לאחי ורעי האהובים והחביבים, ה' עליהם יחיו.
דוד המלך אומר בתהילים "סור מרע ועשה טוב”. משמעות הדברים היא, כשאדם רוצה ללכת בדרך ה', צריך דבר ראשון לסור מהרע, להתרחק מכל הדברים הרעים ולעשות בדק בית בביתו שלא נשאר אצלו רע, ורק לאחר שניקה והוציא את הרע מקירבו, יכול להתחיל לעשות טוב.
וכך דרשו חז"ל על הפסוק: "לכו נירו לכם ניר", ופירשו ואמרו: לפני שהאדם זורע את השדה, הוא צריך לנקות אותו מן הקוצים והדרדרים, כי אם יש קוצים ודרדרים והוא יזבל ויזרע וישקה את השדה, כל הכח של הזיבול וההשקיה יעבור לקוצים ולדרדרים, במקום ללכת לזרעים הטובים. לכן קודם כל תנקה את השדה מהקוצים והדרדרים ואחרי כן תזבל, תזרע ותשקה. וזה עומק סור מרע – תתרחק ותנקה את עצמך מהרע ואחרי כן עשה טוב.
וכך חידד וחיזק רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל להקפיד לא לעשות מעשים טובים בשעה ובזמן שיש לאדם תיבה של שרצים על גבו (עוונות וחטאים), כי אז מתערבב הטוב והרע ונגרם נזק ופגם גדול ביותר. וכך מצאנו בבניית המשכן, שזה היה תכלית העשה טוב – לבנות את בית ה'. לפני תחילת בניית המשכן ציוה הקב"ה את בני ישראל על שלושים ותשע מלאכות שאסורות בשבת, שזה בחינת סור מרע, ורק אחרי כן ציוה הקב"ה על בניית המשכן שזה עשה טוב.
ובדומה לכך מצאנו בסימני טהרה של הדגים, שצריך שיהיה בהם סנפיר וקשקשת, אך קבעו לנו רבותינו ז"ל, כי דג שיש בו קשקשת לא צריך לבדוק אם יש לו סנפיר, כי בודאי יש לו. וידוע שהקשקשת היא סוג של מגן ושמירה על גוף הדג, ודבר זה רומז על שמירה מרע בבחינת "סור מרע", ומי שלא עושה רע, ודאי יש בו גם "עשה טוב" ולא צריך בדיקה. ועם כח הסנפיר אפשר לשייט ולנוות ולטפס למעלה, ולכן יקדים אדם את הסור מרע ואז יגיע לעשה טוב.
אך בדורות אלו, אשר הנסיונות ויצר הרע קשים ביותר, קבע לנו רבנו הבעל שם טוב ותלמידיו דרך חדשה, שאפשר להתחיל בעשה טוב, אפילו שנמצא עדיין במקום לא טוב. ויתקדם בעשה טוב ולאט לאט ילך וידחק ממנו את הרע. אך צריך שבלבו ובקרבו ידע, שבכל הזמן של העשה טוב, מחוייב הוא להיות חושב ומיצר על הסור מרע, שעדיין בקירבו יש רע שצריך לדחות אותו, אך מי שחושב רק על "עשה טוב" ושוכח מה"סור מרע”, דרך הבעש"ט אינו חלה עליו.
לכן בימים אלו, ימי השובבי"ם, וימים אשר אין אדם יודע מה עליו לעשות, והיצר עורב בכל פינה ומציץ מן החרכים לנסות להכשיל את האדם, מצוה עלינו להלחם בשני הדרכים האלה בד בבד – בסור מרע ועשה טוב, מלחמה מתמדת, מלחמה עיקשת, וכך יקרב את עצמו אל האמת ויחזק נפשו בדרך ה' ובעבודת ה'.
וישים האדם מול עיניו את המעשה המובא על רבי זושא מאניפולי, שלפני פטירתו הצטער ואמר: אינני פוחד שישאלו אותי בשמים למה לא היית משה רבנו ולמה לא היית אחד מאבות העולם, אלא פוחד אני שישאלו אותי למה לא היית רבי זושא. אנשים תמיד רוצים להיות משהו אחר, רק לא מה שהם צריכים להיות. במלחמה מתמדת של הסור מרע ועשה טוב ביחד, אפשר להגיע למה שהקב"ה מצפה מהאדם.
