חזון יאשיהו – ב׳ בטבת תשע״ו
דיבור הפה ודיבור הלב
״ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני ידבר נא עבדך דבר באוזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה״
ורש״י פירש שם יכנסו דברי באוזנך ובהמשך הפרשה מצאנו: ״ולא יכול יוסף להתאפק״
והנה, מדברים אלו מוכח, שבאמת יוסף רצה והיה צריך למשוך עוד את הזמן ולהמשיך להיות נוקשה עם אחיו ושלא ידעו שהוא יוסף, אך אחרי דברי יהודה, תוכניותיו של יוסף התקלקלו ולא יכול היה להמשיך בתוכניתו להסתתר מאחיו ולהסתיר את זה שהוא אחיהם יוסף. וצריכים להבין, מה היה חזק שהכניע את יוסף בדברי יהודה? וצריכים לבאר ולומר יסוד גדול בחיים, שישנם שתי שמיעות ושתי הבנות. שמיעה אחת, היא שמיעת האוזן, שהולכת לידיעת הראש ושמיעה שניה, היא שמיעת הלב. ונבאר הדברים: אדם שומע הרבה דברים למשל היום דברים טובים, דברים פחות טובים, ח״ו דברים רעים, על פי רוב, הכל נשמע באוזן והולך לידיעת הראש, אך ללב יש גם שמיעה וכוח מיוחד. ומובא במדרש אותיות דרבי עקיבא (אות ל) מלמד שהלב שקול כנגד כל אבריו של אדם. לאדם יש עיניים, אף ללב יש עיניים; לאדם יש אוזניים, אף ללב יש אוזניים; לאדם יש פה, ללב יש פה; לאדם יש דיבור, אף ללב יש דיבור; לאדם יש נעימה, אף ללב יש נעימה; לאדם יש צעקה, אף ללב יש צעקה; לאדם יש שמיעה, אף ללב יש שמיעה.
אם כן, על פי דברי המדרש, כשם שיש ראיית חיים של העינים, יש גם ראיית חיים של הלב וכשם שיש כוח דיבור בין אנשים בנשמע לאוזן, יש כוח דיבור של הלבבות של האנשים אפילו שלא נשמע לאוזן ולכן אמרו חז״ל: דברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב.
כשיש דברים שאדם צועק מעומק ליבו ובשפת הלב החזקה, הדברים הללו נכנסים לליבות האנשים, גם אם המסלול הוא לא דרך האוזניים הרגילות, אלא בשפת הלב. וכך מסופר בזמן השמד והגזירות הקשות, שאסרו ללמד תורה, הצדיקים היו יושבים ובלי לומר מאומה, שופכים את ליבם, מלב אל לב, לתלמידים והדבר היה בונה מסילות בלבבם ומשפיע על לב התלמידים. והנה יהודה חשב שיוסף גוי ומשנה למלך פרעה וכל הדיבור איתו, הוא דיבור לאוזן, שהולך לידיעה בראש ולהבנה השכלית וכך התנהלו, כל השיחות הקודמות בין יוסף לבין השבטים, אך פה, קרה דבר אחר, יהודה דיבר לאוזני יוסף, אך גם ליבו צעק בשפתו, על הצער והכאב והמצוקה שבו היה וכאשר יוסף שמע באוזנו, אך גם ליבו שמע את שפת ליבו של יהודה, נכנע יוסף וכל תוכניותיו קרסו למשוך עוד את ההסתר והסתתרות מאחיו ואז לא יכול היה לעמוד בפניו.
והנה, אחת הבעיות הקשות של הדור האחרון, שרוב השמיעות ששומע האדם, הולכות לידיעה ולשכל והלב נאטם מיום ליום ונהיה מצופה בשריון אטום, חתום וסתום, ומי שזוכה לפתוח את ליבו ולראות את החיים ולשמוע אותם, גם בראיית הלב ולא רק בראיית העיניים ושמיעת האוזניים, חייו נהיים חיים יותר רוחניים, יותר רגישים ויותר בעלי משמעות עדינה ורוחנית ומשובחת. הראיה בעיניים והשמיעה ובאוזניים השכליים, גורמת לאדם לחיות חיים יותר כמכונה ומאבדת את הרגש ואת האנושית ולכן אמרו חז״ל: ״בכל יום יוצאת בת קול מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה״ ושאלו המפרשים הרי לא שומעים את הבת קול הזו, מה עוזר לנו שיוצאת בכל יום? אלא, תרצו ואמרו, שהבת קול הזו, הלב שומע אות ומכוונת לשמיעה של הלב ולא לשמיעה של האוזן. ולכן,
נשתדל בכל כוחנו, לחדד את הכוחות שנתן לנו הקב״ה בליבנו לב טהור ברא לי אלוקים- וכאשר שומרים אותו טהור זוכים- לרוח נכון חדש בקרבי.
