הנה צריכים להבין, מדוע הקב"ה היה צריך לתת למצרים עשר מכות במצרים, ולא רק זה, אלא על ים סוף קיבלו עוד מכות קשות ,כמו שמובא בהגדה: רבי יוסי הגלילי אומר: מנין אתה אומר שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו חמישים מכות וכו'. הרי במכה אחת היה אפשר לסיים את כל השיעבוד של בני ישראל במצרים, הרי הכל בידי הקב"ה, ומה עניין המכות?
ועוד צריך להקשות: חז"ל אומרים שהשיעבוד של בני ישראל במצרים פסק הרבה חודשים לפני הגאולה, ואף שפסק השיעבוד והעבודה הקשה של בני ישראל במצרים, המכות המשיכו. וצריך לשאול מדוע היה צריך להמשיך את המכות?
אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול, בני ישראל היו במצרים זמן רב מאוד, וברבות הימים אשר גרו וחיו במצרים, התחברו להיות חלק ממנם. ובכדי לנתק את הקשר הזה בין בני ישראל לבין מצרים, הקב"ה היה צריך להכות את המצרים, וההכאה הזאת הייתה גם ניתוק הקשר בין בני ישראל למצרים.
אם כן, המכות לא רק היו עונש על מה שעשו המצרים לבני ישראל, אלא דרך לנתק את הקשר בין בני ישראל לבין מצרים. והנה כשיצאו ממצרים בבהלה ובחיפזון אחרי 210 שנים, נשאר עדיין קשר, אך היו צריכים לצאת מהר, כי אם לא, היו נכנסים לנ' שערי טומאה. לכן הוציאם הקב"ה מהר בחיפזון, אבל עדיין היה קשר בין המצרים ובני ישראל, ובכדי לנתק את הקשר שנשאר, היה צריך לתת על ים סוף עוד מכות.
וזה המחלוקת בין התנאים בהגדה של פסח, כמה מכות נתן הקב"ה למצרים על הים, כל תנא סובר שהיה קשר שונה: חזק ועמוק או פחות חזק, ואלו המכות לנתק את הקשר בין עם ישראל לבין מצרים.
ואחר שנגמר הקשר, נשארה בעיה אחרת: הזמן שגרו במצרים השפיע, ולכן היו צריכים ללכת במדבר 40 שנה לתקן ולהתנתק מ210 שנים בארץ מצרים, שהנפש תהיה בריאה ממגורים במקום רע וטמא, ורק אחרי שתיקנו את מקום המגורים, יכלו להכנס לארץ ישראל.
ולכן יובן, הקב"ה מצוה אותנו לא ללכת לעולם לארץ מצרים, מדוע? בכדי שהשהייה שם לא תעורר את הזמן שגרו שם אבותינו ויתעורר הרע שנכנס בנשמות ישראל בזמן המגורים שם.
הקב"ה ימתק הדינים ויזכנו לראות: בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל.
