חזון יאשיהו – המייל היומי
אור לנר רביעי של חנוכה תשע״ו.
בעולם ישנם נהרות רבים וברבות הימים, נקראו הנהרות הללו בשמות משונים; לנהר אחד, בקצה העולם, קראו הנהר האדום לנהר שני קראו, הנהר הצהוב, הנהר הכחול וכן, הנהר הירוק. ומדוע נקראו הנהרות על שמות צבעים? על שם הצבע שהנהר נראה מרחוק; ליד הנהר הירוק סביבו, יש עצים מרובים וצמחיה ירוקה גדולה ביותר והצמחיה מסביב, נותנים לנהר את הצבע הירוק. וכן, שילכו ויבדקו בנהר האדום, מה טיבו ומה פשר הצבע, ימצאו שהרים הסובבים אותו צבעם נוטה לאדום והשפעתם על הנהר מאדימה את צבעו; וכן בנהר הצהוב, צבע האדמה הצהוב שסביבו, משפיע על צבע הנהר. אם כן הפנים והתוכן של כל הנהרות, אינם משתנים והם באותו הצבע, אלא מה משתנה הסביבה של הנהר, ככל שהסביבה של הנהר צבעה שונה וחזק יותר, כך ההשפעה על צבע הנהר, חזקה יותר.
הנה נמצאים אנו, בערב הדלקת נר רביעי של חנוכה וככל שנתבונן בתורתנו הקדושה ובמצוות שציוונו הקב״ה נמצא שהמצוות נתנו לנו באופן כללי, לכל עם ישראל, כדל, כעשיר כעני, לכל העדות ובכל העיתים ובכל הזמנים ומדוע? משום שהנשמה והפנים של כל יהודי, באשר הוא, שם דומה היא לשני ואין שינוי בפנים של שום יהודי מאחיו השני. השוני הוא, במה שנמצא מסביב; אחד הסביבה שלו ירוקה, אחד אדומה והשלישי צהובה, אך הנהרות, אותם נהרות הם והמים, אותם מים הם, התורה הקדושה היא אותה תורה, והנשמה היהודית, היא אותה נשמה הגדולה של האדם שיודע לבנות ולסדר את הסביבה שלו, שתהיה סביבה נכונה, אמיתית וראויה, שתשקף את הצבע הנכון והמתאים, בחייו על המים – וזו המצווה המיוחדת של אור חנוכה, כולנו מאירים את אותו נר, וכולנו מברכים את אותה ברכה, וכולנו יושבים סביב החנוכיה, להיות מושפעים מאור החנוכיה, שיאיר את חיינו.
אחד הדברים שנס חנוכה מלמד אותנו, הוא כוח האחדות בני ישראל היו מעטים, מאוחדים, שהכניעו את המרובים.
וידוע מעשה על תלמיד, שהלך לרבו ואמר לו: רבי הגדול תן לי עצה איך אזכה ליראת ה׳? ענה לו רבו: אין לי עצת פלא לתת לך להיות ירא אלוקים, אך יש לי עצת פלא לתת לך להיות אוהב אלוקים. התפעל התלמיד ואמר לרבו ילמדני רבי איך? ענה ואמר לו: כאשר תזכה להיות אוהב ישראל, הדבר הבא אחרי הוא, להיות אוהב אלוקים.
כאשר אדם מנהיג עצמו להיות אוהב ישראל ולראות את מעלת חברו ולא חסרנו, ולהרגיש אחדות עם האחר, לא יעברו ימים שיזכה להיות אוהב ה׳, כי בכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל ודרך אהבת ישראל, מתחבר לחלק של חלק אלוקה ממעל, ואז זוכה להיות גם ירא אלוקים. ויזהר וישמר האדם, מהשפעות החיצוניות, אשר ברבות הימים, יכולים הם לשנות את כל מהותו ואישיותו של האדם וזה עניין פרסום הנס של חנוכה, להיות איתן בדעתו ולא לשנות את דעתו, חדשות לבקרים. וידוע על חכם גדול, מחכמי אומות העולם, שעמד והתווכח עם ידידיו ולימד את תלמידיו, שהוא אדם שאין דבר בחיים שישנה את דעתו ואת תחושותיו ואת הרגשותיו. באו ידידיו לאשתו וביקשו ממנה שתעזור להם לבחון את בעלה ולהעמידו בניסיון על דבריו, שאין דבר שיכול לשנות את דעתו והכל עשו בשיתוף אישתו. באחד הימים שקם המורה, החכם והמלומד, בבוקר, שאלה אותו אישתו לשלמה, ענה ואמר לה שמרגיש הוא טוב וכוחו במותנו, אך אישתו, בעצת ידידו ובמבחן שהעמידו את המורה החכם, עמדה ואמרה לו שפניו נראות כחושות ונראה הוא עייף וחולה וחלש מאוד,אבל הוא דחה את דבריה ואמר שנדמה לה אל זה לא נכון. וכך המבחן של אותו מורה חכם, המשיך על ידי ידידיו ואישתו שהצטרפה עמם, כשיוצא המורה מביתו והולך אל החנווני לרכוש את ארוחת הבוקר, החנווני שזכה גם הוא לביקור קודם של ידידי המורה החכם ואישתו, שיתף פעולה עמם וברגע שהמורה החכם נכנס, התחיל לדרוש בשלומו ולומר לו מילים של נחמה וחיזוק על בריאותו, משום שכך אמר לו, שהמורה החכם נראה תשוש וחולה, אך המורה החכם, שוב דחה את דבריו על בריאותו ועמד על שלו שבריא וחזק הוא וכך, בשלושה מקומות שהלך המורה החכם, עד אשר הגיע למקום עבודתו, שמע על כך שלא נראה בקו הבריאות. והנה, שהגיע המורה לעבודתו וגם שם עמיתיו זכו לביקור, כשם שזכו כל המקומות הקודמים באותו היום, עמד המורה החכם, ונכנע למצבו וחלש היה וביקש כסא לשבת ולא היה לו כח להתחיל את עבודתו.
לכן ידע אדם, שכאשר שומע דבר שוב ושוב, אפילו אם הוא לא נכון, בסוף נכנע והוא כרב חובל נכנע למצבו והדבר נהיה עליו כעול. הרעיון בגדולת האדם, לבנות מחסומים בנפשו ולבנות הפרדות בראשו,מה נכון ומה לא נכון, מה שומעים ומה בוררים, מה מקבלים ומה דוחים, והאור של חנוכה מאיר לחורים ולסדקים. ללמוד ולדעת איפה הגבולות ומה לקבל ומה לדחות ויהי נועם ה׳ אלקינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשי ידינו כוננהו.
