רבי שמעון אומר (פרקי אבות ג'-ד'): "שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים וכו'. אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא שנאמר (יחזקאל מ"א-כ"ב) "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'".
ואפשר לבאר ולומר דהנה ידוע שבכל דבר ודבר יש ניצוצות קדושות, וגם נשמות בני ישראל מתגלגלות בדומם וצומח וכן בבעלי חיים, וכאשר האדם אוכל אותם בקדושה, ועם הקפדה על הברכות ואוכל לשם שמים הניצוצות מתעלים. וכאשר בית המקדש היה קיים והאדם היה מביא קרבן לה', היה בו מלח מהדומם, ועצים מהצומח, והקרבן מבעל חיים, ומתקיים מן הדומם וזו הארץ שהבעל חיים חי עליה, וכאשר מקריבים והכהנים אוכלים את חלקם, היו מתקנים כל היסודות ומתקנים כל הניצוצות הגנוזים בכל היסודות מהדומם, צומח וחי. ובזמן שאין בית המקדש קיים כל הניצוצות מתעלים על ידי האכילה שאוכל האדם בצורה ראויה, לשם שמים.
ועל זה דקדק הבעל שם טוב (תהילים ק"ז-ה') "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף", מדוע הקב"ה ברא את האדם רעב וצמא? בכדי שנפשם תתעטף ויתקנו ניצוצות הקודש הטמונים במאכלים.
ולכן תובן הגמרא (במסכת פסחים מ"ט), עם הארץ אסור לאכול בשר כיון שאינו עוסק בעבודת ה' ואינו אוכל אלא למלאות בטנו, ואינו מתקן את הנפשות המתגלגלות, ולכן חייב זהירות במה שאוכל האדם לתקן את הניצוצות על ידי ברכות כראוי.
ועל פי זה מובנת הגמרא (בבא מציעא פ"ה-ע') אותה עגלה שלקחו אותה לשחיטה, ובאה לפני רבי הקדוש ובכתה ואמר לה רבי הקדוש לכי כי לכך נוצרת ע"כ. ודרשו חכמים שבכתה העגלה כי רצתה שתלמיד חכם יאכל מבשרה ולא עם הארץ לתקן את הניצוצות שבה, ורצתה שרבי יאכל מבשרה, אך רבי היה עניו ואמר: לכך נוצרת אני לא ראוי ולא מספיק, גם אם הוא עם הארץ ואת מוסרת נפש לשחיטה על דבר ה' זה מעלה גדולה של תיקון.
אך אפשר לבאר בדברי רבי שמעון: שלושה שאכלו על שולחן אחד, הנה יש אדם שלא מרים את הניצוצות בשעת אכילה כמו קרבן, אבל אחרי שמסיים לאכול לומד תורה או עושה מצוות והלימוד תורה והמצוות בא מכח אותה אכילה שאכל ושבע ויש לו הרחבת הדעת ונחת, וזה עומק שלושה שאכלו שהם הדומם צומח וחי והשלושה האלו, אם יש דברי תורה, זה כשולחנו של מקום זה כקרבן שהמעלה גדולה והרימו את הניצוצות ותיקנו אותם, ואם לא תיקנו הניצוצות וגם לאחר מכן מכח האכילה לא היה דברי תורה ומצוות, שגם זה מעלה את הניצוצות, הרי זה זבחי מתים כי נשארו הניצוצות בלי תיקון, ונזק עצום נגרם לאותן נשמות המגולגלות בלי תיקון.
זכות רבי שמעון בר יוחאי נזכה להעלות ולתקן מה שגזרה חכמתו עלינו בקרוב ממש.
