ערב חג מתן תורה
לאחי ורעי האהובים והחביבים,
הנה זכינו להיות בדרך לציון מור זקני הקדוש רבנו חיים פינטו הגדול זצוק"ל, לזכות לעשות בעיר מיוחדת זו את חג מתן תורתנו הקדושה חג שבועות.
והנה בעוד מספר דקות, נזכה להכניס גם ספר תורה ערב מתן תורה הקדושה.
והנה חשבנו לבאר יסוד גדול על פי דברי אבותינו הקדושים ורבותינו זצוק"ל, שישנן שתי דרכים לפעול ישועות בשמים ולשנות את סדרי מעשה בראשית. הנה דרך אחת על ידי תפילה כאשר האדם עומד ומתפלל להקב"ה ודרך שניה היא על ידי לימוד התורה הקדושה.
והנה כאשר האדם זוכה לפעול ישועות בכח התפילה, דרגתו כעבד לפני אדונו, וכך מצאנו ברבי יוחנן שאמר על רבי חנינא בן דוסא שהוא כעבד לפני מלך. וכח השני של הישועה הוא מכח התורה הקדושה, וזו הייתה מעלת חוני המעגל שעליו הגמרא (תענית כג.) אומרת נהירן שמעתתין כבשני חוני המעגל, דכי הוי עייל לבית מדרשא כל קושיא דהוו להו לרבנן, הוה מפרק להו. ומי שפועל ישועה על ידי לימוד התורה הוא כבן להקב"ה, וכפי שמצאנו ששלח שמעון בן שטח לחוני המעגל, אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי. אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, ואומר לו אבא הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים ורמונים ונותן לו. ועליך הכתוב אומר (משלי כג, כה) "ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".
אם כן רואים בברור, שמי שמשיג השגות על ידי תפילה הוא כעבד, ומי שמשיג השגות על ידי התורה הוא כבן.
וזו הייתה מעלתו של משה רבנו "ישמח משה במתנת חלקו, כי עבד נאמן קראת לו". משה הוא סמל התורה, וזכה להוריד את התורה מן השמים, אך זכה לעוד מתנה מהקב"ה, ומה היא "כי עבד נאמן" זכה להיות גם כעבד, כח התפילה שניתנה לעבדי ה'.
ונבאר ונאמר על פי דברי רבותינו הקדושים זצוק"ל ערב מתן תורה, דהנה ישנן שתי תורות, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב כנגד השמים, ומכחה נבראו השמים. ותורה שבעל פה כנגד הארץ, ומכוחה נבראה הארץ.
וזה מה שנאמר (דברים לב, א) "האזינו השמים" זה מכח תורה שבכתב, "ותשמע הארץ" זה מכח תורה שבעל פה.
וזה מה שנאמר (בראשית כז, כח) "ויתן לך האלוקים מטל השמים" זו תורה שבכתב, "ומשמני הארץ" זו תורה שבעל פה.
ועל פי יסודות קדושים אלו, נבאר ענין המעשה של חוני המעגל המובא בגמרא (תענית כג.) תנו רבנן פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים, שלחו לחוני המעגל – התפלל וירדו גשמים. התפלל ולא ירדו גשמים, עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא, שנאמר (חבקוק ב, א) "על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור" וגו'. אמר לפניו רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, התחילו שמים מנטפין (טיפות טיפות).
אמרו לו תלמידיו, רבי ראינוך ולא נמות (רש"י. השתדל שלא נמות ברעב מפני עצירת גשמים), כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך. אמר לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. ירדו בזעף עד שכל טיפה וטיפה כמלא פי חבית, ושיעורו חכמים שאין טיפה פחותה מלוג.
אמרו לו תלמידיו רבי ראינוך ולא נמות, כדמודין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם. אמר לפניו לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים, אמרו לו רבי כשם שהתפללת שירדו, כך התפלל וילכו להם.
אמר להם כך מקובלני, שאין מתפללין על רוב הטובה, אף על פי כן הביאו לי פר הודאה הביאו לו פר הודאה. סמך שתי ידיו עליו, ואמר לפניו רבונו של עולם עמך ישראל שהוצאת ממצרים, אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות. כעסת עליהן אינן יכולים לעמוד, השפעת עליהן טובה אינן יכולים לעמוד. יהי רצון מלפניך שיפסיקו הגשמים, ויהא ריוח בעולם. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים, וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביאו כמהין ופטריות.
והנה צריך להקשות, מדוע חוני המעגל בחר לעשות עיגול סביבו ולא בדרך אחרת להתפלל?
אלא כדברינו, יסוד כוחו של חוני היה לימוד התורה. ועיגול הוא כאות ס' שזה שישים, ושישים הם כנגד שישים מסכתות. ועל זה נאמר (שה"ש ו, ח) "שישים המה מלכות". והקשר בין השמים לארץ הוא הגשם שבא על ידי לימוד התורה שבעל פה, ועל זה נאמר (בראשית ב, ו) "ואד יעלה מן הארץ" על על ידי האד של לימוד התורה שבעל פה, עולה לשמים הברכה. ולכן "אם בחוקותי תלכו" שתהיו עמלים בתורה, זוכים לגשמי ברכה. ואם חס ושלום לא, אז השמים לא מורידים גשמים.
ולכן זה כח התורה והתפילה כעני או כבנים, כח התפילה או כח התורה הקדושה.
והנה זכינו פה להיכנס למתן תורה בכח התפילה בקברי האבות, ובכח הכנסת התורה כעבדים וכבנים יחד ובעזרת ה', נזכה לשפע לברכה ולהצלחה, ולכל הברכות מהתורה ומהתפילה.
