הגמרא במסכת שבת לא: "אמר רבא בשעה שמכניסים אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה, הבנת דבר מתוך דבר?".
והנה גמרא זאת תמוהה ביותר, איזה שאלה זאת, "הבנת דבר מתוך דבר"? מילא "נשאת ונתת באמונה, קבעת עיתים לתורה" מובן, אך איזה שאלה זאת הבנת דבר מתוך דבר, הרי דבר זה מתחלק בין אנשים וכוחות נפשם וכו' ואיך אפשר שזו השאלה מהשאלות הראשונות אשר שואלים את האדם אחרי מאה ועשרים? אלא פה לומדים יסוד גדול, הקב"ה חנן את האדם בכוח גדול ביותר של הבנה של דבר מתוך דבר וכוח זה טמון בנפש האדם. וישנם אנשים אשר מפתחים את החוש והכוח הזה יותר וישנם אנשים אשר פחות, אך כוח זה טמון, חבוי עמוק, וכל אדם באשר הוא צריך לחדד ולחזק את הכוח הזה.
וכך מצאנו פעמים רבות בתורה הקדושה אשר לומדים יסודות גדולים מהבנה של דבר מתוך דבר. וכך מביאה הגמרא במסכת סנהדרין ז: "דרש בר קפרא מהיכן יודעים ולומדים את דברי חז"ל: 'הוו מתונים בדין'? מהפסוק 'לא תעלו במעלות' וסמוך ליה 'ואלו המשפטים'". ופה לומדים דבר מתוך דבר. וכן מקומות רבים בתורתנו הקדושה. ולכן יחדד האדם בנפשו בכל עניין ועניין להבין דבר מתוך דבר, לדעת היכן להבין, היכן לא להבין, היכן לעמוד על שלו, היכן להרפות. וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר אשר איננו נשמע. ובהבנה של דבר מתוך דבר וסימנים מן השמים אשר מחברים את כל הסימנים יחד ולא רואים תמונה חלקית אלא תמונה מושלמת.
כפי שלמדנו מיתרו אשר נאמר "ויחד יתרו" ואפשר לדקדק: יתרו ראה את החלק הסופי של גאולת בני ישראל מארץ מצרים. וישמע יתרו: יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מלחמת עמלך, הוא ראה רק את החלק הזה וזו ראיה של גוי של כל אדם אשר אין שם ה' ויראת ה' מנת חלקו. אך כשבא למדבר ופגש את משה רבנו, משה רבנו חזר וסיפר ליתרו הכל מתחילת ירידת יעקב לארץ מצרים 320 שנים, איך הקב"ה הוריד שפע מרובה למצרים, רעב בעולם, איך כל העולם ירד למצרים לקנות אוכל והשאירו את כל רכושם בארץ מצרים, איך בני ישראל משתעבדים מצטערים מתענים בגזרות והשפלות קשים ביותר, איך הקב"ה מקשה את לב פרעה עשר מכות קשות וכו', עד אשר מגיעים לנקודה הנמוכה ביותר ומשם גואל הקב"ה את ישראל עד אשר מגיעים למעלה הגבוהה ביותר בקריעת ים סוף, "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי במראה מרכבה". וכן בהר סיני התגלות גלויה של הקב"ה על הר סיני.
זה הסיפור אשר סיפר משה ליתרו, השמועה ששמע יתרו הייתה שמועה חלקית שמועה של פרק אחד בסיפור ארוך של 320 שנים ואז "ויחד יתרו", אסף את כל הסיפורים וכל השמועות יחד ועשה מהכל מקשה אחת סיפור אחד ולא ראיה חלקית.
וכך ילמד האדם להבין עניין מתוך עניין משום שביום המות האדם יתבע מדוע לא הבנת עניין מתוך עניין לטוב או ח"ו לרע. וידע האדם שההרגל והנוחות של האדם נהיים טבע ונהיה עול הרעיון על דרכיו והנהגותיו ומעשיו.
