נחזק עצמנו בכוח מסירות נפש הטמונה בעם ישראל, שזרעו אבותינו בנו ובכל הזמנים ובכל השעות הקשות, עם ישראל עמד איתן ומסר את נפשו על אמונתו.
וידוע, עניין עשרה הרוגי מלכות, אשר לקחו עשרה קדושים מעם ישראל, אשר באף דור, לא היו גדולי עולם כדוגמתם ומעלתם והוציאו אותם להורג, בצורה הקשה ביותר והמשפילה ביותר, אך כולם עמדו איתנים באהבת ה' ומסרו את נפשם בעוז ובתעצומות.
וידוע, על אחד מעשרה הרוגי מלכות, רבי יהודה בן בבא, שעליו אמרו שלא טעם שינה אלא כשינת הסוס. באותו היום שהוציאוהו להורג, ערב שבת היה, עומד ומבקש מהם: בבקשה תנו לי לקיים מצווה אחת שציווה עלינו בוראנו, אמרו לו: וכי עדיין יש כוח באלוקים שאתה בוטח בו?! ענה ואמר להם: גדול ה' ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר. אמרו לו: אם יש בו כח, מדוע לא הציל אותך ואת חבריך מידינו? ענה ואמר להם: אנו חייבים מיתה למלך גדול ונורא, הקב"ה והוא מסר אותנו בידי מלך, כדי לתבוע את דמינו מידו
הלכו ואמרו זאת למלך. קרא לו המלך ושאלו: האם אמת אמרו עבדיי את אשר אמרת? אמר רבי יהודה: אמת! אמר לו המלך: כמה עזי פנים אתם? עומד אתה בפני מיתה ועדיין העזות שלכם על פניכם?! אמר לו רבי יהודה: אוי לך קיסר רשע בן רשע! הקב"ה רואה את כל מה שעשיתם, החרבתם את ביתו, הרגתם את חסידיו וצדיקיו ואינו מענישכם מיד. אמרו לו תלמידיו: רבינו, היה עליך להחניף לו, אמר להם: וכי לא למדתם שכל המחניף לרשע, סופו נופל בידו?! אמר לו רבי יהודה לקיסר: תן לי בבקשה מצווה אחת לקיימה ושבת שמה אמר לו: אתן לך. התחיל מייד בקידוש היום "ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם" והיה אומר בנעימות בקול רם והיו טמאים כל העומדים עליו וכיוון שהגיע ל-"ברא אלוקים לעשותו" לא הניחוהו לגמור וציווה הקיסר להורגו ויצאה נשמתו 'באלוקים'. יצאה בת קול מן השמים ואמרה:אשריך רבי יהודה שהיית דומה למלאך ויצאה נשמתך ב'אלוקים'.
ציווה המלך לחותכו אברים אברים והשליכוהו לכלבים ולא הוספד ולא נקבר.
כח מסירות נפש של עם ישראל אין אומה בעולם אשר טמון בה הכח הזה. מדורי דורות עם ישראל קדושים מסרו את נפשם וראו את בוראם מול עיניהם ולא טענו ושאלו שאלות.
וידוע המובא בנביא שמואל א': כשעם ישראל יצאו למלחמה עם פלישתים ומתו מעם ישראל 30,000 איש וארון ברית האלוקים נלקח בשבי ושני בני עלי הכהן, חופני ופנחס מתו. כשעלי הכהן, שהיה זקן בן תשעים ושמונה שנים, שמע כל זאת, כשהזכירו לפניו, שנשבה ארון האלוקים, נפל ומת וכלתו, אשת פנחס, שאז מלאו ימיה ללדת, מובא בנביא :"ותשמע את השמועה על הילקח ארון האלוקים ומות חמיה ואישה ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה ותקרא לנער אי כבוד לאמור גלה כבוד מישראל על הילקח ארון האלוקים ועל חמיה ואישה ותאמר גלה כבוד מישראל"
הנה, כשנתבונן בדברי אותה אישה, על בשורות קשות ומרות אשר באים לפניה: שלוש אסונות מזעזעים. מות בעלה, מות חמיה – הכהן הגדול ועל הילקח ארון האלוקים בשבי, מהי הצרה המעיקה עליה ביותר משלושת האסונות – קודש שביית ארון האלוקים לאחר מיכן מות כהן גדול ואחרון מות בעלה.
כך ראו גדולי עם ישראל את חייהם. מסרו את נפשם על המצוות, לא הרכינו ראש בפני רוצחיהם ואף בשעות הקשות של הבשורות הרעות והקשות ידעו להניח כל דבר במקומו ולא להיגרר ברגשות, לאף עניין חשבו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.
הקב"ה, בע"ה, יגאלנו ויושיענו ובא לציון גואל בקרוב.
