דבר תורה לימי בין המצרים על כלל עניית "אמן יהא שמיה רבא" מפי כבוד האדמו"ר רבי יאשיהו יוסף פינטו שליט"א
הגמרא (עירובין יח) אומרת, מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות, שנאמר (תהילים קנ) "כל הנשמה תהלל י-ה". והנה צריך להבין מהו הקשר בין חורבן בית המקדש, ובין מה שנחסרו ב' אותיות "ו – ה" מהשם.
ויש לבאר ולומר על פי מה שכתוב (שמות יז, טז) "ויאמר כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור", ורש"י פירש "נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם, עד שימחה שמו של עמלק כי כל זמן שעמלק קיים נחסרו ב' אותיות "וה" מן השם ונשארו רק אותיות "י-ה".
והנה מובא בישמח משה ע"ה (פרשת בשלח) על פי המבואר בתיקוני הזוהר הקדוש (הקדמה ט) כי שם "הוי'ה" נרמז בראשי תיבות (תהילים צו, יא) "י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ". והנה בשמים נראה תמיד גדולת הקב"ה, אפילו בזמן של גלות והסתר פנים, לכן אפילו בגלות "י'שמחו ה'שמים", אבל למטה בארץ מתגלה כבוד מלכותו בבחינת "ו'תגל ה'ארץ" דוקא בזמן של גאולה, אבל בגלות והסתר פנים חסרה השמחה בארץ, על כן כל זמן שעמלק קיים שגורם הסתר פנים, אין השם שלם כי נחסרו אותיות ו"ה שהם ראשי תיבות ו'תגל ה'ארץ.
אם כן יובן, מיום שחרב בית המקדש דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר "כל הנשמה תהלל י-ה", וי-ה ר"ת "י'שמחו ה'שמים" אבל שתי האותיות "ו'תגל "ה'ארץ חסרות, כי אין שמחה בארץ ורק בגאולה השלמה יושלמו כל ה"י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ" ושם הוי'ה יהיה מושלם.
ועל פי דברים אלו יובן, הגמרא (ברכות ג) תניא אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפילתי ואמר לי, בני מה קול שמעת בחורבה זו, ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת, אוי לבנים שבעוונותיהם החרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי והגלתים בין האומות.
אמר לי חייך וחיי ראשך, לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך, ולא זו בלבד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ובתי מדרשות ועונין "יהא שמיה הגדול מבורך" (יהיה שמיה רבא מברך בלשון הקודש) הקב"ה מנענע ראשו ואומר, אשרי המלך שמקלסין אותו בבית כך, מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.
וצריך ביאור, מדוע מצטער הקב"ה על גלות ישראל בשעה שאנו אומרים "יהא שמיה רבה מברך". ונראה לבאר העניין על פי דברי רבנו האר"י הקדוש זצוק"ל, שהיום זה יום הילולתו שזכות הדברים יעמדו עמנו ועם כלל עם ישראל (מובא ב"שער הכוונות" לרבנו האריז"ל, עניין הקדיש דרוש א דף טו, טור ג ד"ה עוד ירצה) מבאר בפירוש מה צריך לכוון בקדיש "יתגדל ויתקדש שמיה רבה", פירוש כי השם של "י-ה" הרמוז במילת "שמיה" רצונו לומר שם "יה" או"א יהיו שם י"ה רבא, וזה על ידי שנתחברו עם שתי אותיות אחרונות ו"ה, ועל ידי כן יהיה השם הגדול שלם, כי בעוד שהאותיות אלו נפרדות זו מזו ח"ו, אין השם שלם וגדול.
ולכן יתגדל שמו של י"ה ויעשה רבא, ולכן יש י"א אותיות ב"ב תיבות ראשונות "יתגדל ויתקדש", להורות על שתי אותיות "י"ה" שהם גימטריא י"א, שיעלו עד שתי אותיות י"ה ויתחברו, ויהיו שם אחד גדול ושלם.
אם כן, מובן מדוע שבכל פעם שישראל עונים "אמן יהא שמיה רבא" שהיא תפילה ובקשה על הגאולה השלמה אשר אז יתמלא שמו יתברך, הקב"ה מנענע את ראשו ואומר "אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, "אשרי" נוטריקון א'מר י'הא ש'מיה ר'בא.
אם כן, יזרז האדם עצמו בימים אלו ביותר ימי בין המצרים, לענות "אמן יהא שמיה רבא" בכל כוחו ובכל דבקותו, משום שמחבר את שמו יתברך ומקרב נחת בשמים, ואשרי מי שמעורר בימים אלו רחמים בשמים, וממתק את הדינים, ובזכותו גורם בימים אלו נחת בשמים. יזכנו הקב"ה לרחמים מרובים, ויגברו הרחמים על הדינים ויפתחו לנו שערי שמים, ונחזק בעולם עניין אמירת "אמן יהא שמיה רבה מברך" כי כוחה רב הוא.
