ איך כיבד את יוסף ואמר עליו שבחים כ"כ גדולים ומרובים, ונהג בענווה גמורה, היפך ממידת הגאוה שהיתה טבועה בו?!
שלמה המלך אמר בחכמתו "הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע", ואמרו חכמים במדרש, משל למי שנכנס לחנותו של בשם, אע"פ שלא מוכר ולוקח כלל, יצא, ריחו וריח בגדיו מבושם כל היום כולו. כלומר, שמי שנמצא בחברת החכמים השלמים אנשי המידות אשר שם שמים עליהם וכל מעשיהם באמת ואמונה, בהכרח אף הוא יהא דבק במעשיהם וילמד מדרכיהם, כאותו אדם שנכנס לחנות הבשמים, שאע"פ שלא קנה לעצמו בושם, בכל זאת, ממילא נקלט בו מן הריח הטוב שיש אצל הבשם.
והנה, בשעה שיוסף הובא ביתה פרעה, הרי ברגע אחד יצא מבור תחתיות, ממעמד בזוי ונחות, אל רום פסגת המעלה, למצב שבו כל חכמי וחרטומי ארץ מצרים ובראשם פרעה מצפים ומייחלים למוצא פיו, לפתרון החלום שסודו היה מסעיר את נפש פרעה, עד שכמעט הייתה מבקשת נפשו לצאת. ובאותו המעמד כולם ראו את חכמת יוסף ואיך רוח ה' בו, ושהיה יודע בשבעים לשון של כל אומה ואומה. ועם כל זאת, יוסף לא התגאה ולא רמו עיניו, וכשפרעה אמר לו "ואני שמעתי עליך לאמור תשמע חלום לפתור אותו", מיד ענה לו יוסף "בלעדי אלקים יענה את שלום פרעה", ולא נטל גדולה לעצמו לפאר ולרומם את מעמדו, אלא בענוות חן ובטוהר לשונו ענה ואמר שלאלוקים פתרונות ושהוא רק הצינור והכלי שדרכו אפשר להעביר את דבר ה'.
ובוודאי היה ליוסף הצדיק נסיון גדול מאוד בזה, שהרי השליכוהו לבור הכלא שתים עשרה שנים ולא היה לו גואל או קרוב בכל ארץ מצרים, ולא עוד, אלא שאמרו עליו שהוא עבד ובזוי, והיה בשפל המדרגה. וכעת בזמן שעמד לפני פרעה וכולם מצפים לאמרי פיו, הרי יש בידו את האפשרות לרומם את קרנו ולהשיב את כבודו שנלקח ממנו, וכעת יכל להראות לעין כל את חכמתו ותבונתו. לכן, מאותו המעמד והאווירה המיוחדת שהיתה באותו המעמד, הושפע גם פרעה הרשע, ואף בו דבק משהו מן הענווה הטהורה של יוסף הצדיק. ולכן, פרעה שיבח וקילס את יוסף ואף על פי שמעשה זה היה שלא כפי מידתו וכנגד כל אופיו וטבעו הגאה.
ומזה נלמד עד כמה גדולה ההשפעה של דבר קדושה ומקום קדוש על האדם, עד כדי כך שהאדם יכול להפוך את עצמו מן הקצה אל הקצה. ובימי החנוכה, יש סיעתא דשמיא מיוחדת לדעת למצוא את הדרך אשר בה ישכון אור ולקבל הארה משמים עם מי ראוי להתחבר ועם מי לא, מי הם בכלל החכמים שראוי לדבוק בהם ובחברתם, ומי הם הרשעים והכסילים שחייבים להישמר מחברתם ופגיעתם הרעה.
ובע"ה נזכה ללכת במסילות ישרים לאור המנורה הטהורה, היא התורה הקדושה.
