אלו הזמנים הקשים ביותר בימות השנה וכוחו של מלאכו של עשו תקף! וקוטב מרירי, שהוא, כטיפה רעה, נכנסת בכל דבר טוב ובכל מעשה אשר עושים. וכבר הזהירו חכמים קדמונים להיזהר מאוד בין השעות, תשע וכמה בבוקר, עד כמעט ארבע בצהריים, שזה הזמן, אשר הרוח הרעה הזו תקיפה וחזקה ובעיקר במקומות בין צל לשמש. ויזהרו מאוד בשמירת הילדים ובכל סכנה אחרת האורבת בחיים. וצריך להיזהר ולשמור, כל ענייני האבלות, אשר חכמים התקינו לנו בימים אלו.
ואפשר לומר שחודש זה, חודש אב, מזלו אריה, וחודש ניסן, מזלו טלה – וזה, מה שאומרים בזמירות שבת: " פרוק ית עמך מפום אריותא" (זמירות שבת) זוהי הבקשה, שמבקשים בכל שבת מהקב"ה שיציל את חודש טלה, שזה ניסן, שזה חודש הגאולה "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל" מידי אריותא שזה אריה, חודש אב. אך בכל צרותם לו צר, בכל צרותם של עם ישראל, להקב"ה בכבודו ובעצמו, צר על צערם ובכל עת, אנו חוזרים ואומרים, את אשר מובא בפרשת משפטים: "ותחת רגליו כלבנת הספיר" מובא במדרש, שתחת רגליו של הקב"ה מונחת לבנה, מהלבנות, אשר בנו בני ישראל, בארץ מצרים בשיעבוד הנורא, אשר שיעבדם פרעה, לראות ולזכור, בכל זמן, את צערם של ישראל.
וכך מובא: כשירדו בני ישראל אל הגלות שוביהם ספרו כמות מסוימת של שבויים; באוניה אחת ספרו 100 ובאוניה אחרת ספרו 300 וכשהגיעו עם השבויים, לארצם, שוב ספרו, לראות מה נחסר ומצאו, בכל אוניה, מספר אחד יותר. הלכו ושאלו את חכמיהם מה זה? לא ידעו לענות וכששאלו את חכמי ישראל ענו ואמרו להם: הקב"ה נמצא בכל מקום שיהודי בצרה וזה "עימו אנוכי בצרה". ולכן, בשבוע שנכנסים ל- 21 יום, של בין המצרים, צריכים לדעת שיש כנגדם, 21 יום מראש השנה עד הושענה רבא, ימים טובים של כפרת עוונות ובתוך האבן הקב"ה מצמיח ישועה.
לכן, אל לנו גם בימים אלו, להיות בעצבות ובייאוש, אלא, ימים אלה, הם ימים של מרירות, נהיה מרירים על חורבן ביתינו, על גלות השכינה, אך לא עצובים, עצב המביא את האדם לייאוש ולחורבן הנפש. וידוע דברי חז"ל בירושלמי ברכות, ביום שחרב בית המקדש, נולד הגואל ומובא במדרש רבה (איכה א') "כי רחק ממני מנחם" ואמרו חז"ל: מה שמו של מלך המשיח? רבי אבא בר כהנא אמר ה' שמו; רבי יהשוע בן לביא אמר: צמח שמו; רבי יודן בשם איבו אמר: מנחם שמו, שנאמר 'כי רחק ממני מנחם'. והנה, כשנעשה חשבון בגימטריה נמצא, מנחם הוא צמח – 138 !
ומובא במדרש, ראייה לדברי רבי יודן, שמנחם שמו: מעשה באיש אחד, שהיה חורש בשדה בארץ רחוקה מארץ ישראל ביום תשעה באב, ביום שנחרב בו בית המקדש ואחת מהפרות שהייתה קשורה למחרשת, שחרש בה, התחילה ליילל בקולות משונים. עבר לידו ערבי, שהיה בקיא ומבין ברזי קולות בעלי חיים, איזה בשורה הם מבשרים. אמר לו הערבי ליהודי: מאיזה עם אתה? אמר לו: יהודי אני, אמר לו : התר את שורך והמחרשה ושבות ממלאכתך, אמר לו: למה? כי בית מקדשם של היהודים נחרב ועליך להתאבל עליו, אמר לו: מניין אתה יודע אמר לו: יודע אני מן היללה של שורך ובעודם היו עסוקים בשיחה, יללה הפרה, פעם שנייה אמר לו הערבי ליהודי: אתה יכול לקשור את שורך והמחרשה ולהמשיך לחרוש, כי כבר נולד מושיעם של ישראל ואינך צריך עוד להתאבל, אמר לו היהודי: ומה שמו של המושיע שנולד? אמר לו: מנחם. ומה שם אביו של התינוק? אמר לו: חזקיה. אמר לו היהודי: והיכן הם נמצאים? אמר לו: בבית לחם יהודה. הלך היהודי ומכר שורו ומחרשתו והתחיל למכור בדי צמר, לעטוף מהר את התינוקות והלך מעיר לעיר וממדינה למדינה. בהגיעו לבית לחם, באו אנשי העיר לקנות ממנו בדים ואמו של אותו תינוק לא קנתה ממנו. אמר לה: למה את לא קונה בדים? אמרה לו: מזלו של התינוק קשה. אמר לה: למה? אמרה לו: שלרגל לידתו נחרב בית המדרש, אמר לה: קחי בדים לתינוק ואחר כמה ימים אבוא לביתך לקחת את התשלום. לקחה והלכה ואחר כמה ימים, הלך האיש לראות מה עושה התינוק, אמרה לו מדוע באת? אמרתי לך שמזלו קשה ומיד כשנולד, מזל רע בא איתו ובאותה שעה באו רוחות וסערות ונשאו את התינוק והלכו להם אמר לה: ביום לידתו נחרב בית המקדש ועל ידו ייבנה בית המקדש וזה מה שנאמר באיכה א': "קרא עליי מועד" איזה מועד אפשר לקרוא לתשעה באב, הרי זה יום אבל?! אלא בו ביום נולד המושיע וזה מצמיח ישועה! ולכן, בכל צער, בכל צרה, צריך לדעת, הישועה נמצאת בפנים.
נקבל את השבוע הבא לקראתנו ביום שני בלילה בתענית וכמו שאמרו חז"ל כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה. יזכנו ה' לשמוח שמחת אמת בירושלים הבנויה ברוב נחת וברוב שמחה! שבוע טוב! הקב"ה יצילנו וישמרנו ממקרים רעים ומפגע הזמן- "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"
