אחד משמותיו של היצר הרע הוא חמסן, מלשון חמישית הטעם אשר מבין ולא יותר, כי אם אדם יבין יותר מחמישית הטעם לא יטעה ולא יחטא וכל אשר יעשה – יעשה על הצד הטוב ביותר. וכך היצר מנסה בכל דרך להכשיל את האדם למצוא כל דרך אפשרית להפוך ולשנות ולמצוא פרצות להיכנס ולהחריב כל חלקה טובה. והאדם צריך להיות עירני ולא לתת ליצר הרע להיכנס בשום דרך לחיים, וזו מלחמה תמידית שלא נגמרת אף לרגע אחד.
ומשלו את ערמומיות היצר לגנב גדול, אשר כל חייו גנב בעיירה ופרץ את כל הבתים עד אשר בני העיר שמרו מכל משמר שלא לתת לגנב לפרוץ לבתיהם כל הבתים סגרו טוב את דלתות בתיהם, בכל החלונות נבנו סורגים, וכך הגיע מצב אשר אותו גנב היה מסתובב בלי מה לאכול. ניסה הגנב לשלוח את ידו בעוד דברים, אך כולם פחדו ממנו פחד גדול ונזהרו לא להתעסק עם הגנב הידוע בכל העיר לשמצה. הגנב היה מסתובב בעיר מתוסכל, שום אדם בעולם לא רצה לעשות עימו מאומה.
באחד הימים עלה בדעתו רעיון. הלך לאחד מן עשירי העיר והתחבר אליו חיבור גדול, כפה את עצמו לאותו עשיר כמעשה של סוג של רשעים, כאשר רוצים להפיל אנשים במצודתם, הולכים לבתי כנסיות יושבים בצד כמסכנים אשר חרב עליהם עולמם ועוול גדול נעשה להם, ובסוף התפילה מזמינים אנשים לביתם ומציעים את ביתם לכבוד – כל דיכפין, ומעמידים את ילדיהם כאוד מוצל מאש, ובתוך הסעודה עומדים ובודקים את טרפם. אם רואים שיש סיכוי לגזול ולחמוס – מלווים אותו לביתו, ובאחד מימות השבוע נזכרו דבר חשוב לומר לו, אשר שכחו, ודואגים לקרוא לו ואף להביא עימם תבשיל או דבר אחר.
וכך כדברי המדרש על טבעו של הכלב, כאשר רואה אופה, אשר עומד למכור את מרכולתו, עומד הכלב ליד שולחן המרכולת עם פנים נפולות ומחכה לקנות את אמון האופה. וכל רגע מתקרב עוד צעד לכיוון השולחן, וברגע אחד אשר האופה עסוק עם הקונים, הופך הכלב את השולחן וכל הסחורה נופלת על הארץ. ובזמן שהאופה בבהלה אוסף את מרכולתו, שהנה הלכה לטמיון, גונב הכלב חתיכה או כיכר אחד ובורח, כך דרך הרשעים.
וכעין זה עשה אותו גנב. החל לבא לעשיר אחרי התפילה להזמינו לביתו לספר אגדות ומעשיות וכו', עד שאחד הימים בא הגנב לאותו עשיר וביקש ממנו שרוצה להלוות ממנו כיסא. העשיר חשב ואמר, הנה הוא ידוע כגנב, אך כיסא גם אם יגנוב זה לא נורא, בכל אופן אני אוכל אצלו בשבת, והנה גם בזמן האחרון משתדל להנעים לו את זמנו הפנוי – עמד העשיר והלווה לו את הכסא. אחרי כמה ימים מגיע הגנב בעל המום אל העשיר והנה בידו שני כסאות. שאל אותו העשיר, כסא אחד הלוותי לך איך ניהיו שני כסאות? ענה ואמר לו, הכסא שהלוותה לי ילד עוד כסא והנה זה שלך.
עברו ימים והגנב הידוע מגיע לעשיר עם בקשה להלוות ממנו שולחן, העשיר אשר החל ליפול במצודת הבעל מום מיד הלוה לו שולחן. עברו ימים והבעל מום החזיר לו שני שולחנות, כששאל את הבעל מום מדוע שני שולחנות הרי רק שולחן אחד הלוויתי לך, ענה ואמר לו עוד פעם השולחן שלך ילד עוד שולחן, שמח העשיר. וכך,כמה פעמים בכמה חפצים אשר הלוה הוכפלו לשניים עד אשר אמונת העשיר הייתה שלימה עם הבעל מום.
והנה באחד הימים כלאחר יד בדרך שלא שמים לב מבקש הבעל מום סכום גדול של כסף הלואה, אותו עשיר אשר היה שבוי בידי הבעל מום וחבר מרעיו, הלוה לו את הסכום הגדול של הכסף. מגיע זמן הפרעון והבעל מום לא משלם, העשיר חיכה ואמר אולי מחר. עובר עוד יום ועוד יום עד אשר עמד העשיר וביקש את כספו. ענה הבעל מום ואמר – הכסף מת! כעס העשיר ואמר, מה הפירוש הכסף מת? הלויתי לך כסף, וכי כסף מת? ענה ואמר לו, וכי כסא יולד כיסא ושולחן יולד שולחן, כך כמו שהם ילדו הכסף מת.
כך הוא אותו יצר הרע, נותן לאדם קצת ועוד קצת, ואז ברגע אחד, לוקח לאדם את מה שעמל עליו במשך שנים רבות.
