קירוב רחוקים
נאמר בפרשתנו "ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש עימו". וניתן לפרש, שכאשר האדם נותר לבדו ורוצה לעבוד לבד את בוראו, בלי להשפיע על אחרים, מיד בא מלאכו של עשיו, ומנסה את האדם בניסיונות קשים, שנאמר "ויאבק איש עימו". ואמרו חז"ל: מדוע התורה הקדושה מתחילה באות "ב" בראשית ולא "א"? ותרצו ואמרו משום שב "א" יש קללה "ארור" וב-"ב" יש ברכה "ברוך". וקשה, הרי יש קללות רבות אשר אף הם מתחילות ב-"ב" וכן יש ברכות אשר מתחילות ב-"א" אם כן מדוע ב-"ב" ולא ב-"א"? אלא הקללה הגדולה היא ליהות "א" אחד לבד והברכה הגדולה להיות "ב", שניים יחד, ולכן "א" לא טוב ו-"ב" הטוב ביותר, על ידי שניים יחד נהיים ברוך בכל מעשה ידיך ולהיות "א" לבד האדם נהיה ארור.
וכך ניתן לפרש את הפסוק "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך וכו'" והגמרא במסכת יומא דורשת ואומרת: שיהיה שם שמים מתאהב על ידיך, דהיינו שלא די מה שאתה אוהב את ה' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, אלא אתה מחוייב שיהיה שם שמים מתאהב על ידיך, לגרום לאנשים לאהוב את ה'. וכך דרש הספרי "אהבהו על הבריות" כאברהם אבינו שהיה מכניס אנשים תחת כנפי השכינה, כי האוהב את ה' מתוך אהבה ולא מתוך יראה וחובה מקרב אנשים תחת כנפי השכינה.
ולכן אפשר לדקדק, הגמרא נותנת זמן מתי אפשר לקרוא בבקר קריאת שמע: משיראה את חברו רחוק ממנו ארבעה אמות ויכירנו, ופה טמון יסוד גדול, כשאתה רואה אדם רחוק מהקב"ה, רחוק מארבע האמות של הלכה ועדיין לא מכיר בבוראו, אתה מחוייב לקרבו שגם הוא יבין וידע את הגדולה והאמת ושאף הוא יקרא קריאת שמע, בגדר "אהבהו על הבריות" למשוך את האנשים בחבלי האהבה ובמקל נועם ולהסביר גודל האושר של שומרי מצוות ה' ושהעולם הוא הבל הבלים וכחלום יעוף והתקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנס לטרקלין.
וצריכים לדעת שדברים אלו אינם נאמרים רק לרבנים ולצדיקים, אלא לכל אחד מעם ישראל וכל מי שיש לו השפעה על כל אדם ואדם מעם ישראל, מחוייב להשתדל בכל כוחו לקרב אחרים לאהבת ה' ולמצוותיו. וידע האדם דברי הגמרא במסכת שבת נ"ד: כל מי שאפשר למחות באנשי ביתו ואינו מוחה נתפס על אנשי ביתו, באנשי עירו נתפס על אנשי עירו, בכל העולם כולו נתפס על כל העולם כולו. אין עצה ואין תבונה, כל מי שיש בכוחו למחות ולקרב ואינו מוחה ומקרב, יתפס ויענש על זה. ודרשו ואמרו: לנפטר מלבישים בגדי בד מדוע?, מלשון בדידות, רק כאשר מתים לובשים בגדי בדידות, כל עוד שאדם חי לא יכול לאמר אני רוצה בדידות עם עצמי ולהשתדל בשביל עצמי וכל אחד אחר יעשה כרצונו, אנו מחוייבים לעורר את בני ביתנו, את אנשי עירנו ואף על עולם כולו בכל דרך אפשרית להורות להם את הדרך אשר בה ישכון האור, אור האמת.
וכך מצאנו בכהן גדול ביום הכיפורים, כשסיים את עבודת יום הכיפורים, "ופשט בגדי בד אשר לבש בבואו אל הקודש" ביום כיפור הכהן היה פורש מכולם להכין עצמו בעבודת ה' ליום הגדול והנורא וכך שבעה ימים לפני יום כיפור היה פורש ממשפחתו ומכל מכריו ואוהביו, אך מיד בסיום עבודת יום הכיפורים ופשט בגדי בד! צריך לפשוט את הבדידות בעבודת ה' לעצמו ולשוב להתערות עם כלל עם ישראל לקרבם לעבודת ה' ולהשפיע עליהם לקיים עוד מצוות ומעשים טובים.
ואנחנו חושבים שהרבה מן הצער אשר פקד אותנו בשנים האלו היה בסיבת העצירה אשר עצרנו, במידה, בקירוב לבבות לאבינו שבשמים, נתנו את הזמן לקיים בתוכנו ופחות להאיר לרחוקים. ונקבל עלינו קבלה בכל כח להשתדל להשפיע על כל יהודי ויהודי, אנו וכל קהילת שובה ישראל, שמצוה זו תיהיה מן המצוות הראשונות כאבן פינה בכל יום ובכל מעשה אשר נעשה. למדנו בשנים אלו שהחושך גדול ואף אנשים אשר לפעמים חושבים שהם מוארים, חושך גדול טמון בתוכם וצריכים אף להם להאיר את ליבם ואת נפשם. נקבל על עצמנו קבלות חזקות, כל יהודי באשר הוא, לתקן עולם במלכות שד-י ולמלאות את הארץ דעה את ה'.
ואף יעקב אבינו, ביקש לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף, כאשר חשב שהגיע לזמן אשר צריך לעבוד ולבנות את עבודת ה' שלו לבדו ופחות להשפיע על אחרים, קפץ עליו רוגזו של יוסף, מיד באו יסורים ובעיות קשות עליו.
נקפיד להיות ברוך יחד בזיכוי הרבים ונכנס עם כח של קבלה של זיכוי הרבים ובכח מחשבה טובה אשר הקב"ה מצרפה למעשה, מיד תחול עלינו ברכה עד בלי די ויושפע שפע רב מכל העולמות, ונזכה לטיהור עוונותנו וכל המזכה את הרבים זכות הרבים עומדת עימו ואין חטא בא לידו. וכאיש אחד בלב אחד, בריבוי אהבת חינם נזכה לישועה גדולה בקרוב ממש!
