הערב, (מוצאי יום שלישי, שהוא ליל רביעי), יחול ליל ט"ו בשבט, ונוהגים כמה מנהגים מיוחדים ביום זה, כמו שנבאר.
איסור תענית ומנהג לימוד הזוהר
אסור להתענות (לצום) ביום ט"ו בשבט. ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט"ו בשבט, וקוראים במשנה ובזוהר מדברים הקשורים ביום זה, והגאון רבי יעקב רקח זצ"ל, הדפיס ספר מיוחד לליל ט"ו בשבט בשם "פרי עץ הדר". וכתב מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל, שיש ללמוד ב"הבנה" ככל האפשר, ולא בקריאה בלא הבנה, ובפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט"ו בשבט בעניני ערלה תרומות ומעשרות, ולהשתדל כאמור ללמוד בהבנה את הדברים, ולא בקריאה בלבד, מפני שערך הלימוד כשהוא בהבנה מלאה, נעלה לאין שיעור מלימוד בלא הבנה כראוי, ולפעמים חסרון ההבנה מביא לכך שאין הלימוד נחשב לימוד כלל.
תפלה על אתרוג
יש נוהגים להתפלל ביום ט"ו בשבט שיהיה להם אתרוג מהודר לחג הסוכות, ואף שיש מפקפקים במנהג זה, מכיון שביום ט"ו בשבט לא נגזר דין האילנות ממש, מכל מקום יש קצת טעם למנהג, ולמעשה נהגו בו גדולים וטובים. (קול סיני, חזון עובדיה ט"ו בשבט).
מנהג אכילת הפירות
נוהגים להרבות באכילת פירות של אילנות בליל ט"ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות הראויות להם, ומנהג זה נזכר גם בדברי כמה מקובלים, ומנהג יפה הוא. וגם מרן רבינו הקדוש זצ"ל, היה נוהג במנהג זה, ומברך על כמה מיני מאכלים ופירות וירקות הבאים לפניו, בשמחה ובטוב לבב.
בדיקת הפירות מן התולעים
פירות שמצויים בהם תולעים צריך שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין, וצריך להיזהר מאד בבדיקת הפירות שמוחזקים בתולעים, מפני שהוא איסור חמור, שהאוכל תולעת חייב חמישה לאווין. (פסחים כד.). והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השם יתברך. וכבר העיר לנכון הגאון רבי חזקיה די סילווא (בעל "פרי חדש") על הדרשנים שמרבים לדרוש אך ורק בדברי אגדות פשטים ורמזים, ואינם מוכיחים את העם על איסור תולעים וכיוצא בזה, שאיסורם חמור מאד.
ובפרט יש להזהר בענייני תולעים, בפירות המצויים בתקופת ט"ו בשבט והם מיובשים, כגון תאנים מיובשות, שכידוע הן מוחזקות בתולעים, ובדיקתן קשה מאד. ואף היו כמה רבנים שגזרו אומר לאסור על אכילת תאנים אלו ודומיהן מפני שקשה מאד לבדקן, ולכן חובה קדושה להישמר בעניין זה מאד, והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר.
וכבר לפני כמאה שנה, גזרו חכמי העיר חלאב, על איסור אכילת עלי גפן, הואיל ועלים אלו הוחזקו בעירם כנגועים בתולעים, ואי אפשר היה לנקותם, והציבור נכשלו באכילת איסור. לכן נמנו וגמרו חכמי העיר כולם, לגזור חרם על אכילת עלים אלו. (ובזמנינו ישנם עלים המשווקים בהכשר, ללא תולעים). ומכאן נלמד כמה יש להזהר בענין זה. וכתבו רבותינו שאין עוון שיש בו גנאי גדול יותר מאכילת איסור, שנכנס לתוך גופו של האדם, ונעשה גופו חלק מאיסור. (ראה בדברי הראשונים בגיטין ז. ובבא בתרא לו.).
ברכת שהחיינו על פרי חדש
על פרי חדש (דהיינו פרי שלא אכל ממנו באותה עונה) מברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". ויש להקדים ברכת הנהנין של הפרי, לפני ברכת שהחיינו, משום שכלל יש בידינו "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם", ולכן, ברכת הפרי שהיא באה בתדירות גבוהה יותר, הרי היא קודמת לברכת שהחיינו שאינה תדירה כל כך.
ואם יש לפניו שני מיני פירות חדשים, די בברכת שהחיינו אחת לשניהם, והיינו דווקא באופן ששני הפירות לפניו, אבל אם אחד מהם אינו לפניו, יברך ברכת שהחיינו על כל מין ממיני הפירות.
