אלה פקודי הַמשׁכן משׁכן העדת (לח, כא)
פירש רש"י, למה נאמר משכן פעמים "המַּשִׁכְןָּ משִׁכְןַּ"? רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנות על עוונותיהם של ישראל. שכילה הקב"ה חמתו העצים ובאבנים ולא כילה חמתו בבניו. רמז נוסף יש בזה, הלא בית מקדש ראשון היה קיים ת"י (410) שנים עד שנחרב, כמנין הגימטריא של המילה משכן, שעולה גם כן בחשבון ת"י. ובית מקדש השני היה קיים ת"כ (420) שנים עד שנחרב, כמנין הגימטריא של המלה המשכן (עם האותיות) שעולה גם כן בחשבון ת"כ. וזה רמז לשני המקדשות שנתמשכנו בשביל עם ישראל.
כל הזהב העשוי למלאכה (לח, כד)
תמהו המפרשים, מדוע הוזכר מה עשו בכסף, ואילו בזהב התנופה לא פירט כלל מה נעשה בו? טעם לדבר מובא בספר "טעם ודעת" על פי מדרש תנחומא, שהיו ליצני הדור משיחין שמשה רבנו העשיר מנדבות המשכן. על כן פירט בהוצאות ה"כסף", משום שכך דרכו של כיליי, שלא די שנתן בצרות עין, אלא גם לאחר שנתן מן המעט מבקש ודורש הוא לדעת מה נעשה בנתינתו והאם באה אל תכליתה הרצויה. לא כן דרכם של נדיבי הלב – בעלי עין טובה, שנודבים ונותנים ברוחב לב ובעין יפה, ואינם להוטים לפשפש ולבדוק מה נעשה בתרומתם, סומכים הם על האיש שבידו הופקדה תרומתם שיעשה בה הטוב והישר. לכן, דווקא ב"כסף" הוצרך משה רבנו לפרט מה נעשה בו. ואילו עבור נותני הזהב לא היה לו צורך לפרט, משום שסמכו עליו שינהג בו באמונה.
אבני זכרון לבני ישראל (לט, ז)
למי נצרכות האבנים לזכרון, הרי הקב"ה זוכר כל מעשי עולם, ואין שכחה לפני כסא כבודו? אלא מבאר רבי מאיר שמחה הכהן בספרו "משך חכמה", שאבני הזיכרון דווקא מיועדות לבני ישראל, כפי שמובא בחז"ל (סוטה לו:) שכאשר יוסף הצדיק היה במצרים, ונתנסה בעניין אשת פוטיפר, נאמר לו "עתידים אחיך שייכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם, רצונך שיימחה שמך מביניהם?!", ונמנע מן החטא בעקבות כך. אף שמות השבטים שחקוקים על גבי האבנים, הם "זכרון לבני ישראל", שלא יחטאו חלילה, ועל ידי שידעו את מעלתם הגדולה, יזכרו את ה' תמיד ויישארו ביראת ה' כל ימיהם.
ויהי בחדשׁ הראשׁון בשּׁנה הַשּׁנית באחד לחדשׁ הוקם הַמשׁכן (מ, יז)
כל שבעת ימי המילואים היה משה רבנו מקים את המשכן ומפרקו, וחוזר חלילה, ומיום כ"ג באדר עד יום א' בניסן היה מקימו ומפרקו, עד שבאחד בחודש "הוקם המשכן" ועמד על תילו. מדוע הוצרך משה רבנו לפרק את המשכן בכל ימי המילואים, מה התועלת בהקמת המשכן אם אחר כך יפרקוהו? מבאר בעל ה"אמרי אמת" – שלמה המלך אמר בחכמתו (משלי כד, טז) "שבע יפול צדיק וקם", למרות שבע הנפילות הצדיק עדיין צריך לאזור כגבר חלציו ולקום לעבודת ה'. כך רמז משה רבנו ע"ה שאמנם בשבעה מקומות היה המקדש ולבסוף חרב, אך עתיד הוא לקום ולהבנות מחדש. שהרי השראת השכינה הייתה במדבר, בגלגל, בשילה, בנוב, בגבעון, בבית ראשון ובבית שני. ולמרות שחרב מקדשנו ושמם היכלנו, עתיד בית המקדש השלישי להבנות. וכשם ש"בחדש הראשון… הוקם המשכן", כך עתידים להגאל בחודש הראשון חודש ניסן.
