ערב שבת קודש פרשת ויקהל
אחת המצוות החשובות ביותר והבסיסיות ביותר בעם ישראל זוהי מצוות הצדקה, שעל המצווה הזו בני ישראל נושעו, נגאלו מכל צרותיהם ומכל ההתמודדויות הקשות שעברו על עם ישראל מהיותו עם.
והנה חשבנו להקשות ולומר, כשהיו בני ישראל במדבר כל בני ישראל אכלו את המן, כדל כעשיר כעני, כולם אכלו מן המן. ואם כך, ארבעים שנה שבני ישראל היו במדבר איך נתנו צדקה, הרי כולם היה להם אוכל מהמן, "וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר איש לפי אוכלו לקטו"(שמות ט"ז-י"ח).
אם כך איך עשו חסד וצדקה אחד עם השני, שעל הצדקה העולם עומד ?
אלא אפשר לפרש ולומר יסוד גדול, המן היו אוכלים אותו בכל טעם שהיו חושבים, הכח של הצדקה בזמן שבני ישראל היו במדבר, כשאדם הגיע להשגות רוחניות יותר גדולות והיה הולך לחברו ונותן לו ומלמד אותו מההשגות הרוחניות הגדולות שהוא השיג, ועל ידי שחברו הגיע גם הוא להשגות מזה שלימד אותו, היה יכול להגיע בטעם של המן לטעמים רוחניים ולטעמים אחרים שהוא לא הגיע.
וזה היה נתינת הצדקה במדבר, לתת יכולת להבין סודות תורה, עמקי תורה, הבנת התורה ועל ידי זה הגיעו לטעמים אחרים במן שלא היה להם על ידי עצמם ורק על ידי שחברו לימד אותו. וזוהי הצדקה הגדולה שהייתה לבני ישראל במדבר אשר אחד עשה עם חברו.
ופה לומדים יסוד גדול, שכאשר אדם מלמד את חברו תורה ומשפיע לו ממה שיש לו ברוחניות ובהבנת עמקי סודות התורה, זוהי ממש נתינת צדקה.
וזהו הנדר שנדר יעקב אבינו (פרשת ויצא) "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך".
והנה, יעקב אבינו נדר, כל אשר תיתן לי, "כל" מרבה, לא רק כסף, אלא כל אשר תיתן לי, גם רוחניות, גם תורה, גם דברים קדושים, מכל דבר אני אעשר ואתן מעשר לכבוד הקב"ה.
ואפשר לדקדק יותר ולומר: יעקב אבינו אומר להקב"ה: והאבן, גם אם יהיה אדם שליבו יהיה כאבן, אטום, חתום וסתום, אני אקרב אותו ואקדש אותו ואעזור לעלות ולהתעלות עד שיהיה בית אלוקים, עד שיתקרב ויהיה בית אלוקים ויתקרב להקב"ה קרבה גדולה וזה מכח אשר תתן עשר אעשרנו לך, מהמעשר הרוחני שתתן לי אני אעשר לקחת את האנשים שליבם כאבן ולעשות אותם בית אלוקים קרובים להקב"ה.
והזמן המיוחד והמקודש ביותר להקריב ממך למען הזולת בדברים רוחניים זהו יום השבת, שעל יום השבת נאמר "ימים יוצרו ולו אחד בהם" רבי יצחק אמר זה יום השבת שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כיצד אדם עושה מלאכה כל שישה ונח בשביעי מתרצים בניו ועם בני ביתו ילקוט שמעוני ( תהילים פרק קל"ט סימן תתפ"ח).
ולכן ביום השבת, ישתדל האדם לתת משלו ברוחניות לחברו ועל ידי שנותן מעשר וצדקה מהרוחניות שלו לחברו, זוכה גם לקיום צדקה וגם מה שחברו התחזק והתקדש והתקרב ועל ידי זה בניו ובני ביתו התקדשו והתחזקו, יש לאדם זכר וזיכרון עולם בשמים לזכויות של אותו אדם שקירבו וחיזקו לו לזרעו לזרע זרעו עד עולם.
שבת שלום.
