חזון יאשיהו – כ״ב בטבת תשע״ו
״וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו אני ה׳ וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל-שדי ושמי ה׳ לא נודעתי להם״
והנה, שנים רבות לא הבנו את הפסוק הזה, משה רבנו בא בתלונה לקב״ה ״ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה״ שזו היא טענה כבדת משקל של משה. הקב״ה שולח את משה בשליחות, לגאול את עם ישראל ומשה אומר לקב״ה ומאז באתי לפרעה נהיה קושי גדול לעם ישראל וכמו שמובא בתורתנו הקדושה (שמות ה) ״ויפגעו את משה ואת אהרון ניצבים לקראתם בצאתם מאת פרעה ויאמרו אליהם ירא ה׳ עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להורגנו״ עכ״ל.
אם כן, מה הטענה של הקב״ה כלפי משה, הרי משה טוען טענת אמת, שמאז שהלך בשליחות הקב״ה לדבר עם פרעה לגאול אותם ולהפחית את השיעבוד, הכל נהיה יותר מר ויותר קשה?! אלא, צריכים להבין יסוד גדול בעניין הקשר בנינו לבין הקב״ה, ואיך אדם מוריד ישועה וגאולה על עצמו במצבים ובזמנים קשים; כשנסתכל על אברהם אבינו, שנים רבות אברהם היה הולך ומחפש ודורש את ה׳, אברהם אבינו בתחילת דרכו לא זכה לרגע של חסד מהשמים, הסתר פנים עצום. עומד הילד הקטן אברהם נלחם עם אביו שהיה מהמקורבים ביותר לנמרוד, נלחם עם נמרוד מוצא עליו גזר דין מוות, נזרק לכבשן האש ואברהם ממשיך בשלו, עד אשר רוח ה׳ ירדה אליו וזכה להשראה ולקרבה לקב״ה, אך אברהם יצר את התשתית ואת הכלי קיבול להשפעה מהשמים וכך גם יצחק, אדם בן 37 מצווים לקחתו לשחיטה והוא לא מתנגד, לא שואל שאלות, לא מביע את דעתו, יצחק יצר את התשתית לכלי קיבול להשראה מהקב״ה וכך גם יעקב, מתמודד שנים רבות עם אח רשע עשו, בורח לביתו של לבן מפני עשו, מתמודד עם לבן וכל התהפוכות הקשות שעובר, יעקב בונה ויוצר עם ההשתוקקות שלו, כלי קיבול להשראת השכינה עליו ולקרבה לקב״ה ולכן אנו אומרים בתפילה, אלוקינו אלוקי אבותינו אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב. ונקשה למה לא אומרים אלוקי אברהם יצחק ויעקב יחד, אלא כל אחד מזכירים אלוקות לבד? אלא שכל אחד מהאבות בהשתוקקות ובבניה שלו, יצר קשר עם אלוקיו ובנה עולם שלם משלו.
והנה, לומדים פה יסוד גדול, בכדי שהקב״ה ישפיע שפע על האדם, האדם צריך לבנות מסלול בינו לבין הקב״ה, שהשפע ירד באותו מסלול ומה שקרה לבני ישראל בארץ מצרים, היה חורבן וסכנה גדולה וקשה ביותר, בני ישראל היו משועבדים ועובדים בפרך והדרדרו וירדו לדיוטא תחתונה, כדברי חז״ל, ל-מ״ט שערי טומאה וידעו שיש להם עוד להשלים 400 שנים בארץ מצרים וכעת אוחזים הם ב – 209 שנים ולא היה מצד בני ישראל שום תחילה של בניה נפשית ומסלול וצינור לקב״ה שהישועה תרד וכשאדם מיואש ואין לו תקווה, ולא בונה מסלול נפשי לשפע שירד מהשמים, אין לשפע לאן לרדת, ולכן הקב״ה שולח את משה לעשות אותות וסימנים לבני ישראל, להתחיל לבנות את המסלול, לבנות את התשתית ומצד שני, תחילת הגאולה בשליחות משה רבנו לפרעה, שאז פרעה סוגר את הגולל על עם ישראל, בזה שמכביד את המלאכה בצורה איומה ונוראית וכשסוגרים על האדם את כל התקוות נפש האדם יוצרת תקוות חלופיות, לא שכליות ולא אנושיות ולכן, שליחות משה לפרעה והכבדת המלאכה,היא תחילת הגאולה ודברי הקב״ה למשה ״וארא אל אברהם ואל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה׳ לא נודעתי להם״ זה ציווי של הקב״ה להעביר ולחזק בעם ישראל, שהדרך שנוהגים של יאוש וחוסר בניה ותקווה או מסלול שדרכו הישועה תרד, זהו חורבן וחוסר אמונה ובטחון והמעצור העיקרי מהגאולה האמיתית ופה מצווה ודורש הקב״ה ממשה שכל בני ישראל יתחילו לבנות את המסלול של האמונה בגאולה, משום שאדם שלא מאמין בישועה של עצמו, ודאי שלא יזכה להיוושע.
לכן, חובה עלינו להתחזק בבניית הכלי הנפשי שלנו, להיות כלי קיבול ולבנות את הנפש בהכנה נפשית לזכות לישועה מהקב״ה וזהו הלימוד לימי השובב״ים; אדם שלא מאמין שיכול לתקן את מה שקלקל, לא יצליח לעשות תשובה אמיתית,אבל אדם שמאמין בתפילה שלו ומאמין במסירות שלו ומאמין שאין דבר העומד בפני התשובה, יזכה לראות את כוח ה׳.
