כמעט כל תרופה או שיטת ריפוי צריכה לעבור בדיקות מדעיות על מנת שנדע האם היא אכן משיגה את המטרה הרצויה., או אולי שמא תחת להביא תועלת היא גורמת נזק.חלק מן הניסויים נעשה בחומרים אשר ייתכן והם מסוכנים ביותר, ולכן קודם שמשתמשים בתרופות אלו בבני אדם מנסים אותם במעבדות על בעלי חיים, ובוחנים מהם ההשפעות של התרופות הללו.
להלכה נפסק שצער בעלי חיים הוא איסור דאו' והדבר נלמד מן הפסוק "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וגו'". א"כ לכאו' יש כאן מקום לדון האם מותר לעשות ניסויים רפואיים בבעלי חיים במקרה שהדבר גורם להם סבל וייסורים. ברמ"א מבואר שבמקרה שיש צורך לאדם בגרימת הסבל לבע"ח הרי שאין בזה איסור צעב"ח, וא"כ בנ"ד שהניסויים הם בכדי שנוכל להציל חולים ולהקל את סבלם הרי שיש בזה צורך בשביל האדם ואין בזה משום צעב"ח. יש אף מן הפוסקים שכתבו שלא רק שאין בזה משום איסור, אלא שחובה עלינו לעשות ניסויים שכאלו בכדי שנוכל למצוא מזור ומרפא לחולי האדם. אולם זהו ברור לכו"ע שברגע שנסתיים הניסוי אין להשאיר את הבע"ח כשהוא סובל, ובאם לא ניתן להפסיק את סבלו עלינו להמיתו בהקדם האפשרי.
יש שרוצים להוכיח מסוגיות הגמ' שאף צרכי ממון נקראים צורך האדם ובאם האדם יכול להרוויח ממון על ידי גרימת צער לבע"ח (כגון פיטום אווזים) גם בזה אין משום איסור צעב"ח. אך בוודאי שצריך להזהר מאוד ממידת האכזריות אשר משתרשת באדם כשהוא מתרגל לדברים כאלו.
ניסויים בבני אדם:
לעיתים צריכים הניסויים להתבצע בבני אדם ממש, אם מפני שא"א לבדוק זאת בבע"ח, או מפני שיש הבדל בין התגובות של בע"ח לבין התגובות של בני אדם לחומרים אלו. אם מדובר באדם אשר כל הרופאים נמנו וגמרו כי אין לו סיכוי לחיות יותר מאשר מספר חודשים, והם אומרים כי התרופה הזו יכול להיות שהיא תרפא אותו והוא יכול להאריך עוד ימים אך אם גם ייתכן כי התרופה הזו תביא למותו תוך מספר ימים. במקרה שכזה מבואר שמותר ליטול תרופה זו מפני שאנו מעדיפים חיי עולם על פני חיי שעה.
ובאם מדובר בחולה אשר לא נשקפת סכנה לחייו אך יש לו סבל רב מאיזו בעיה ורוצה הוא לעבור ניתוח בכדי לפתור בעיה זו, אך דא עקא שניתוח זה כרוך הוא בפיקוח נפש. במקרה שכזה הרי זה מכניס את עצמו לספק פיקוח נפש וייתכן שיהיה אסור לעשות כן, אלא אם הסיכוי שהמחלה תרפא הוא גדול יותר מאשר הסכנה הרי שזהו ספק קטן ויש אולי מקום לנהוג היתר.
